"פרשת רונאל פישר הרבה יותר חמורה מפרשה 512"

"במשך שנים רבות אפילו לשופטים היה קשה להפנים שיש אנשים שמגיעים מרקע מקצועי דומה להם, ויכולה להיות להם כוונה פלילית כמו אחרוני העבריינים. לכן הייתה סלחנות לפשיעה של נבחרי ציבור" - כך אומר ד"ר חיים שיין, מרצה לפילוסופיה של המשפט במרכז האקדמי שערי משפט. "עם השנים השופטים למדו להבין כי אין הבדל גדול בין ארגון פשיעה שעוסק בסמים ובאלימות לבין ארגון פשיעה מושחת במערכת הציבורית. שיטות העבודה הן די דומות. לכן ההתמודדות איתם נדרשת להיות כפי שמתמודדים עם ארגוני פשיעה, וההתייחסות כלפיהם חייבת להיות מחמירה ואף יותר מכך".

על רקע פרשיות השחיתות האחרונות שנחשפו בארץ, שבהן מעורבים כחשודים נבחרי ציבור, שוטרים ועוד, ד"ר שיין קורא למערכות האכיפה לראות את הלכלוך השחור שדבק בצווארונם הלבן של המעורבים בפרשיות הללו, ולהתייחס אליהם בהתאם למעמדם החדש: עבריינים/מושחתים.

בשנה האחרונה נחשפו מספר פרשות שחיתות חמורות, שבהן מעורבים לכאורה בכירים במערכות האכיפה והשלטון ואישים בולטים במשק. עם הפרשיות הללו נמנות פרשת השחיתות הגדולה בשירות הציבורי "פרשת ישראל ביתנו", "פרשת 512" ו"פרשת רונאל פישר".

במסגרת הטיפול ב"פרשת ישראל ביתנו" עצרה המשטרה לחקירה חשודים רבים, חלקם נושאי משרה ובכירים במגזר הציבורי בהווה או בעבר, ועיכבה נוספים בחשד לביצוע עבירות שוחד, מירמה והלבנת הון.

"פרשת 512" טלטלה בחודשים האחרונים את העולם התחתון בישראל. במסגרתה עצרה המשטרה עשרות עבריינים בכירים מכל ארגוני הפשע הגדולים בארץ.

ב"פרשת רונאל פישר" הואשמו עו"ד רונאל פישר ואחרים במתן שוחד תמורת מידע משטרתי ומשפטי.

השחיתות בישראל הטרידה מאוד את פרופ' שיין, שחקר את הנושא. את ממצאיו הוא תיעד בספר "באר השחת", שבו מגוללים בין היתר המקורות ההיסטוריים של השחיתות הישראלית.

שיין: "השחיתות הייתה כאן תמיד, היא לא דבר חדש, לא אצלנו ולא בעולם. הלורד דבלין מאנגליה אמר כבר לפני שנים שהאימפריות הגדולות בהיסטוריה לא התמוטטו בגלל אויבים חיצוניים, אלא בגלל התפוררות מוסרית פנימית. כלומר, השחיתות היא סכנה קיומית שיכולה לפורר את החברה, ולכן ההתמודדות איתה חייבת להיות בהתאם".

אינפלציה בשימוש בעדי מדינה

כחלק מעיסוקו בנושא השחיתות בחן שיין את הפרשיות האחרונות שנחשפו, וערך השוואות בין חומרת החשדות, זהות המעורבים והיקף העבירות הנחשדות. המסקנה שאליה הגיע היא כי "פרשת רונאל פישר", שבה מעורבת פרקליטת מחוז מרכז לשעבר, עו"ד רות דוד-בלום - שנחקרת גם בחשד לעבירות שוחד שביצעה לכאורה בעת כהונתה בפרקליטות - היא הרבה יותר חמורה מ"פרשה 512", שבה מעורבים בכירי ארגוני הפשע בישראל.

שיין: "בפרשה 512 מדובר בארגוני פשיעה מאורגנת, שלמעשה רוב הציבור לא מושפע מהעבריינות הזו. כלומר, ישנה פעילות עבריינית שכל מי שכרוך בה צריך לשלם את המחיר, אבל היא לא נוגעת לרוב הציבור. לעומת זאת, הפרשה של פישר ודוד היא מרחיקת לכת. לציבור יש בהחלט 'נגיעה' לנושא. ברגע שהציבור מאבד את האמון שלו ברשויות אכיפת החוק, במשטרה ובפרקליטות - זה גרוע מאוד. לכן צריך להתייחס ל'פרשת פישר' במלוא כובד-הראש ולא להשאיר אף אבן שלא נבדקה".

