מומחה אנרגיה: טורקיה היא הכתובת לפיתוח "לוויתן", לא מצרים

"יצוא גז ישראלי לטורקיה הוא כנראה האפשרות העיקרית היום לפיתוח לוויתן. בעבר היו מגעים בין חברות הגז הישראליות לחברות גז פרטיות בטורקיה, אך הם לא הבשילו לכדי עסקה ממשית. עכשיו צריכות שתי המדינות לשקול בכובד ראש איך מקדמים עסקה כזאת", אומר ל"גלובס" נוסרט קומרט, בכיר במשק האנרגיה הטורקי שביקר בישראל כמה פעמים כדי לבחון שיתופי פעולה אפשריים בין המדינות. "מדובר בעסקה הכלכלית ביותר עבור שני הצדדים, והנכונה ביותר מבחינה אסטרטגית".

קומרט, בעל ניסיון של יותר מ-30 שנה במשק הגז העולמי בכלל והטורקי בפרט, נחשב מומחה מספר אחת במשק האנרגיה הטורקי. במשך שנים עבד בחברת הגז העולמית "של" וליווה את הכניסה שלה לשווקים במזרח התיכון, באפריקה ובמזרח אירופה. היום הוא מכהן כיו"ר חברת הגז הפרטית הראשונה שהחלה לייבא גז לטורקיה, כיו"ר חברת דמנוס אנרג'י וכדירקטור בחברת אנרג'ו וינדפאואר, ובין היתר הוא גם היזם של צינור הגז הטורקי-יווני שמספק גז ליוון.

במתווה הגז שהממשלה אישרה באוגוסט היא נתנה לשותפות לוויתן 4 שנים לפיתוח מאגר לוויתן, אבל רבים בישראל טוענים שבמחירי הנפט והגז של היום הן לא יצליחו להשיג מימון של כ-8 מיליארד דולר לפיתוח. מה דעתך על כך?

"אין ספק שמבחינה כלכלית זה יהיה מאוד מאתגר. מחיר הנפט הצולל תפס את כולם לא מוכנים, וחברות גז נסוגות מפרויקטים שדורשים השקעות עתק כפי שדורש מאגר לוויתן. היה הרבה יותר עדיף אילו חברות הגז בישראל היו חותמות על חוזי יצוא גז לטווח ארוך לפני שנה. אז מחירי הנפט היו גבוהים ובעולם שררה אווירה של יציבות ואמון בשווקים. עם זאת, מבחינה גיאופוליטית, עכשיו זה הזמן לייצא גז מלוויתן, משום שיש לו שוק באירופה. וכשאני אומר עכשיו אני מתכוון עכשיו. לא עוד שנתיים או שלוש, ואפילו לא עוד שנה".

- מדוע דווקא אירופה, ומדוע דווקא עכשיו?

"משום שאירופה מחפשת נואשות כיצד לגוון את מקורות האספקה שלה. בממוצע יותר מ-30% מהגז שצורכת היום אירופה מגיע אליה מרוסיה, ואחוז גבוה מזה דרך אוקראינה. ואולם בחודשים האחרונים פועלת רוסיה באופן אגרסיבי נגד אוקראינה ומפסיקה את זרימת הגז אליה, מה שמשפיע כמובן על אירופה כולה. לא רק זאת, לאחרונה החליטה רוסיה לבטל את פרויקט צינור הגז הדרומי (south stream pipeline) שאמור היה להגיע לאירופה דרך בולגריה. אירופה מבינה היום שהיא במצב קריטי ושעליה לפעול, הרבה יותר משהבינה לפני שנה. היא עושה בימים אלו כל מאמץ לחפש מקורות גז חלופיים שיקטינו ולו במקצת את התלות שלה ברוסיה. גז מהמזרח התיכון בכלל ומישראל בפרט יכול להיות הפתרון עבורה".

