מנכ"לי חברות חלוקת גז מתלוננים על הסחבת בחיבור המפעלים לגז טבעי

"כולם מתעסקים בגילה, בששינסקי וביצוא הגז כי זה הרבה יותר סקסי, אבל את אף אחד לא מעניין שיש מאפייה בקריית שמונה שהולכת להיסגר", כך טוען אורי ארבל, מנכ"ל חברת חלוקת הגז "מרימון", שאמונה על הנחת צנרת הגז בצפון. ארבל אמר את דבריו בפאנל שערך לאחרונה "גלובס" בהשתתפות מנכ"לים של חברות חלוקת הגז. "אם היה מגיע לאותה מאפייה גז טבעי, היא הייתה עוברת מהפסד לרווח ו-60 עובדים לא היו צריכים ללכת הביתה", הוסיף.

בינואר האחרון ערך "גלובס" תחקיר בנוגע לחיבור מפעלי התעשייה לרשת הגז הטבעי. למרות שב-5 השנים האחרונות התגלו בישראל עתודות גז שאמורות להספיק לצריכה מקומית של עשרות שנים, 10 אחוזים בלבד מבין 2,000 מפעלי תעשייה - צורכים גז טבעי. התעשיינים, המשוועים לאנרגיה זולה, מאשימים בכך את הבירוקרטיה, את הסכסוך המתמשך בין משרד האנרגיה למשרד הכלכלה בנוגע לשאלת האחריות על בטיחות המתקנים, ואת הנחיות הנחת צנרת הגז שמשתנות כל כמה חודשים. המשמעות היא שמאות מפעלים משלמים על הדלקים שלהם (כמו מזוט וסולר) פי 3 ממה שהיו יכולים לשלם על גז טבעי.

חברות הגז, נציין, מתחברות לצנרת הגז המרכזית שבנתה החברה הממשלתית נתג"ז, והן אמורות לספק גז טבעי בלחץ נמוך למפעלים. משרד האנרגיה חילק את המדינה ל-6 אזורים, כאשר לכל אזור נבחרה חברה פרטית שתהיה אמונה על הנחת הצנרת. אותן חברות מקבלות תשלום עבור חיבור המפעלים לצנרת שלהן ועבור הובלת הגז למפעלים. ואולם, גם בחברות הללו טוענים לסחבת: המפעלים נתקלים בקשיי בירוקרטיה, והגז לא מגיע אליהם", אומר משה שפיצר, מנכ"ל חברת "נגב גז טבעי", שנבחרה להניח את צנרת חלוקת הגז באזור הנגב.

לדבריו, "הבעיה היא בעיקר בוועדות המחוזיות. הן פשוט מפרות את החוק. בחוק משק הגז הטבעי כתוב שהן צריכות לאשר את תוכנית העבודה בתוך 90 יום, אבל זה לוקח להן 900 ימים. רוב הקרקעות כיום הן ציבוריות ושייכות לחברות כמו רכבת ישראל, חברת החשמל ונתיבי ישראל. כשאני רוצה להניח צנרת אני נתקל בסירוב מצד החברות, ובמקום שהוועדה המחוזית תכפה עליהן לאשר את המתווה שלי, היא שולחת אותי להתווכח איתן ועומדת מהצד. מה אני אמור לעשות במצב כזה? אנחנו שוקלים בימים אלו פניה לערכאות משפטיות".

להאשמות נגד הוועדות המחוזיות מצטרף גם ארבל: "כשניגשנו למכרז החלוקה שפרסם משרד האנרגיה, התבססנו על החוק שאומר שצריך לאשר לנו את התוכניות בתוך 3 חודשים. חשבנו שאולי יהיו מעט עיכובים, אבל מי ידע שהפער יהיה כל כך גדול? יוצא שהמדינה חוקקה את החוק, אבל היא לא עומדת בו. כל מה שאנחנו צריכים זה שר אוצר שמוכן לקבל החלטות. אפילו פחות מזה - רק שר שיאכוף את החוק".

נתי גלבוע, מנכ"ל חברת חלוקת הגז "סופר אנ.ג'י", בעלת רישיון החלוקה באזור המרכז ואזור חדרה והעמקים, הציג בפאנל את הפערים בתקן האמריקאי והישראלי בנוגע ללחץ הגז בצינור: "התקן האמריקאי דורש שהגז שיגיע למתקני המפעלים יהיה בלחץ של 120 מיליבר, אבל פה החליטו על לחץ של 2 בר. כלומר התקן בישראל הוא מחמיר פי 40 מהתקן האמריקאי. הבעיה היא שהמפעלים עצמם צריכים לחץ גבוה יותר, אז נוצר מצב שאנחנו מורידים את הלחץ, מאבדים אנרגיה, והמפעלים בכלל לא זקוקים לזה. זה פשוט מדהים".

בתוך כך, בדיון שהתקיים שלשום (ג') בוועדת הכלכלה בנושא, טען רמי גרבלי, סמנכ"ל מפעל "גלעם", כי "המעבר לגז טבעי יעביר את המפעל שלי מרווח להפסד. המפעל שלי הוא צרכן אנרגיה משמעותי, ואני יכול לחסוך 7-8 מיליון שקל בשנה במעבר לגז טבעי. זה דרמטי מאוד ל-240 העובדים. לדבריו, הרגולציה ושינוי ההנחיות גורמים למצב של חוסר ודאות ומורידים לטמיון השקעות שביצעו במפעל. "קנינו מבער, ובגלל שהרגולציה השתנתה הוא הפך ללא רלוונטי", סיפר.

מנכ"ל פניציה, ערן חיימוביץ', הצטרף לדבריו של גרמלי וטען כי עברו 28 חודשים מאז שהמפעל שלו חתם על הסכם עם חברת החלוקה ועד שקיבל גז: "הבעלים הקודמים של המפעל נפגשו ב-2012 עם כל מי שצריך - ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה - והתרשמו שהמדינה לא מתכוונת לקדם את החיבור לגז, ולכן הם החליטו להכניס את המפעל להקפאת הליכים", אמר.

יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל טען כי "המעכבת הראשית של החיבור היא המדינה עצמה ואין מי שיוציא לה כרטיס אדום. גם הכנסת, שעסוקה רוב הזמן בחקיקה במקום לפקח על הממשלה, נכשלה כישלון חרוץ". לדברי כבל, המצב שנוצר הוא "שילוב של טמטום, רשעות וחלמאות", ובכוונתו לקיים פגישות עבודה בנושא בשבועיים הקרובים.