תערוכת בוגרי ביה"ס לאדריכלות במכללה למינהל: אומרים כן לזקן

תערוכת הבוגרים של בית-הספר לעיצוב ואדריכלות במסלול האקדמי של המכללה למינהל מתרכזת כולה בגיל השלישי. תחת כותרת הגג "לעצב את הזמן", הסטודנטים לקחו חלק בסדנאות לימוד מתחומים שונים, שעסקו כולן בנושא החברתי המשמעותי. הם התוודעו לסגנון החיים, הטרדות והנושאים הנוגעים לאוכלוסייה מתבגרת והולכת, שנמצאת ברובה "מתחת לרדאר", כדברי ראשת בית-הספר, האדריכלית כרמלה יעקובי-וולק.

"המדינה מתעלמת מקהל של כ-1.5 מיליון נפש, שלחלקם יש משאבים להסתדר לבד, אך במקרים רבים אין להם סביבה תומכת ולחלקם אין יכולת כלכלית", היא אומרת. מרבית הפרויקטים המוצגים בתערוכה הם רעיוניים בלבד, וחלקם יהיו ישימים אולי בעוד שנים, כאשר הסטודנטים או דור הוריהם יהפכו לקהל היעד של המצאותיהם. אך בינתיים החיבור של הסטודנטים לעולמם של הקשישים לא נעשה רק בהיבטי עיצוב ואדריכלות, אלא בקשר עמוק יותר, שנרקם סביב עולמם של הקשישים - בני משפחתם או זרים. כך, למשל, פרויקט "קופסאות זיכרון" שבו אוספים הסטודנטים יחד עם זקנים חפצים וסיפורים המייצגים את זיכרונותיהם וסיפור חייהם. הפרויקט החל באנגליה וכיום כבר מתקיים בשבע מדינות ונתמך על-ידי הנציבות האירופית (אני פגשתי אותו בשבוע העיצוב בהולנד).

במכללה למינהל חברו הסטודנטים לסבים ולסבתות שלהם, ויחד איתם אצרו קופסאות שמשולבים בהן תכשיטים, תמונות, מכתבים, קטעי שירה, רקמה וחפצים משמעותיים. בשילובן יחד מציירות הקופסאות מורשת כל-ישראלית.

הפרויקט - חזית שיתופית של מיטל צנדק - משמש כפלטפורמה ליצירת אינטראקציה חוצת-דורות בין דיירי מרכז יום לקשיש לבין הקהילה המתגוררת בסביבתו. תכנון מחדש של חזית הבניין יוצר כיכר דינמית, המזמינה את הקהילה לקחת חלק בחיי היומיום של הקשישים על-ידי פעילויות משותפות, כגון יצירה, העברת ידע, שוק קחתן, גינון ועוד. אינטראקציה שמחזירה את הקשיש לחיק הקהילה, מתייחסת ליידע הרב של ניסיון חייהם של הקשישים ולתועלות האפשריות שלהם לחברה, במקום לראותם כמוחלשים וכנטל חברתי. אחת ההצעות הייתה לשלב בין צהרוני ילדים לקשישים, שיכולים לסייע בשמירה על הילדים, בשיעורי-בית, במשחקים ובפעילות יצירתית.

בפרויקט אחר עסקו הסטודנטים בשאלות של בדידות ובהצעות לשיפור השילוב של קשישים בקהילה. אביגיל פרידמן. מציעה בעבודה "א ביסל יידיש" רעיון לביתן נייד של סביבות ישיבה משותפות, שמטרתו להחיות ולחשוף את תרבות היידיש.

במגוון פרויקטים הציעו הסטודנטים פרוגרמות רעיוניות לשינוי ייעודן של מרכזות בזק ישנות "שיצא לפנסיה", או כיכרות עירוניות שבחלקן אינן מנוצלות - כמו השטח שמתחת למרפסת העירייה בתל-אביב, כנקודות ממשק אורבניות בין דורות התושבים.