חקלאות | לפני כולם

אפקט הסלמונלה: כך קרס שווי סולבר לאחר מכירתה

CHS האמריקאית שרכשה ב-2011 את החברה הישראלית ביותר מ-130 מיליון דולר נאלצה למחוק 75 מיליון דולר על השקעתה בעקבות ריקול למוצריה עקב תלונה על מציאת חיידקי סלמונלה במשלוח מישראל

סויה, סחורות / צלם: רויטרס
סויה, סחורות / צלם: רויטרס

זאת הייתה אחת הרכישות המפתיעות של חברת תעשייה ישראלית בידי ענק אמריקאי. בנובמבר 2011 הכריזה חברת סולבר מקיבוץ חצור, שהייתה בשליטת קרן פימי, על מכירתה לקואופרטיב החקלאות והאנרגיה CHS, תמורת כ-133 מיליון דולר במזומן - פרמיה של כ-120% על שווי החברה בבורסה בת"א.

שלושה חודשים לאחר מכן, בפברואר 2012, כבר הושלמה העסקה וסולבר עברה לבעלותו המלאה של הקואופרטיב האמריקאי. המוכרים בעסקה, ובראשם קרן פימי, חצור וחברת ההחזקות מבטח שמיר, רשמו רווחים עצומים ונהנו מתמורה גבוהה עבור מניותיהם בסולבר.

אלא שהאופוריה בחברה הישראלית, כך מתברר כעת מבדיקת "גלובס", התפוגגה מהר מהצפוי. תוך שנתיים וחצי נאלצה החברה הרוכשת למחוק כ-75 מיליון דולר - מרבית השקעתה בסולבר - ולצמצם דרמטית את פעילותה בישראל עקב ירידה חדה בהכנסות. הסיבות לכך, מתברר, קשורות בעיקר להחלטה עסקית אחת: ריקול ענק של סחורה שנמכרה ללקוחות סולבר. המהלך נועד לשמור על שמו הטוב של קואופרטיב CHS, אבל בדיעבד התברר שהמחיר היה חיסול פעילותה הרווחית ביותר של סולבר (או בשמה הנוכחי CHS ישראל) - ייצור חלבוני סויה לתעשיית המזון והבשר, בעיקר לשוקי חו"ל.

יותר משנתיים לאחר אותו אירוע נאלצה סולבר לחזור ולהתבסס על השוק המקומי בלבד, בו ניתן להרוויח אבל שיעורי הצמיחה בו מוגבלים. "החלטנו להתכווץ לליבת הפעילות שלנו, ולעשות את הדברים שאנחנו יודעים לספק לשוק המקומי, שזה כוספה (מזון לבעלי חיים) ושמן סויה", מסביר מנכ"ל CHS ישראל הנוכחי, רן עמיר. "אנחנו מחזיקים מעל 50% מהשוק המקומי, וזאת ודאות שאנחנו יכולים לבנות עליה".

לא המשבר הראשון

סולבר כבר חוותה בעבר משבר גדול וידעה להיחלץ ממנו. החברה, שייצרה חלבונים, כוספה ושמן, מפולי סויה, הוקמה בידי קיבוץ חצור, והונפקה לראשונה בבורסה ב-2004. אלא שבשנים 2005-2006 היא רשמה הפסד מצטבר של 80 מיליון שקל על רקע השקעות כבדות בהקמה ושדרוג של מפעלי ייצור חלבונים בישראל ובסין, ונקלעה למצב שבו היא הגיעה לסף חדלות פירעון. לישועתה הגיעו בתחילת 2007 קרן פימי ומבטח שמיר, שהזרימו לה 80 מיליון שקל, קיבלו את השליטה בחברה ומינו לה מנכ"ל חדש בשם שאול שלח, שהגיע מניהול פעילות הממתקים בשטראוס עלית.