"טורקיה יכולה להיות לקוח עוגן"

בינתיים בישראל, העיניים נשואות למצרים: שותפות תמר חתמה על מכתב כוונות עם החברה הספרדית יוניון פנוסה, שיש לה מתקן להנזלת גז בדמייטה, ושותפות לוויתן חתמה על מכתב כוונות עם החברה הבריטית BG המחזיקה במתקן הנזלה באידקו. בעוד שהעסקה הראשונה אמורה הייתה לאפשר את ההרחבה של מאגר תמר ולהגדיל את אספקת הגז למשק הישראלי, השנייה אמורה הייתה לעזור בגיוס ההון הנדרש לפיתוח לוויתן. בינתיים לא נחתמה עסקה סופית עם אף אחת מהחברות, וקיימת אי-בהירות בנוגע לאפשרות שעסקאות כאלו כלל ייחתמו. אבל לדברי קומרט מצרים היא כלל לא הכתובת.

"אני לא חושב שמצרים היא הכתובת לפיתוח לוויתן, ואני לא רואה כרגע איך יצוא גז ישראלי למצרים ייצא לפועל", הוא אומר. "הסיבה הראשונה היא כמובן מחירי הנפט והגז הצונחים. החברה הספרדית וגם הבריטית תכננו לייבא את הגז למצרים כדי לייצא אותו ללקוחות שלהן באירופה ובאסיה, ואולם בעוד שבשנה שעברה עמד מחיר הגז הממוצע באירופה על כ-13 דולר ליחידת אנרגיה, היום הוא כבר עומד על כ-7 דולרים. עלות יבוא הגז מישראל למצרים, בתוספת עלות ההנזלה, ההובלה לאירופה והחזרה למצב גז - כל אלו הופכים את העסקה להיות על גבול הכדאיות הכלכלית.

"מעבר לזה, לפני כמה חודשים הודיעה חברת האנרגיה "של" שהיא רוכשת את חברת BG. אני לא בטוח אם כאשר של תבחן את הפורטפוליו שלה היא תרצה לעשות עסקים עם ישראל, בין היתר לאור רצונה לפעול באיראן, ובין היתר לאור ההודעה שלה כי היא תמכור 30 מיליארד דולר של נכסים כדי לכסות על עלות הרכישה של BG.

"ולבסוף, רק לפני כמה שבועות הודיעה חברת ENI האיטלקית שהיא מצאה תגלית גז ענקית מול חופי מצרים, מה שכמובן מקשה על יבוא גז מישראל. ENI, ששותפה עם יוניון פנוסה במתקן הנזלת הגז, תעדיף ודאי לייצא את הגז שהיא מצאה ולא לקנות גז ישראלי".

- מה אם כך יוכל בעיניך לאפשר את פיתוח לוויתן?

"חתימה על חוזה יצוא עם טורקיה. יצוא גז מישראל לטורקיה הוא כיום האפשרות המועדפת אם לא היחידה לפיתוח לוויתן. צריכת הגז הטורקית הכפילה את עצמה בעשור האחרון ועומדת היום על 48.6 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז. צריכת הגז במדינה עולה בקצב המהיר ביותר בעולם וצפויה להכפיל עצמה ב-20 השנים הקרובות. טורקיה, כמו אירופה, מעוניינת לגוון את מקורות אספקת הגז שלה, ולהערכתי יכולה לייבא 7-8 BCM בשנה מישראל".

טורקיה אכן זקוקה היום לגז יותר מתמיד. היא ציפתה שתוכל לייבא גז מצפון עיראק עד 2016, אך פעילות דאעש באזור אינה מאפשרת זאת. כמו כן, הגז שמגיע אליה מרוסיה דרך אוקראינה אינו זורם באופן רציף, והצינור הטראנס אנאטולי (TANAP) מאזרבייג'ן, שאמור היה להיבנות עד 2018 יהיה מוכן רק בסוף 2018. צינור נוסף שרוסיה הייתה אמורה לבנות, Turkish stream, מתעכב גם הוא. "טורקיה יכולה להיות לקוח העוגן שלוויתן זקוק לו, וכפי שטענתי קודם, זו גם העסקה המשתלמת ביותר כלכלית עבור שני הצדדים".

- מדוע זו העסקה הכלכלית ביותר?

"משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא שטורקיה תהיה מוכנה לשלם על הגז הישראלי יותר מכפי שהשוק הישראלי, המצרי או האירופי יהיה מוכן לשלם עליו. לטורקיה אין מקורות גז משל עצמה, וכיום היא נאלצת לייבא במחירים גבוהים יחסית (על-פי הערכות, טורקיה משלמת לאיראן כ-15 דולר ליחידת חום, לרוסיה כ-12 דולר ולאזרבייג'ן כ-10 דולרים - ה"כ). המחירים במצרים, לעומת זאת, נעים סביב 3.1-5.8 דולרים ליחידת חום. סיבה שנייה נעוצה בעובדה שיצוא לטורקיה דורש רק צינור גז ימי, ולא מתקני הנזלה כמו בעסקת היצוא למצרים. כלומר, בסופו של דבר תישאר ישראל עם ערך נוכחי נקי גבוה יותר מהערך שהייתה מקבלת במקומות אחרים. גם אי-אפשר להתעלם מכך שיצוא לטורקיה מאפשר גמישות רבה למקרה שהדברים 'אינם מתקדמים כמתוכנן', וזאת בשונה מעסקת יצוא למצרים. זה דבר חשוב מאוד שמדינות צריכות להסתכל עליו לפני שהן חותמות על חוזה ענק".

במילים "אינם מתקדמים כמתוכנן" מכוון קומרט בין השאר לתהפוכות במצרים, מדינה שעתודות הגז שלה מגיעות לפי דוח עדכני של סוכנות האנרגיה הבינלאומית ל-77 טריליון רגל מעוקב של גז (TCF), פי 2 מעתודות הגז של המשק הישראלי. בעבר היא נהגה לייצא כמויות נרחבות של גז, כולל לישראל, ואולם פעולות ממשלתיות כמו סבסוד מחירי הגז לתושבים והכרה במחיר נמוך מדי לחברות הגז הבינלאומיות הובילו לכך שהצריכה במדינה עלתה, ההפקה ירדה והחברות הפסיקו לייצא את הגז. מעבר לכך, הפצצות חוזרות ונשנות של הצינור ממנו זורם הגז לישראל הובילו להפסקה סופית של זרימת הגז ממצרים. אבל לדברי קומרט, זו אינה הבעיה היחידה. לדבריו, "חוזה גז נחתם לרוב ל-20 שנה, וב-20 שנה הרבה דברים משתנים, לאו דווקא פעולות טרור נגד תשתיות. יכול לקרות למשל מצב שתחזית המדינה לביקוש לגז היא גבוהה מדי, שהיא מצאה תגלית גז כפי שקרה רק עכשיו במצרים או שהיא החלה לפתח אנרגיות מתחדשות ולא זקוקה לכל הגז שהיא ייבאה. במצב כזה נוצרת בעיה. לכן, לפני שמדינות חותמות על חוזה גז לעשרות שנים, הן מסתכלות על שוקי האנרגיה הסמוכים למדינת היעד ושואלות את עצמן אם אותם שווקים יכולים לשמש כלקוחות למקרה שדברים משת נים. במקרה של יצוא גז לטורקיה, זה בדיוק המצב.

"כפי שאמרתי קודם לכן, אירופה משוועת למקורות גז אחרים מלבד רוסיה, ובימים אלו נבנה צינור שיחבר אותה לטורקיה (TAP). זה אומר שהגז הישראלי תמיד יוכל לזרום בצינור הזה. במקרה של מצרים, לעומת זאת, לא יהיה לאן להזרים את הגז לשום מדינה שכנה. מה הייתה עושה מצרים אילו חתמה על חוזה סופי ליבוא גז מישראל ואז מוצאת את תגלית הגז הענקית? קשה כמובן לדעת, אך מה שבטוח הוא שעסקה עם טורקיה מעניקה גמישות רבה לישראל".

"לפוליטיקה אין השפעה"

- איך יכולה להתבצע עסקה כזו בפועל, לאור חוסר היציבות הפוליטית?

"לפוליטיקה בטורקיה מעולם לא הייתה השפעה על משק האנרגיה. עסקת גז יכולה להיחתם או מול חברת הגז הממשלתית של טורקיה, בוטאש, או באמצעות אחת מחברות הגז הפרטיות שפועלות באזור. אלו תופסות היום נתח של 25% מהשוק (בוטאש 75%), וטורקיה מקווה שהן יתפסו בעתיד כ-80% מהשוק. החברות הפרטיות יכולות לחתום על עסקה עם חברות הגז הישראליות ולמכור את הגז למשק הטורקי המקומי - לתחנות כוח, למפעלים ולבתי מגורים. עובדה היא שבעבר ניהלו חברות טורקאס וזורלו הטורקיות משא-ומתן עם חברות הגז בישראל על יבוא של גז ישראלי".

