מודדים בחנות, קונים אונליין: המודל שיחולל מהפכה באופנה?

המודל העסקי מהפכני בפשטותו: הלקוח מגיע לחנות שאינה מחזיקה מלאי, מודד את הבגדים, ויומיים לאחר מכן החבילה אצלו על מפתן הדלת ■ אנדי דאן מספר בראיון בלעדי ל-G על הבשורה הקמעונאית של בונובוס

אנדי דאן / צילום: יחצ בונבוס
אנדי דאן / צילום: יחצ בונבוס

בכניסה לסניף בונובוס (Bonobos) בפינה של רחוב 17 והשדרה החמישית בניו-יורק עומד מוכר ומברך את הבאים. "קבעת פגישה?", הוא שואל את הלקוח הפוטנציאלי.

זה המסלול המומלץ של בונובוס: להיכנס לאתר האינטרנט שלהם, לסמן את החנות הקרובה ומתי נוח לכם. אפשר להוסיף הערות כמו: "לחתונה" או "רזיתי, ואין לי מה ללבוש", כדי לדייק את הפגישה. אבל גם עוברי אורח מוזמנים פנימה למיזוג. אם אין מוכר פנוי, הם יכולים להסתובב בחנות, לדפדף בקולקציה או לנוח על הספות. מישהו כבר יציע להם דיאט קולה או בירה.

"מה אתה מחפש?", שואלת המוכרת-מדריכה בתחילת הפגישה. "מכנסיים", עונה הלקוח, "אבל אולי גם חולצה". הדיאלוג מנסה לצמצם אפשרויות. קז'ואל? ג'ינס? ארוכים? קצרים? אולי מחויטים?

המוכרת מגששת אחרי קצת פרטים ביוגרפיים. מה הלקוח עושה. מה הוא אוהב לעשות בשעות הפנאי. "מה המידה שלך?", היא ממשיכה. הלקוח מגמגם, מסתכל על אשתו. היא מתגייסת לעזור: "33?", היא עונה בהיסוס. "והאורך?", מקשה המוכרת והולכת להביא כמה אופציות.

כמעט לכל מוצר בחנות יש 3 גזרות אפשריות: ישרה, צרה ומחויטת. הראשונה הכי מרווחת, האחרונה הכי צמודה. המוכרת מתחילה באמצע, עם הגזרה הצרה. הלקוח מעדיף צר יותר, ועובר למחויטת. מתברר שהוא מידה 32.

"רוב הגברים לא ממש יודעים מה המידה שלהם באמת", לוחשת לי מנהלת החנות. "רבים מהם נוהגים ללכת בבגדים שיותר מדי גדולים עליהם".

צרו איתנו קשר *5988