שיין מברך אמנם על חשיפת הפרשות האחרונות ועל הטיפול בהן, אולם הוא מזהה גם תופעות מדאיגות במסגרת החקירות וההעמדות לדין האחרונות, בהן "האינפלציה" בשימוש בעדי מדינה בפרשיות האחרונות, התחכום והתעוזה הגלומים בהתנהלותם של עדי המדינה "החדשים", רמת הפשיעה שלהם שנמצאת במגמת עלייה מתמדת, והסחבת המוגזמת בטיפול המדינה בפרשות השחיתות.

לדברי שיין, "עדי מדינה אף פעם לא מתנהגים כצדיקים. בעבירות השוחד, שעומדות במוקד הפרשיות בשנים האחרונות - כמו פישר, הולילנד, ראשי הערים שהורשעו ועוד - יש מי שנותן את השוחד ויש מי שמקבל. בהרבה מקרים קשה להוכיח את הפעילות העבריינית, ואין מנוס מלהיעזר בעדי מדינה. הם בבחינת הכרח בל-יגונה. כלומר, יש להיעזר בהם, אך במידה ראויה ולא חדשות לבקרים".

כלומר, "אי-אפשר להימנע מעדי מדינה כמעט לחלוטין. הציבור יוצא מנקודת הנחה שאנשי המשטרה והפרקליטות הם מספיק מקצועיים, ומודעים לכך שלעדויות של עדי המדינה דרוש 'סיוע' וראיות נוספות חיצוניות, וכן שאנשי המקצוע יודעים מה ראוי 'לתת בתמורה' לעדות. הכול צריך להיות סביר וראוי.

"אלא שכאשר מדובר בתיקים שהם בעלי משמעות ציבורית גדולה וחשובה, ראוי להשתמש בעדי המדינה ברגישות ובנחישות, ולא בפזרנות, על מנת להגיע למצב של הליכים מקוצרים ומתן תגובה על מעשה העבריינות, מאשר היעדר תגובה כלל. כלומר, גם במקרים שבהם נדרש שימוש בעדי מדינה, צריך לוודא שהם לא מקבלים הקלות בלתי סבירות ותנאים טובים מדי, רק כדי שלמשטרה יהיה יותר קל לפענח עבירה מסוימת".

- לצד העלייה במספר עדי המדינה המגויסים, עולה גם אחוז הסדרי הטיעון שסוגרת הפרקליטות.

שיין: "מטריד אותי שהפרקליטות יוצרת איזה שהיא מסחריזציה של תיקים. בשנים עברו, כאשר נידונה עסקת טיעון, היה מדובר בשותף זוטר שהיה הופך להיות עד מדינה או שהיו מגיעים איתו לעסקת טיעון כדי לקבל ממנו חומר. כיום מדובר בשותפים בכירים לעבריינים שמקבלים עסקאות טיעון, ואני רואה בזה בעיה".

ההליכים שנמשכים מאבדים מהרתעתם

שיין גורס כי הסדרי הטיעון שנסגרים מהר מעוררים תהיות ופוגעים באמון הציבור. "נדרשת מחיצה ברורה בין הסנגוריה ובין הפרקליטות. ברגע ששני צדדים אלה נפגשים יחד (רומז לעוה"ד דוד ופישר שנפגשו תכופות כשדוד כיהנה כפרקליטה והוא כסנגור, ס' כ'), עובדים בשיתוף-פעולה וסוגרים עסקאות - זה נשמע לא טוב. גם מבחינה נראות.

"לפעמים התוצאות בעסקת הטיעון הן לא ברורות ומוזרות, עד כדי כך שהציבור לא מצליח להבין איך יש עסקת טיעון. לדוגמה, כאשר עבריין אחד מקבל 11 חודשי מאסר - בדומה לעסקת הטיעון של שולה זקן בפרשת הולילנד - ועבריין אחר יכול לקבל על אותה עבירה שנים רבות. בעיית הנראות היא מאוד קשה".

לדבריו, קיימת גם בעיה בשלב אישור עסקאות הטיעון בבתי המשפט. "ברוב המקרים בתי המשפט מאמצים את עסקאות הטיעון בעיניים עצומות, ומה שהוסכם בין הצדדים מקובל עליהם. במילים אחרות, בתי המשפט משמשים יותר ויותר כ'חותמת-גומי' לאישור עסקאות טיעון גם כאשר מדובר בפשעים שבהם מעורבים כספי ציבור.

"בתי המשפט צריכים להיות הרבה יותר מעורבים וחקרניים בכל הנושא הזה, כדי לוודא שהעסקאות אכן סבירות ונכונות. הם חייבים להבהיר שאם יש עסקת טיעון לא סבירה, שלא עומדת באמות-מידה ראויות - בית המשפט לא ייתן יד לאשר אותה. הרי בסופו של דבר אישור העסקאות נעשה על-ידי בית המשפט".