- כשיוסרו הסנקציות מעל איראן ודאי מתכננת טורקיה לייבא ממנה גז. האם זה לא צפוי להשפיע על עסקה בין טורקיה לישראל?

"כבר היום טורקיה מייבאת כ-10 BCM בשנה של גז מאיראן, אז כפי שאני רואה זאת לא תהיה לה בעיה לרכוש גז מישראל גם אחרי שיוסרו הסנקציות. הדבר החשוב ביותר עבור טורקיה הוא גיוון מקורות האספקה שלה, וישראל הוא מקור טוב, אמין וזול יחסית".

- אם אנחנו כבר מדברים על השוק האיראני, איך לדעתך הכניסה של איראן למשק האנרגיה תשפיע על משק הגז של ישראל?

"תהליך כניסתה של איראן למשק האנרגיה העולמית ייקח עוד זמן, משום שעליה לעשות לא מעט פעולות לפני שהיא שתצליח לייצא כמויות נרחבות של גז. אולי ייקח לה עשור. גם לגז שהתגלה לאחרונה בעיראק ובאפריקה ייקח עוד זמן עד שהוא יתחיל לזרום. עם זאת, יש לאיראן את משאבי הגז השניים בגודלם בעולם, שהם יותר מ-18% מעתודות הגז בעולם (העתודות בישראל הן כ-0.5% - ה"כ). לכן ברגע שאיראן*תיכנס לתמונה, משק הגז העולמי ישתנה וכמובן שתהיה לכך השפעה גם על הגז הישראלי. זו בדיוק הסיבה לטענה שלי שאם לוויתן רוצה להישאר רלוונטי, על השותפות לפעול מהר ולחתום על חוזי יצוא במהירות האפשרית כל עוד יש לו שוק".

לא מעטים בישראל יתנגדו לדברים שאתה אומר. לטענתם ישראל מייצאת יותר מדי ומוקדם מדי, והדבר פוגע בביטחון האנרגטי של ישראל. גם הנשיא לשעבר של חברת הגז של, ג'ון הופמייסטר, טען לאחרונה בריאיון ל"גלובס" שאסור לישראל לייצא גז ועליה להשאירו לשעות חירום.

"הבעיה של ישראל אינה ביטחון אנרגטי. יש לה הרבה ממנו. היא רק צריכה לדאוג שהמאגרים שלה יפותחו ואז תהיה לה אספקת גז לעשרות שנים. אם באמת חשוב לישראל להרגיש מעט יותר 'בטוחה', היא יכולה גם לייבא גז ממאגר עזה מארין שהתגלה מול חופי הרשות הפלסטינית. בעבר הייתה ישראל במגעים לייבא משם גז, אך החליטה שלא לעשות זאת מסיבותיה.

"כמובן, ישראל יכולה הייתה להחליט שלא מספיק לה להשאיר לעצמה גז ל-30 שנה, והיא רוצה להשאיר גז ל-50 או 70 שנה, אך משק האנרגיה משתנה בקצב לא צפוי ובכיוונים לא צפויים. אם הייתי אומר לך לפני שנה שמחיר הנפט יגיע לשליש מערכו, היית צוחקת וחושבת שאני משוגע. לכן אני לא חושב שאפשר לתכנן מה יקרה בעוד 30 שנה ובטח לא 50 שנה. יכול מאוד להיות שיימצאו במזרח התיכון עוד עתודות גז ענקיות, ואז הגז הישראלי ייהפך לפחות רלוונטי מכפי שהוא היום. כמו כן, אנרגיות מתחדשות צפויות לתפוס נפח יותר ויותר משמעותי מייצור החשמל בעולם, ואז שוב הגז הישראלי יהיה פחות רלוונטי (על-פי סוכנות האנרגיה הבינלאומית עד 2050 אנרגיה סולארית עשויה להיות מקור החשמל העיקרי בעולם - ה"כ). המסר שלי הוא שעכשיו זה הזמן לייצא את הגז משום שלא בטוח שיהיו עוד הזדמנויות בעתיד. את הכסף שישראל תכניס מהיצוא היא יכולה להשקיע בחיפוש מקורות גז חדשים, או מקורות אנרגיה חלופיים".

 גז בטורקיה