בנק ישראל: הסדר פנסיית חובה נפל על כתפי העובדים

כלכלני בנק ישראל: העובדים נשאו בחלק הארי של הנטל בגין פנסיית החובה, ודאי אם מתחשבים גם בהפרשותיהם הישירות

פנסיה / צילום: שאטרסטוק
פנסיה / צילום: שאטרסטוק

בנק ישראל פרסם היום סקירה העוסקת בהשפעות החלת החובה להפריש כספים לפנסיה, שהוחלה על כלל השכירים במשק ועל מעסיקיהם ב-2008.

תהליך ההחלה היה הדרגתי: בשנת 2008 נדרשו העובדים והמעסיקים להפריש 1.7% מהשכר (עד לרמת השכר הממוצע במשק), ושיעור זה עלה בהדרגה עד ל-11.5% בשנת 2014 ואילך. לפני שההסדר נכנס לתוקף, בשנת 2007, כ-60% מהעובדים (ומעסיקיהם) הפרישו לחיסכון פנסיוני, ועד 2012 עלה שיעור זה ליותר מ-80%.

מחקרים שבחנו את פנסיית החובה מצאו כי ההסדר פוגע בחלק ניכר מהעובדים שלא הפרישו לפנסיה לפני הפעלתו. זאת משום שההסדר מפחית את שכרם בשנים שבהן הוצאותיהם גבוהות והכנסתם (מותאמת לגודל משק הבית) נמוכה, ומאידך גיסא הוא מוסיף להם הכנסות מפנסיה בגיל שבו הכנסתם גבוהה יחסית מלכתחילה. עם זאת, ההסדר גם עשוי להועיל לעובדים מכיוון שהוא מחייב את המעסיקים להפריש לחיסכון הפנסיוני שלהם סכום שעומד על 6% משכרם. הפרשה זו מתווספת לשכרו של העובד, והיא עשויה למתן את הפגיעה שגורמות הפרשותיו לחיסכון החובה, ואף להביא לכך שההסדר בכללותו ישפר את רווחתו. ואולם שיפור כזה יכול להתרחש רק אם המעסיקים לא יקזזו את התוספת להפרשותיהם משכר העובדים.

בבנק ישראל בדקו האם, ובאיזו מידה, התממש הסיכון לפגיעה בשכר בקבוצה העיקרית שפנסיית החובה נוגעת לה - העובדים שלא הפרישו משכרם לפנסיה לפני שההסדר נכנס לתוקף. כלכלני הבנק השוו את השינוי בשכרם ב-5 השנים שחלפו מכניסת ההסדר לתוקף לשינוי באותה התקופה בשכרם של העובדים שהפרישו לפנסיה לפני ההסדר.

תוצאות הניתוח מלמדות כי ההסדר התבטא בהאטה בקצב הגידול בשכר העובדים שלא הפרישו לפנסיה ב-2007, טרם החלת ההסדר. שיעור ההאטה, בהשוואה לגידול בשכרם של העובדים שהפרישו לפנסיה ב-2007, דומה לשיעור הגידול בהפרשות המעסיק לפנסיה. כלומר העובדים נשאו בחלק הארי של הנטל בגין פנסיית החובה, ודאי אם מתחשבים גם בהפרשותיהם הישירות.

הסדר פנסיית החובה ממחיש כי הטמעתה אכן הגדילה במידה ניכרת את שיעור העובדים החוסכים לפנסיה, אך בניגוד לכוונה המשתמעת ממבנהו הפורמלי של ההסדר, הנטל שלו נפל בסופו של דבר על כתפי העובדים ולא התחלק בינם למעסיקים.

בבנק ישראל מציינים כי "בכדי להטמיע בשוק העבודה תכניות רחבות היקף לטווח הארוך, יש להגדיר היטב את יעדי התכניות ולגבש בזהירות הערכה מפוכחת לגבי כלל השלכותיהן, לרבות תגובת השוק אליהן".