רווח והפסד

"ארבע חתונות", יום חמישי 21:15, ערוץ 2 רשת

כבר כתבתי כאן בעבר עד כמה הסדרה הזאת - שמתחזה ל"גילטי פלז'ר" לגיטימי - היא מאוסה בעיניי, עד שאפילו הקריינות הצינית של שי גולדשטיין לא מצליחה להציל אותה מעצמה או אותנו ממנה.

נדמה שניסו בה כבר הכול: הומואים מול סטרייטים, ערבים, רוסים - והערב תגיע הקלישאה הגדולה מכל: אשכנזים נגד מזרחיים, ריב כלות לכאורה על רקע תרבותי-עדתי - למעשה שתיהן ורסיות לאותו הדבר בדיוק.

למה אני קוצף על הפרק הזה במיוחד? בשביל זה תצטרכו אולי לקרוא גם את הביקורת על מרתון סרטי זאב רווח: הלך-רוח שכזה הוא עוד נדבך במשחק סכום אפס שבו מתנהל השיח הישראלי, שבו כל פלג רואה את עצמו הגמוני ושואף להיות מיינסטרים שבו הוא יהיה האליטה, במקום לנסות וליצור כאן שלם שגדול מסך חלקיו.

לכאורה יהיה זה לא הוגן להפיל את האג'נדה הזאת על כתפיה הצרות של תוכנית ריאליטי מטופשת בהגדרתה, אבל למעשה - לתוכניות כאלה יש, בסופו של דבר, השפעה גדולה יותר מזו שיש לאייטם הפותח במהדורת החדשות. המסר של "או זה - או זה" (תמצות של המונח הלא ידידותי הזה, "משחק סכום אפס") מחלחל דווקא דרך תוכניות שכאלה, שנותנות לגיטימציה לגישה הברברית הזאת.

* ציון: 4

רווח והפסד

מרתון סרטי זאב רווח, שישי-שבת החל מ-13:30, ערוץ yes קולנוע ישראלי

ה"בון טון" של השנים האחרונות הוא לפרגן לזאב רווח. האחוס"ל (מונח שהגה הסוציולוג ברוך קימרלינג ופירושו: אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט, לאומי) המתנצל, בניסיון נואש לשלם מס-שפתיים שיהפוך את ה"משחק סכום אפס" שבו מתנהל השיח במקומותינו (כלומר: או חילוני או דתי, או אשכנזי או מזרחי, או שמאלני או ימני, כאילו לא יכול להיות ליברל חילוני ומשכיל ממוצא מזרחי שהוא גם ימני בדעותיו, נניח) למשחק רב-תרבותי, הבין שהוא צריך לאכול מופלטה במימונה, להכיר לפחות 5 שירים של זוהר ארגוב ולצטט מ"חגיגה בסנוקר" כאילו הייתה מפגש קולנועי בין אורסון וולס לפדריקו פליני.

הבחירות האחרונות סימלו את הדחתו של האחוס"ל כמעט מכל מוקדי הכוח שהיו נחלתו בעבר: הצבא הופך לדתי-לאומי, הכנסת - לאסופה של קבוצות סקטוריאליות בעלות אוריינטציה ימנית, והתרבות זכתה אף היא לבעלת בית חדשה (רק הזירה הכלכלית נותרה עדיין בהגמוניה אחוס"לית, בעיקר מאחר שהיא לא כפופה לרצון הרוב, ומפני שרוב הכסף עובר בירושה).

השאלה היא האם אובדן ההגמוניה מאפשר לי, ממקום של מיעוט, להודות שאני לא אוהב את סרטי זאב רווח, ושבעיניי, למרות כישרון קומי לא מבוטל, מרביתם אינם ראויים לצפייה?

מוזר שדווקא "בובה" הטוב נעדר ממרתון סרטי רווח. הוא היה יכול להיות הפוגה מ"תלווה לי את אשתך" (13:30), "פעמיים בוסקילה" (16:35) ו"המובטל בטיטו" (23:40).

כן כדאי לשים לב ל "500 אלף שחור" (15:15) - קומדיה נוגה וכושלת אך דווקא מעניינת של שייקה אופיר (בהשתתפות "הגשש החיוור"); וכמובן ל"חגיגה בסנוקר" (22:00) של בועז דוידזון - סרט רע שהעובדה שהפך לסרט פולחן הקדימה בשנתיים (1975) את המהפך ההוא, שגלי ההדף שלו עדיין מטלטלים את החברה בישראל.