שינוי כיוון חיובי

החלטת טבע לסגת מרכישת מיילן לטובת אלרגן טובה לבעלי המניות

ארז ויגודמן / צילום: איל יצהר
ארז ויגודמן / צילום: איל יצהר

ברנט סונדרס, המנכ"ל של חברת התרופות האירית אקטביס, מוכר בתעשיית התרופות העולמית כמי שמבין דבר או שניים בעסקאות מיזוג ורכישה. בשנה האחרונה, למשל, הוא הוביל מהלך בזק שבו רכשה אקטביס את אלרגן האמריקאית תמורת כ-70 מיליארד דולר בעסקת מזומן ומניות, שהפכה את החברה הממוזגת (ששינתה לאחרונה את שמה לאלרגן) לאחת הגדולות בתעשייה העולמית, עם שווי שוק של 121 מיליון דולר.

"אלרגן הייתה תחת מתקפה עוינת ואנחנו הגענו בתור 'האביר הלבן' להציל אותה", הוא הסביר לאחרונה בריאיון לבלומברג. כיאה למומחה בתעשייה, סונדרס גם נשאל בריאיון על דעתו בנוגע להצעת טבע לרכוש את מיילן, ולהצעת מיילן לרכוש את פריגו. "הצעות עוינות נגד חברות גלובליות גדולות הן מחריבות שווי", הוא אמר לבלומברג בהתייחסו לשתי ההצעות.

סונדרס הסביר כי בסופו של יום חברות תלויות באנשים שיוציאו אל הפועל את תכניותיהן, והצעה עוינת יוצרת דם רע בין עובדי הרוכשת לנרכשת. "לוקח שנים לאחד בין שתי חברות שדם רע זורם ביניהן, וכמו שאנחנו יודעים מרבית המיזוגים והרכישות נכשלים. כך שכשאתה פונה לכיוון עוין, הסיכויים הם מראש נגדך".

המילים הללו של סונדרס מבהירות בדיוק מדוע הבחירה בדרך העוינת - בה הלכו עד כה טבע והמנכ"ל שלה, ארז ויגודמן - היא הימור מסוכן מאוד. לאור זאת, אם הידיעה בוול סטריט ג'ורנל נכונה, וטבע אכן מתכוונת לרכוש את עסקי הגנריקה של אקטביס, מדובר כאן על פניית פרסה חכמה מצדו של ויגודמן.

אמנם, טבע כבר השקיעה משאבים רבים בניסיונה להשתלט על מיילן, הן במונחים כספיים (1.6 מיליארד דולר ברכישת מניות מיילן) והן בשעות עבודה ובתשומת לב שהקדישו מנהליה לנושא. אך למרות זאת, ההחלטה לסגת מרכישת מיילן לטובת רכישת חברה איכותית יותר, בעלת תרבות ניהולית טובה יותר, היא סימן חיובי מאוד עבור בעלי המניות של טבע. המהלך החדש כולל כנראה מוכר שרוצה למכור וקונה שרוצה לקנות, כך שכל שנותר להסכים עליו הוא המחיר.

רצון להקטין את המינוף

טרם רכישת אלרגן, אקטביס הייתה חברה שכמחצית מפעילותה התמקדה בשוק התרופות הגנריות, בעיקר בארה"ב. החטיבה הגנרית של אקטביס הציגה ב-2014 צמיחה של 5% בהכנסות ל-6.75 מיליארד דולר, ורווח תפעולי של 2.16 מיליארד דולר (צמיחה של 29% לעומת 2013 ורווחיות תפעולית של 32% מההכנסות).

באותו ראיון לבלומברג, הגדיר סנדרס את החטיבה הגנרית שלו כטובה ביותר בתעשייה העולמית, עם צבר המוצרים בפיתוח הטוב ביותר. אלא שהמיזוג של אקטביס עם אלרגן, המזוהה בעיקר עם זריקות הבוטוקס שהיא מייצרת, הפך את החברה הממוזגת לכזו שפעילותה העיקרית היא פיתוח מוצרים מקוריים, כשהתחום הגנרי נדחק לשוליים.

כשנשאל מדוע שלא ינסה לרכוש בעצמו את מיילן, אמר סונדרס כי "לנו באמת שאין צורך לעשות רכישות בסדר גודל כזה בתחום הגנרי, ומן הסתם נפעל להרחיב את הפריסה הגיאוגרפית שלנו בו". בדיעבד, ייתכן שניתן לראות באמירות הללו מעין פתיחת דלת לקבלת הצעות רכישה עבור הפעילות שכבר אינה בליבת העסקים של החברה. אלרגן שלאחר המיזוג עם אקטביס היא חברה ממונפת ולא מן הנמנע כי מנהליה יחשבו שיהיה נכון יותר עבורה למכור את הגנריקה לצורך צמצום החוב.

הפעילות הגנרית של אלרגן צמחה ברבעון הראשון ב-12% בהכנסות ל-1.75 מיליארד דולר (בהשוואה ל-5 מיליארד דולר של טבע), כאשר הרווחיות הגולמית המתואמת היוותה 60% מההכנסות, ואילו הוצאות המכירה השיווק וההנהלה הסתכמו ב-15% מההכנסות (891 מיליון דולר לעומת כ-1.6 מיליארד דולר של טבע).

לאור הסינרגיות הגלומות במהלך המתוכנן, הרי שויגודמן יהיה מוכן לשלם הרבה יותר מאשר כמחצית משוויה של טבע. אם אכן מדובר על 40-45 מיליארד דולר, ואם נניח שהעסקה תבוצע במתווה דומה לזה שהוצע למיילן (מחצית במזומן ומחצית במניות) הרי שלאחר העסקה תחזיק אלרגן ב-27% עד 30% ממניות טבע, ולראשונה מזה שנים תהיה לטבע בעלת בית אפקטיבית.

עם זאת, כדי לשמור על עצמאותו, יש להניח כי דירקטוריון טבע ידרוש לצרף לחוזה העסקה סעיפים המחייבים את אלרגן לתמוך בהחלטות הדירקטוריון, כפי שעשתה מיילן כאשר רכשה את החטיבה הגנרית של אבוט. מה גם, שאלרגן לא צפויה לראות במניות טבע שתקבל השקעה אסטרטגית, והיא צפויה לפעול כדי למכור אותן בשוק על פני תקופת זמן, שגם היא, קרוב לוודאי, תוגדר בהסכם.