תופעה נוספת שמטרידה את שיין בנוגע למיגור השחיתות והעבריינות המאורגנת, היא בעיית הסחבת והתמשכות ההליכים המשפטיים לאורך שנים, שמאבדים מערכם ומהרתעתם.

"גם קצב החקירות בפרשיות המסואבות לוקה בחסר", הוא אומר. "מה שקורה הוא שעובר פרק זמן ארוך מאוד בין ביצוע העבירה ובין פסק הדין הסופי. הדיונים הממושכים, ולאחר מכן שלב ההרשעה ואז תקופת הערעור - כל אלה לא גורמים להרתעה אמיתית במסגרת הכרעת הדין ובענישה, בקרב הציבור, שאינו מפנים את תוצאות פסק הדין, משום הזמן הרב שעובר בין פסק הדין לבין ביצועו".

"מערכת המשפט חייבת להפנים שיש לתת עדיפות לטיפול במקרה של שחיתות. דהיינו, לסיים במהירות גם את החקירות וגם את המשפט, וכמובן, ערכאת הערעור חייבת להיות הרבה יותר יעילה. לא ייתכן שפסק דין שניתן בעבירה של שחיתות של נבחר ציבור, ישכב חודשים רבים בבית המשפט העליון בלי שניתנת הכרעה. ואחר-כך עוד טוענים שיש להתחשב בעינוי דין וכו'".

נוסף למשטרה, לפרקליטות ולבתי המשפט, שיין מפנה אצבע מאשימה גם כלפי הציבור עצמו, שאמות-המידה של המוסריות והיושרה קצת "השתבשו" אצלו בשנים האחרונות. "בתקופה האחרונה יש אווירה בישראל, שכדי להשיג משהו אתה צריך לעשות משהו לא כשר. כמו במקרה של ראשי רשויות. הציבור מבין שכדי להשיג משהו בתור ראש רשות לעיר שלך, אתה צריך להתנהל בתחום האפור. לפעמים קורה שראש העיר נופל, ולעיתים לא, אבל יש הרגשה שראש העיר יכול לעשות דברים אלה - העיקר שהעיר תיראה בסדר.

"על הציבור להבין שאותם אנשי ציבור שהסתבכו בשלמונים, הם לא מוסריים ולא ערכיים. הבעיה היא שהציבור פשוט משלים עם עבריינות ציבורית, ועדיין לא הפנים שהמבחן האמיתי של איש ציבור זה מוסר וערכים, גם אם היועץ המשפטי לממשלה קובע אחרת. זוהי הרמה הנורמטיבית שנדרשת להיות גם בחברה. איש ציבור הוא מראה מסתובבת, ודמות הציבור נשקפת מבעד למראה. אני מקווה שהציבור יפנים את הכיעור, והתיקון יגיע".

- האם אתה מזהה מגמה של שינוי תפיסתי בבתי המשפט ובקרב גורמי האכיפה כלפי שחיתות ציבורית, בעיקר אחרי פרשות הולילנד ורונאל פישר?

שיין: "העניין הוא שבעבר לא היו מספיק מוטיבציה והפנמה של הסכנה שבתופעת השחיתות. כיום המצב קצת שונה. ובכל זאת, מי שמושחת צריך לקבל עונשים כבדים ביותר. יכול להיות שבתקופה האחרונה מפנימים את הבעייתיות, ואני כן רואה שיש טיפול מאסיבי בנושא. יש יותר מוטיבציה לחשוף את הדברים ולהתמודד איתם".

במסגרת מחקרו את השחיתות, בחן שיין את הכלים והסמכויות שניתנו למערכות האכיפה כדי לטפל בתופעה, והוא סבור כי חייבים לחזק את המערכות המנהלות את המאבק החשוב הזה.

לדבריו, "כדי למצות את הדין ולטפל בפשיעה המתוחכמת הזו באופן יעיל יותר, יש להקצות משאבי כוח-אדם מיידיים ליחידת לה"ב-433 (יש שם חוקרים מצוינים) ולמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), לחזק את מערכת אכיפת החוק (זה צריך להיות מבצע לאומי), ולעבוד באינטנסיביות כדי 'לבער את הרע מקרבנו'.

"אני חושב שלאט-לאט מתנהל תהליך של ניקוי אורוות. לדאבון הלב, אכן יתגלו פרשיות נוספות. אמנם לא נעים לשמוע בתקשורת כל יום על איזו פרשה וההסתעפות שלה, אבל צריך להודות שאנחנו בהליך ניקוי, שיש מגמה חשובה וחיונית של ניקוי אורוות, שבמשך הרבה שנים הצטברו שם הרבה מאוד גורמים ויסודות שדרוש בהם תיקון ושיפור".