במהלך חמש השנים הבאות ביצע שלח מהפך בחברה ומכירותיה טיפסו ל-731 מיליון שקל ב-2011, לעומת 507 מיליון שקל ב-2006, כשבדרך נרכש ב-2010 מפעל לייצור חלבונים מבודדים בנברסקה שבארה"ב. בפימי עדיין לא החלו לשקול מימוש אפשרי של ההשקעה, כאשר התקבל הטלפון המפתיע מ-CHS ובו הצעה שאי אפשר לסרב לה, לרכישת סולבר".

CHS זה קואופרטיב של חקלאים אמריקאים מהמערב התיכון של ארה"ב, עם פעילות חזקה מאוד בתחום האנרגיה, יש להם כמה בתי זיקוק ותחנות דלק. מצד שני, הם עוסקים במסחר בינלאומי בגרעינים (חיטה, תירס, פולי סויה ועוד) ופעילים ברוב המדינות בעולם שמייצרות או מייבאות תוצרת חקלאית", מסביר המנכ"ל עמיר.

"בנוסף, יש להם חטיבה חדשה יחסית וקטנה יחסית, לייצור מוצרים מהגרעינים שהחקלאים שלהם מגדלים. יש להם למשל מפעלים למעיכה וגריסה, כמו שלנו, לעיבוד של פולי סויה ותירס בארה"ב. הם החליטו לגדול בתחום זה מחוץ לארה"ב, ומכיוון שמדובר בשוק של שחקנים גדולים כמו ADM וקרגיל, שהן יותר גדולות מ-CHS, אז הם הלכו וחיפשו את השחקן הקטן הכי משמעותי בשוק והגיעו לסולבר, שהחזיקה פעילות ייצור בסין, בארה"ב ובישראל. החבילה הזאת נראתה להם טובה", אומר עמיר.

לאחר הרכישה המשיך המנכ"ל דאז, שלח, עוד תקופה מסוימת בתפקידו, לפני שעזב ופינה את כסאו למוני ברק, שכיהן כסמנכ"ל הכספים טרם המכירה ל-CHS. ואז, שנה ושלושה חודשים לאחר המכירה, התרחש האירוע המדובר. בדוחות הכספיים לסיכום השנה הפיסקאלית 2014 (מספטמבר 2013 עד אוגוסט 2014), שפורסמו בנובמבר האחרון, מספרת CHS כי במאי 2013 היא הכריזה על איסוף יזום (ריקול) מלקוחות של חלק ממוצריה בתחום חלבוני הסויה, שיוצרו במפעל באשדוד. הסיבה לכך הייתה דיווח שמסר ל-CHS לקוח בודד, ולפיו בבדיקה שערך לגילוי חיידקי סלמונלה בסחורה שנשלחה אליו מהמפעל באשדוד, התגלו החיידקים המסוכנים לבריאות.

בדוחות מציינת CHS כי היא מיהרה לדווח על הימצאות החיידקים ועל איסוף הסחורה לרגולטורים האחראים על תחום המזון, ובהם משרד הבריאות הישראלי ורשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA). הנהלת CHS גם הדגישה אז כי לא קיבלה כל דיווח או הודעה על תחלואה כשלהי הקשורה למציאת חיידקי הסלמונלה במוצרים שהוחזרו, אולם העריכה את עלות הריקול בכ-18 מיליון דולר.

אלא שהנזק ההיקפי לפעילות הייצור בישראל היה גבוה בהרבה. בתעשיית המזון העולמי, איסוף של סחורה מלקוחות היא פעילות חריגה, שבמקרים רבים (כמו במקרה של סולבר) גורמת לכלל הלקוחות לנטוש את הספק שדיווח על תקלה במוצריו, ולעבור באופן גורף לעבודה מול מתחריו. בעקבות הריקול ספגה סולבר ירידה חדה בפעילות יצור חלבוני הסויה כאן, וכתוצאה מכך ביצעה CHS הפחתה של 74.5 מיליון דולר בשווי הפעילות והנכסים שנרכשו בישראל. הפחתה זו הובילה לירידה של 67.7 מיליון דולר ברווח השנתי של פעילות מגזר מרכיבי המזון והעיבוד של CHS.

