לא רבים יודעים, אבל אלדד קובלנץ, מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית ובעבר מנהל תחנת הרדיו גלגל"צ, הוא לקוי ראייה מלידה. המוגבלות הזו לא הפריעה לו להתקדם לתפקידים בכירים שונים. התייחסות הוריו תרמה לזה: "היסטורית, מהרגע שההפרעה אובחנה בגיל כמה חודשים, שידרו לי שזה נון-אישיו. יש אנשים שנולדים גבוהים, נמוכים, בלונדינים, ואתה לא רואה כל-כך טוב - תתמודד".
קובלנץ למד בבתי ספר רגילים, שירת בגל"צ כעורך מוזיקלי, ועשה תואר ראשון באוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה ותואר שני במינהל ציבורי בהרווארד. ב-2014 התמנה ליו"ר הוועדה הישראלית למדרוג, ולאחרונה התמנה למנכ"ל הזמני של תאגיד רשות השידור החדש.
- איך עושים את כל זה בלי לראות?
קובלנץ: "באמצעות פיצוי של החושים האחרים והדחף להתקדם למרות המגבלה. פיתחתי זיכרון מצוין. בתור מנהל, הכנסתי במקומות החולשה שלי אנשים שאני סומך עליהם, והשכלתי לקבל את המוצר שלהם כמערך שלם. זו עצה טובה לכל מנהל".
- נראה כאילו הלך לך בקלות.
"אי אפשר להגיד את זה. הייתה התמודדות, אבל זה דורש הדדיות מהמערכת. ברור שמערכות צריכות להיות טולרנטיות ולהתאים את עצמן כדי להפוך את החיסרון ליתרון. מצד שני, העובדים שנולדו עם הלקות צריכים לבטא בצורה מדויקת את דרישותיהם - וזה נכון לגבי כל עובד. העולם היה מקום הרבה יותר טוב לגור בו אם אנשים היו מבטאים את הדרישות שלהם".
קובלנץ הוא דוגמה בולטת וייחודית, אך הוא אינו לקוי הראייה היחיד שנמצא בעמדות הבכירות. גיא שמחי, 44, נשוי ואב לשלושה, מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל והממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות מטעם ההסתדרות, איבד את מאור עיניו לפני 11 שנה. כשזה קרה, הוא היה סטודנט לתואר ראשון לעבודה סוציאלית. מאז הספיק להשלים תואר שני ולהתחיל דוקטורט, והיום, בין היתר, הוא עובד סוציאלי קליני. "עיוורים הם קודם כול בני אדם עם כישורים ויכולות, לפני המוגבלות שלהם", אומר שמחי, "המטרה היא לא רק למצוא תעסוקה כלשהי, אלא להראות את היכולת והכוח גם כמנהלים בדירוג בכיר בכל התחומים".
"מסתכלים עלינו דרך המוגבלות"
שלשום (שבת) החל ה"בליינד דיי", שבוע להגברת המודעות וההזדהות עם קהילת העיוורים ולקויי הראייה בישראל. שיעור ההעסקה של עיוורים עומד על 23% בלבד. חלק גדול מהם עובדים בעבודות "פשוטות" במפעלים מוגנים או במשרות חלקיות. באחרונה נחתם צו הרחבה חדש שנועד לקדם שילוב של אנשים, לפיו המעסיקים יחויבו לייצוג הולם של בעלי מוגבלויות בשיעור של 3% מכלל העובדים, שבהמשך אמור לעלות ל-5%. הדבר יהווה תמריץ לעודד אנשים להעסיק אנשים עם מוגבלות - גם עיוורים.
"אחד החסמים המרכזיים הוא עמדות מוטעות", אומר שמחי. "החברה מסתכלת עלינו כמקשה אחת, דרך המוגבלות שלנו. לאנשים עם מוגבלות יש משפחה, חברים וחלומות כמו לכל אדם אחר. לפני 40 שנה האופציה היחידה לאנשים עיוורים הייתה להכניס ברגים לשקיות. גם אנחנו בעבר לא לקחנו בעצמנו את הכוחות שלנו והסברנו אותם לחברה. צריך לבוא מתוך מקום של העצמה ולא מתוך החולשה. לקחת אחריות על החיים שלנו, ולדרוש את הכלים המתאימים שיאפשרו לנו להביא לידי ביטוי את היכולות שלנו".
גם דורית חן, 37, אם חד-הורית לשני ילדים שמתמחה כעורכת דין בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, סבורה שבקשת הנחות והקלות מחטיאה את המטרה. "יש עיוורים שמשדרים מסכנות ומבקשים: 'תכירו בשונות ותתנו לי הנחות'. יש אנשים שמסתמכים על הצורך בייצוג הולם כדי שיקבלו אותם, ולפעמים בשם הצורך הזה מקבלים אנשים לא מתאימים שיוצרים סטיגמה על כל העיוורים. רוב העיוורים כן לומדים ומכשירים את עצמם ויכולים לגשר על הפערים. בסופו של דבר, אם מקבלים אנשים לא מתאימים, לא נשאר מקום לאלה שהשקיעו ומשקיעים יותר".
