כך נראים החיים ביוון: "דואגים למימון הסולר לחימום הבית"

בשעה שהיוונים היגעים ניצבים בפני אפשרות של חדלות פירעון ועזיבה של האיחוד האירופי, פנסיונרים, אחיות, יזמים, פעילי מחאה וגם נגנית אבוב אחת משקפים את הלוך הרוח בציבור המקומי

המשבר ביוון / צילום: רויטרס
המשבר ביוון / צילום: רויטרס

מבחינת מיקיס בן ה-73, הרגע המגדיר של המשבר היווני בן שש השנים היה ב-2012, כאשר שכנו בן ה-68 התאבד מקפיצה ממרפסת דירתו בבניין השכן. "זה היה מישהו שכולם כאן הכירו. זה היה הלם", הוא אומר.

על ספלים קטנים של קפה יווני שחור, מיקיס מתאר את המצוקה של פנסיונרים כמוהו, שנפגעו מסדרה של עשרה קיצוצים בקצבה שלהם בפחות מארבע שנים, בזכות צעדי הצנע שלהם הסכימו הממשלות הקודמות עם האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית.

"בסוף התהליך הזה הקצבה שלי נחתכה כמעט בחצי. מחיים נוחים עברנו לדאגות אם נצליח לממן את הסולר לחימום הבית", אומר מיקיס, שמבקש שלא לפרסם את שמו המלא. "אשתי לקחה את זה קשה. היא לוקחת גלולות נגד דיכאון כבר כמעט שלוש שנים".

המפגש של יוון עם יום הדין הכלכלי שלה נראה קרוב מאי פעם לאחר שאפילו השיחות של הדקה ה-90 למניעת פשיטת רגל קרסו. אבל אזרחי יוון מוכי המשבר אינם מראים סימני פאניקה גלויים. הם כבר היו בסרט הזה כמה פעמים בעבר הקרוב.

מיקיס הולך במורד רחוב שקט בפרבר ניאו פסיכירו באתונה, לעבר בית הקפה האהוב עליו. בידו הוא מחזיק גיליון של "טא ניאה", יומון שעולה 1.30 אירו בקיוסק. "אני שותף בו עם חבר. אנחנו קונים את העיתון לסירוגין בכל יום די לחסוך בהוצאה", הוא אומר.

שיעור ההתאבדויות ביוון זינק ב-35% בין השנים 2010-2012, בעיקר בקרב גברים ונשים מבוגרים יחסית, לפי מחקר שפרסם השנה ה"בריטיש מדיקל ג'ורנל".

"העובדה שהשכן שלי החליט להתאבד גרמה לי לכעוס באמת על הטרויקה (מועדון הנושים שפיקח על תוכנית הצנע היוונית - הנציבות האירופית, הבנק המרכזי וקרן המטבע)", אומר מיקיס, עובד ציבור לשעבר במשרד התחבורה. "כעת הם רוצים לקצץ שוב בקצבה שלי. ציפראס (ראש הממשלה) חייב להיות תקיף מולם".

"למה לא לעזוב?"

"אתה יודע, שיזדיינו האיחוד האירופי, וגם קרן המטבע", אומרת אנה אסלה, שמאלנית לוחמנית בת 27 שחילקה כרוזים בעצרת נגד הצנע מחוץ לפרלמנט היווני בשבוע שעבר. "אבל אם אתה הולך לכתוב את זה בעיתון, אולי עדיף שאומר משהו יותר חכם, כמו איך הדברים הברוטליים והאיומים ביותר קרו כאן בחמש השנים האחרונות. ולא מפני שעשינו דברים לא נכונים. זה היה בגלל האיחוד האירופי, אז למה לא לעזוב אותו?"

היא פונה הצידה כדי לנהל ויכוח לוהט עם עמית שלה כאשר השיר "רוק בקסבה" של להקת קלאש מהדהד ברקע. מגפון צועק מעל הראשים של אלפי המפגינים: "אי אפשר לסחוט דמוקרטיה. החיים שלנו לא שייכים לנושים".

הצעירים ביוון היו בין הנפגעים הגדולים ביותר מהמשבר והשלכותיו, יחד עם הגמלאים. שיעור האבטלה בקרב בני פחות מ-25 הוא 40%, כמעט כפול מהממוצע באיחוד האירופי. אסלה עובדת במוקד טלפוני של חברה רב-לאומית גדולה - העבודה היחידה שיכלה להשיג, לדבריה - אבל היא עדיין נלחמת נגד הקפיטליזם.