בדוחות CHS נכתב כי "במהלך השנה הפיסקאלית 2014, לאור ירידה מתמשכת בביקוש למוצרים מסוימים המיוצרים במפעלי סולבר בישראל, בחלקה כתוצאה מהשפעת הריקול, ביצענו הערכה מחדש של הנכסים במדינה. בהסתמך על תזרים המזומנים החזוי על ידנו, וכן על הערכתנו לגבי יתרת השווי של הנכסים, רשמנו הפחתה שאינה במזומן של 74.5 מיליון דולר, שמסתכמת כמעט לכל השווי בספרים של הנכסים ארוכי הטווח בקבוצת נכסים זו".

המנכ"ל עמיר, שלא היה בחברה בתקופת הריקול והגיע אליה רק לפני כשנה וחצי, מסביר כעת כי "אירוע הריקול התרחש זמן קצר יחסית אחרי ש-CHS רכשו את סולבר, ובזמן שהם עדיין למדו את העסק. CHS ניהלו את האירוע מארה"ב, ובחרו לעשות זאת דרך ריקול מלא של אותו חלבון למאכל מכל הלקוחות בארץ ובעולם, שלוש שנים אחורה. זה אירוע מאוד דרמטי בחברת מזון, בטח ובטח בחברת מזון ישראלית. מה שקרה זה שהחברה יצאה למעשה מהמשחק של חלבונים למאכל לתקופה ארוכה".

לדבריו, "באותה תקופה סולבר ייצאה חלבונים ללקוחות בארה"ב, מקסיקו, אירופה, אסיה, וחיידק הסלמונלה התגלה אצל לקוח בארה"ב. אחרי ש-CHS קנתה את סולבר היא החליטה להפריד, וקבעה שהמפעל בארה"ב יספק לארה"ב, המפעל בסין יספק ללקוחות באסיה והמפעל בישראל יספק בעיקר לאירופה, אבל עדיין הייתה סחורה שיצאה מכאן לארה"ב והחיידק התגלה אצל לקוח שם.

"עשו את הריקול הזה וזאת הייתה מכה מאוד קשה לפעילות כאן, אבל המזל הוא של-CHS יש גב כלכלי חזק והם החזיקו את המפעל באשדוד. את קו הייצור המסוים שזה קרה בו הם עצרו כדי לחשוב מה לעשות, אבל בכל הקווים האחרים הם דווקא אמרו 'בוא נשקיע בהם כדי שזה לא יקרה שוב, שהמקום יהיה חסין מטעויות'. ובאמת, הם השקיעו מיליוני דולרים, שינו לגמרי את התפיסה, הביאו צוות חדש, כשאני הצטרפתי לפני שנה וחצי ובעצם הייתי האחרון בשינוי".

- איך הם הגיעו אליך?

"החיבור נעשה אחרי הריקול. CHS חיפשו מישהו שיש לו ניסיון ניהולי בתחום המזון, והעביר מפעלים תהליכים של קרדיטציה במזון. אני הגעתי מעבודה בתחום במזון באנגליה, שם רוב המפעלים עובדים בתקן מחמיר, וזה התחבר להם טוב".

אלא שהחזרה לשוק החלבונים הנמכרים ליצרניות המזון התבררה לעמיר כקשה ביותר. "בישראל זה קרה, אומנם עם חשדות אבל חזרו, כי כאן היינו הספק המקומי היחידי. אבל מחוץ לישראל יש ברירות והרבה מהלקוחות בחרו שלא לחזור לעבוד איתנו. וזה גרם לכך שהקווים הללו הפסידו כסף", הוא מסביר.

כאמור, טרם מכירתה הייתה סולבר חברה צומחת עם פעילות ייצור בישראל, ארה"ב וסין. אתרי הייצור המרכזיים באשדוד, שהתפרסו על פני שטח של כ-32 דונם, השתמשו בפולי סויה כחומר גלם לייצור חלבונים, תרכיזי חלבון ואסטרוגנים צמחיים, עבור תעשיות הבשר, החטיפים והמשקאות בארץ ובעולם. בנוסף, יוצרו באשדוד גם מוצרים לשוק המקומי בלבד: שמן סויה וכוספה, שנמכרת כמזון לבעלי חיים, ובאשקלון הופעל קו לזיכוך שמן. בסך הכל,נכון לסוף 2011, העסיקה החברה בישראל 191 עובדים.