אחד הנושאים הקריטיים באפשרויות התעסוקה של עובדים הוא ההתאמות. כשרועי שטופלר, 44, מוזיקאי ואיש מחשבים, החל לעבוד בבנק מזרחי טפחות לפני 17 שנה, הוא נאלץ לסחוב מדי יום את צג הברייל מהבית. כשהטכנולוגיה השתפרה והצג נהיה קטן יותר זה כבר היה קל יותר, ובהמשך הוא קיבל את הציוד שהיה דרוש לו לעבודתו באמצעות השירות לעיוור.
לדברי עודד בשן, מנכ"ל מגדל אור מקבוצת "יעדים לצפון" של קרן רש"י, "היום התפתחו המון פתרונות שעומדים לרשות המעסיק והוא יכול לקבל ליווי שיסייע לו להנגיש את סביבת העבודה. המדינה מממנת עבורו אדם שילמד את העובד להגיע מתחנת האוטובוס למשרד וינחה אותו בתוך המשרד ובמקרה הצורך גם את הצוותים שעובדים איתו. יש מימון של תוכנה וחומרה ייעודית. אנחנו נותנים למעסיק ליווי בכל מיצוי הזכויות מול משרד הכלכלה".
"אדם עם עיוורון צריך מחשב מדבר", אומר שמחי. "אם לא היה לי כזה, לא הייתי יכול לקרוא אימיילים או לגלוש באינטרנט. אבל המדינה קבעה שכל המגזר הציבורי והרשויות המוניציפליות צריכים לממן בעצמם את ההתאמות האלה. חברות במגזר העסקי אמורות להשתתף במימון מחשב כזה, אבל הבעיה היא שהציוד נשאר אצל המעסיק במקרה שהעובד מסיים את עבודתו ואז למעסיק אין מה לעשות עם זה. זה חסם אדיר".
"העיוורון מייצר את היכולת להקשיב"
אורן הלמן, סמנכ"ל בחברת החשמל ומייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה, מספר על אייל נייפלד, עובד עיוור בחברה. "בזכות התוכנה שמקריאה את התוכן, אייל ממלא משימות רבות בתחום קשרי הקהילה ורגולציה. הוא לימד אותי שאפשר לא לראות ולעבוד כמו כל אחד אחר".
חסם נוסף הוא החוק - זה המפחית את קצבת הנכות ככל שההכנסה מהעבודה עולה. אנשים שמגיעים לשכר של 9,000 שקל בחודש, נשארים עם קצבת עידוד של 300 שקל בלבד - וחוששים מהיום שבו יאבדו את עבודתם ולא יוכלו להוכיח (שוב) לביטוח הלאומי שאינם יכולים לעבוד ולכן זכאים לקצבה מלאה.
אבל החסם הקשה ביותר הוא הדעות הקדומות. חן פנתה ללימודי עריכת דין לאחר שלמדה הוראה וייעוץ חינוכי, אבל לא מצאה עבודה. באחד מראיונות העבודה אמרה לה מנהלת כי היא חושבת שעיוורים לא צריכים להיות בתחום. "יש פחד קמאי שנובע מהחשש של אנשים לחשוף את המרחב הנפשי שלהם אל המוגבלות של עצמם", אומר שמחי. "כשאני רואה אדם עם עיוורון, אני פוגש את העיוורון הפנימי שלי. יש אנשים שגם לא נראים יפה בעיני הסביבה, עם מראה העיניים או המקל".
ואילו יתרונות העיוורון נותן בשוק העבודה? לדברי המרואיינים, העדר חוש הראייה מביא לפיצוי בהרבה תחומים אחרים והוא כוח מניע להצליח. "בעבודתי כמטפל אני לא משתמש בתוויות שיוצרת הראייה", אומר שמחי. "כאשר הראייה אינה קיימת, אתה מקשיב. והעיוורון מייצר את היכולת להקשיב".
לדברי חן, "כמדריכה בסיורים בביהמ"ש בראשון לציון השתמשתי ביכולות הייחודיות שלי. זכרתי כל תלמיד בשמו לפי הקול וכך יכולתי להשתלט על גורם ההפרעות. העיוורון מאפשר לי להבחין בדברים שאחרים לא שמים לב אליהם. לאחרונה נפרדנו מעובדת והיא שאלה אותי: מה צבע השיער שלי, והתפלאה שידעתי שהוא ג'ינג'י. ידעתי שאם היא שאלה, כנראה שצבע השיער שלה ייחודי. אני חושבת בצורה אחרת".
התאמות נדרשות להעסקת עובד עיוור
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