"אנחנו חייבים להפסיק לספק את רצונם של הבנקים, האיחוד האירופי, הקפיטליסטים. אנחנו צריכים לעשות דברים בשבילנו", היא אומרת בלבוש המהפכני הקלאסי של חולצת טי לבנה, ג'ינס ושיער אסוף בקוקו. "זה יהיה יקר, זה יכאיב, אבל לא כמו הכאב הנוכחי, שנמשך ונמשך".

מלמעלה משקיפים על הנעשה תיירים ממרפסות מלון היוקרה גראן ברטאן, שהחדרים שלו שמשקיפים על כיכר הפרלמנט עולים 500 אירו ללילה - 140 אירו יותר מקצבת האבטלה החודשית ביוון.

שלטים רבים שהמפגינים מחזיקים במחאה שמתנהלת בכיכר סינטגמה שלפני בניין הפרלמנט, הופכים את אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, למפלצת. חלק מהם מתייחס לעברה הנאצי של גרמניה.

אסלה מחליקה לתוך קהל המפגינים ונעלמת בו, לא לפני שהיא מושיטה לי עלון עם קריקטורה של דמות מיוסרת שמנתקת את השרשרת שמחברת את קרסולה לכדור ברזל בצבעי דגל האיחוד האירופי. בסמוך חולף גבר עם דגלי יוון תקועים ברעמת שיערו והבעה סתמית על פניו. על השלט שהוא נושא נכתב: "ישו, תציל בבקשה את יוון".

"הכסף נגמר, העבודות נעלמות"

במרחק קצרצר מכיכר אומוניה, צומת מסחרי שכמות ההומלסים, סוחרי הסמים והזונות בסביבתו הפכה לסמל לשקיעתה החברתית של אתונה, לשכת תעסוקה ממשלתית היא המקום הסואן ביותר. מבוגרים, אימהות צעירות עם עגלות תינוקות וגם גברים כבני 40 אוחזים בטופסי רישום, וזורמים איתם פנימה והחוצה.

לפני שישה חודשים, מריה ניגנה באבוב באופרה הלאומית היוונית, בהופעת הבכורה של "לה בוהם" של פוצ'יני. היום היא ממלאת טופס בקשה לדמי אבטלה של 360 אירו בחודש. "הכסף שלי נגמר, העבודות נעלמות", אומרת מריה בת ה-36. "באופרה רוצים שנעבוד, אבל אין להם מה לשלם לנו".

זה סיפור שחוזר על עצמו בבתי הקפה ובבארים באתונה, שבהם מתכנסים אמנים ואנשי יצירה צעירים שמצאו את עצמם בקצה הלא נכון של קריסת שוק העבודה במדינה. בסוף 2014 עמד שיעור האבטלה הרשמי על 26%, לפי לשכת הסטטיסטיקה של האיחוד האירופי - שיא בכל האיחוד.

באתונה, אומרת מריה, 360 אירו יכסו רק את השכירות וחשבונות החשמל והמים, והיא אינה יודעת איך תממן אוכל ודברים נוספים. זו הפעם הראשונה שהיא חותמת על בקשה לדמי אבטלה. "יש אנשים שאוכלים ספגטי כל החודש כדי לחסוך כסף לבילוי לילה, למשהו כיפי", היא אומרת. "אני אצטרך לאכול ספגטי עשר שנים כדי לחסוך כסף לקניית אבוב".

למריה, שגם היא מעדיפה להתראיין ללא שם משפחה, אין טלוויזיה, ואת החיבור לאינטרנט היא גונבת משכן שלה, וכך היא עוקבת אחרי הדיונים על המשבר. חזרה לדרכמה תהיה סיוט, היא אומרת - הקנים של האבוב שלה ויתר הציוד המוזיקלי מיובאים באירו.

אבל כמו יוונים כה רבים שנפגעו מהמשבר וממדיניות הצנע, היא לא מתמלאת פאניקה מהמחשבה שיוון תנטוש את גוש האירו. "אם אין לך עבודה ואין לך בית, אני לא רואה מה יכול להיות יותר גרוע. לי ולחברים שלי אין כסף. ממה כבר יש לנו לפחד?"

היא מציצה במספר שלה בתור בלשכת התעסוקה: 64. זה עתה קראו למספר 23 בתור.

אפשרות חלופית לאלפי יוונים היא לעצור את ההפסדים שלהם ולעזוב את יוון לחלוטין.

"אתונה השתנתה"

לפני שש שנים, קוסטאס אתנסקיס "הקשיב לתחושותיו", התפטר מעבודתו בחברה בת אתונאית של חברה רב לאומית אמריקאית, וטס לנסיכות המפרץ קטאר. המהנדס המכני בן ה-32 הביט מרחוק במדינת מוצאו צונחת למיתון כלכלי לפני התאוששות מסוימת ב-2013 שפיתתה אותו לחזור הביתה. "אתונה השתנתה כל כך, זה היה כמו לחזור אחרי עשרות שנים של גלות, לא רק כמה שנים", הוא אומר.