116 עובדים נוספים הועסקו אז במפעל שהקימה סולבר בנינגבו שבסין, שהפיק תרכובת מבוססת חלבוני סויה לייצור תחליפי בשר, ו-57 עובדים הועסקו בפעל בנברסקה, שנרכש ב-2010, וייצר חלבונים מבודדים. מיד לאחר העברת הבעלות לידי CHS נערך שינוי ארגוני במסגרתו הועברה ההחזקה במפעל בנברסקה ישירות לידי CHS תמורת תשלום של 800 אלף דולר לחברה בישראל. בהמשך הוצא גם המפעל בסין מאחריות ההנהלה המקומית.

בעקבות משבר הריקול נאלצה כאמור CHS ישראל לסגור את קו ייצור החלבונים באשדוד ולפטר 65 מהעובדים בו. כיום מעסיקה החברה כ-120 עובדים בישראל, מרביתם באשדוד, ומשווקת כאמור לשוק המקומי בלבד.

"צריך להכיר בחולשות שלך"

מה עוד פגע בסולבר? לדברי עמיר, מלבד אירוע הריקול, היו גם שינויים גלובליים בשוק שפגעו בחברה ותרמו אף הם להחלטה להתרכז במכירות כאן. "אם פעם יצרני החלבון היו בעיקר בארה"ב, אירופה וישראל, אז עכשיו גם הסינים למדו איך מייצרים את המוצרים האלה. גם השווקים התחילו להיפתח למוצרים כאלו מסין ומדרום אמריקה, מקומות שבהם המפעלים הרבה יותר גדולים, עובדים על גז טבעי, כוח העבודה זול ועובד 7 ימים בשבוע (בישראל מפעלי מזון בעלי תעודת כשרות לא עובדים בסופי שבוע, ע' כ') - יתרונות שלנו אין כאן.

"ככל שהסתכלנו קדימה, שאלנו את עצמנו מה ההיתכנות של אותם קווי יצור לעבוד ולהרוויח, אחרי שהמפעל הפסיד כסף בגלל שהקווים האלה לא מכרו ועבדו בתפוקה נמוכה מאוד. ובגלל זה באמת החלטנו שעבור מפעל מזון קטן, שעובד על מזוט חמישה וחצי ימים בשבוע, וצריך להתחרות בענקים סיניים ודרום אמריקאים, הפניה הזאת לשווקים הגלובליים תהיה קרב של נסיגה והשהייה".

- אז אם נפסקה כל פעילות הייצוא מכאן ל-CHS בעצם אין שום סיבה להישאר כאן, לא?

"זה נכון ולא נכון. ישראל זה שוק לא גדול אבל כזה שמייבא לכאן את הגרעינים שהם סוחרים בהם. הם יכולים להביא לפה חיטה, תירס, שעורה וסויה, ולעשות מזה כסף, כשחוץ מזה יש להם פה מפעל שעדיין מייצר כוספה למאכל של בעלי חיים ושמן סויה לשוק הישראלי.

"בנוסף לזה, CHS החליטו אחרי פרסום הדוח של 2014 לבצע השקעה גדולה של 5 מיליון דולר בקו ייצור הכוספה, האיצו את ההסבה של המפעל לגז טבעי והשקיעו בחדר אנרגיה. מבחינתנו המפעל מוכן להסבה לגז טבעי, כל הציוד יושב ומוכן, וממתין לחיבור של חברת ההולכה".

- ומה מצב המפעל כיום?

"המפעל עשה את ההשקעות שהוא צריך לעשות כדי לייצר שמן וכוספה לשוק הישראלי, והוא עושה את זה טוב. חתכנו את ההפסדים ואין כוונה לבצע פיטורים נוספים. אבל לא הכל זה דברים שעושים מהיום למחר. יש למשל שטחים שצריך לצמצם".

- כיום, שטח גדול מהמתחם שלכם באשדוד לא מנוצל.

"נכון, אז אנחנו בתהליך של להתאים את העלויות לפורמט הפעילות, כדי שהמפעל הזה יהיה רזה, רווחי, טוב ומייצר לשוק הישראלי. צריך להכיר בחולשות שלך כדי לדעת במה אתה כן יכול להתעסק. אבל מצד שני, בשוק של הכוספה והשמן אנחנו מובילים בשוק הישראלי, והתחרות שלנו היא מול מפעל אחד נוסף בארץ - של שמן תעשיות".

- ומה בנוגע לתחרות מחו"ל?

"יש גם יבואנים שאנחנו מתחרים בהם, אבל אנחנו מכירים את השוק וחזקים בו. יבואנים מנסים להיכנס אבל אנחנו מרגישים שיש אינטרס ממשלתי לשמור על תעשייה מקומית ועל ספק מקומי שיודע לספק בזמן, להחזיק מלאי חרום, ולייצר סחורה באיכות שאפשר לחתום עליה, שעוברת בדיקות של משרדי החקלאות והבריאות.

"אז זה המצב שלנו היום. עברנו איזשהו שינוי והוא עשה גלים, אבל המפעל אינו חלש ולא הולך להיסגר. הייתי אומר אפילו להפך. הסחורה שלנו מכורה קדימה חודשים בגלל שאנחנו פונים לשוק המקומי".

- המפעל הועמד למכירה?

המפעל לא על המדף. נכון שלפני שנה, כש-CHS ישראל סיכמה שנה של הפסדים, עלתה השאלה לאן הולכים. אז אם ב-CHS היו מרימים ידיים הם היו הולכים לבנק ושמים את המפעל על המדף, אבל הם לא עשו את זה אלא אמרו בו נראה מה אנחנו יכולים לעשות בפנים".

- בדיעבד, הריקול היה לדעתך מהלך נחוץ או טעות קשה?

"זה לא יהיה פייר מצידי לשפוט את זה".

הריקול: טעות או מהלך מתחייב?

נהוג לומר שהמציאות היא בעיני המתבונן, ולכן כדי לקבוע אם הריקול היה טעות עסקית או לא, צריך בעיקר לשאול עבור מי. CHS הוא תאגיד ענק עם הכנסות של 35 מיליארד דולר בשנה, ועם מוניטין ואינטגריטי בינלאומיים, שלהם חשיבות עצומה בתעשיית המזון. לכן, סיכון שמו הטוב של הקואופרטיב לא היה אופציה מבחינת הנהלתו, גם במחיר הפסד של עשרות מיליוני דולרים על השקעה במפעל בישראל. חברה קטנה יותר, שעבורה ריקול מסוג זה מהווה סיכון עצום להמשך קיומה, הייתה אולי בוחנת אפשרויות אחרות, כמו למשל פיצוי הלקוח באופן פרטני ושמירה על תלונתו בשקט, כדי שלא לפגוע בעצמה.

CHS

סוג התאגיד: קואופרטיב של חקלאים מהמערב התיכון בארה"ב

פעילות: הפעלת בתי זיקוק ותחנות דלק, מסחר בינלאומי בגרעינים, והפעלת מפעלים לייצור תוספי מזון מהגרעינים בהם סוחר הקואופרטיב

מספר עובדים: 12 אלף

מיקום ההנהלה: מינסוטה, ארה"ב

מחזור המכירות שלושה רבעונים אחרונים: 26.6 מיליארד דולר

רווח נקי שלושה רבעונים אחרונים: 650 מיליון דולר

CHS ישראל

פעילות: ייצור כוספה להזנת בעלי חיים ושמן סויה

מספר עובדים: 125

מיקום: אשדוד ואשקלון

מנכ"ל: רן עמיר

 

סולבר
 סולבר


 

צרו איתנו קשר *5988