כעת הוא מתכנן שוב לעזוב, הפעם להמבורג, אחרי שיסיים אולפן אינטנסיבי ללימודי גרמנית שמיועד לגל של מהגרים יוונים שנמלטים מן האבטלה בבית.

יותר מ-100,000 צעירים בעלי כישורים עזבו את יוון במהלך המשבר, במה שמזכיר את נהירת הסבים וסבתות שלהם שהייתה גדולה עוד יותר כ"גאסט-ארבייטן" - "עובדים אורחים" - לעבודה במפעלים בגרמניה.

אתונה מציעה מעט מאוד הזדמנויות לאנשי מקצוע תאבי קריירה, אחרי ההיעלמות של יותר ממיליון משרות במגזר הפרטי ונסיגתם מהמדינה של רוב המשקיעים הפוטנציאליים. אתנסקיס כבר דחה כמה הצעות להשקיע את חסכונותיו מהעבודה בקטאר בבאר או מסעדה חדשים לתיירים באתונה.

"זה קצת מפתה, אבל אני חושב שהגיע הזמן שאהיה אירופי אמיתי. אני צריך להשלים עם העובדה שיוון מיועדת לחופשות, ולהתחיל לחסוך כדי לקנות בית קיט במיקונוס", הוא אומר.

"אתה לא מצפה בדרך כלל שהמגזר הציבורי לא ישלם לך, נכון?", שואלת אתנה פרוטופפה, אחת מ-700 אחיות בתי חולים שמשתתפות בתוכנית במימון האיחוד האירופי לסיוע לבתי החולים במדינה, שסובלים ממצוקת כוח עבודה כרונית.

פרוטופפה ממתינה ממארס לפדיון של שובר התשלום שהיא קיבלה עבור חמישה חודשי עבודה בבית החולים לילדים אגיה סופיה.

"חשבנו שזו הזדמנות נהדרת, אבל בסופו של דבר זה לא נגמר טוב", מוסיפה חברתה קרינה סטרוגילקי. "בית החולים שאני הייתי בו היה במצב כה לחוץ, שלא עברתי בכלל התמחות. כעת נראה שגם לא אקבל שום כסף".

עובדי מערכת הבריאות היוונית העמוסה מדי נחשבים למסורים ואינם נוהגים להתלונן בפומבי, שלא לומר לשוחח לציטוט על ידי עיתונאי זר, אבל שתי האחיות, בנות 25, מתוסכלות מאוד.

למערכת הבריאות הציבורית היוונית יש בעיות כרוניות שקדמו למשבר, אבל המפולת של 2008 ותוכניות הצנע שבאו אחריה החריפו בהרבה את המצב. תקציב הבריאות היווני קוצץ השנה כדי לממן החזרי חוב לקרן המטבע.

פרוטופפה תכננה להקים קליניקה פרטית לטיפולי אחות במסגרת חוק חדש שהועבר בינואר, אך כעבור שלושה ימים החוק בוטל. היא מאשימה בכך את שדולת הרופאים הפרטיים רבת ההשפעה. "הם חוששים שהאחיות יפגעו בעסקים שלהם, והם חזקים - תמיד יש להם את האוזן של ראש הממשלה", היא אומרת.

"החיים נמשכים"

בשעות הערב מתמלאות כיכרות אתונה באנשים שיוצאים למסיבות ובתיירים, מה שיוצר סצנה תוססת שמשכיחה את הכותרות על יום הדין המתקרב. הלובי של מלון אכילס גדוש בבני עשרה מצחקקים שהם תיירים מבריטניה בטיול מאורגן, כאשר פקידי הדלפק עסוקים ברישום דרכונים וחלוקת מפתחות החדרים.

"כל שבוע כאן הוא השבוע הגורלי. מה אנחנו יכולים לעשות? החיים נמשכים", אומר מנהל המלון מעל הרעש.

קשה למצוא שולחן פנוי בשורת המסעדות המהודרות לאורך רחובות רובע התיירים בעיר, והבארים עמוסים בבני ובנות המעמדות המסודרים בעיר.

"בחמש השנים האחרונות אמרו לי שהיום או ביום אחר המדינה הולכת לקרוס", אומרת מריה קמברו, שלוגמת יין אדום בבאר על גג מבנה, שבו זוגות צעירים ותיירים שתויים עושים תצלומי סלפי עם הרקע של האקרופוליס המואר. "למה שנחשוב שהפעם זה יהיה שונה?".

צרו איתנו קשר *5988