פרידמן: הכפשת המיעוטים בארה"ב - כהסתה לפני רצח רבין

בעל הטור תומס פרידמן כתב אתמול (ד') ב"ניו-יורק טיימס", כי ההתבטאויות המתלהמות של פוליטיקאים אמריקאים, כדונלד טראמפ, נגד היספנים ומוסלמים בארה"ב דומות להסתה שהתנהלה בישראל לפני רציחתו של יצחק רבין ז"ל ב-1995.

לרגל הקרנות הבכורה של "רבין: היום האחרון", אומר פרידמן שהסרט רלוונטי לארה"ב של ימינו: "הסרט עוסק במה שקורה בחברה דמוקרטית כאשר פוליטיקאים מרחיקים לכת, כאשר הם לא רק שותקים לשמע מילים טעונות משטמה, שחוצות קווים אדומים שהציבה החברה ושנעשות חלק מהשיח הציבורי, אלא שהם קורצים מתוך הסכמה להתבטאויות האלה ואפילו משמיעים אותן בעצמם, כדי להפיק רווח (פוליטי)".

"אחר-כך, הם כולם אומרים שלא שמעו מעולם את המילים האלה, שהם מעולם לא ראו סימנים מבשרי רע או שהם פשוט לא הובנו כהלכה", גורס בעל הטור. הוא מצטט דברים שאמר במאי הסרט, עמוס גיתאי, בראיון עיתונאי: "מטרתי אינה להשיק פולחן אישיות של רבין. התמקדתי בקמפיין ההסתה שהביא לרציחתו... הרצח התרחש בסוף מסע משטמה שהובילו רבנים הזויים, מתנחלים שהתנגדו לנסיגה מהשטחים והימין בכנסת, ובראשו הליכוד, שכבר אז הונהג ע"י בנימין נתניהו, ששאף לערער את יציבות ממשלת העבודה".

"אני מקווה שהרבה אמריקאים ילכו לראות את הסרט הזה מפני שהוא נושא אזהרה לאלה שמתעלמים מהקמפיינים הפלגניים, עתירי אי-סובלנות שמנהלים דונלאד טראמפ ובן קארסון (שניים משלושת המתמודדים הרפובליקנים המובילים בהתמודדות על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות) או מתרצים את הקמפיינים האלה", מוסיף פרידמן. "הקמפיינים האלה סוחפים את המפלגה הרפובליקנית כולה אל מעבר לקווים האדומים של חברה תרבותית והפוליטיקאים שלה משמיעים כל שבוע יותר ויותר התבטאויות מטורפות, שופעות בורות או למצער מתעלמים מהצהרות כאלה".

"מקהילה דתית שלמה נשללת הלגיטימציה שלה"

קצפו של פרדימן יצא על טראמפ, שעשה כותרות (וכנראה כבש לבבות בפלחים מסוימים של האוכלוסיה) עם אמירות זורעות מדון, למשל, שמהגרים בלתי חוקיים ממקסיקו הם "אנסים" ו"מבריחי סמים" או שהוא לא העמיד במקומו אדם בעצרת בחירות שלו, שאמר: "יש לנו בעיה בארץ הזו. קוראים לה מוסלמים. אנו יודעים שהנשיא הנוכחי הוא אחד כזה. אנו יודעים שהוא אפילו לא אמריקאי... יש (בארה"ב) מחנות אימונים (של מוסלמים) שרוצים להרוג אותנו. אז איך נפטרים מהם?"

אך ההתבטאות הפלגנית החדשה יצאה דווקא מפיו של קארסון, מנתח מוח בדימוס, שהכריז בשבוע שעבר, כי "לא אצדד בהצבת מוסלמי בראש האומה הזו", בניגוד לחוקה שקובעת חיץ ברור בין דת למדינה. הסעיף הרלונטי הוא: "דת לעולם לא תוכל לשמש מכשיר לבדיקת כשירותו של אדם למשרה ציבורית או משרת אמון בארה"ב".

"וכך, מקהילה דתית שלמה נשללת הלגיטימציה שלה", כותב פרידמן. "... אך זה ינגן היטב על המיתרים של מצביעים מסוימים, וזה בעצם מה שקובע, עד שמשהו באמת רע יקרה. ואז, כל הדברים האלה - המילים, הציוצים, הכרזות וההתרברבויות - ישמשו חומר גלם לסרט דוקמנטרי חדש, שסופו יהיה רע".

אך פרידמן הוא רק אחד ממותחי הביקורת. למעשה, ההסתייגויות מדברי קארסון שמוסלמים פסולים לכהונת נשיא ומההתבטאויות של טראמפ יסדו קואליציה משונה מקיר אל קיר. לא רק הילארי קלינטון וברני סאנדרס, המתמודדים הדמוקרטים, אלא כמעט כל המתמודדים הרפובליקנים האחרים יצאו נגד הדברים במידות שונות של התלהבות. הממסד הרפובליקני, שמביט בחשדנות גובלת בפניקה על ההצלחה של האאוטסיידרים טראמפ וקארסון, טרם גיבש טקטיקה כיצד להורידם ממסלול המירוץ, אך היריה הראשונה של הממסד כבר נורתה.

מייקל גרסון, שהיה כותב הנאומים של ג'ורג' בוש הבן ויועצו כתב השבוע בטור ב"וושינגטון פוסט": "ומה עם הנוצרים האוונגלים, שדוחים את תפיסת האבולוציה וקובעים ששורשי האיסלאם הרדיקלי נטועים בעימות בין יעקב לעשיו? (בסוגיית אי ההתאמה של מוסלמי לבית הלבן) הם מפגינים חוסר מדהים של מודעות עצמית. קארסון טוען, שמוסלמים אינם מתאימים לשמש במשרה בכירה מפני שהם דוגלים בתפיסת חוק אלוהי שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסת עולם ליברלית ודמוקרטית. חלק ניכר מתושבי ארה"ב היו פוסלים את קארסון כנשיא בדיוק בגלל אותה סיבה".

התבטאות כזו של חייל נאמן בחיל הממסד הרפובליקני נגד הנוצרים האוונגלים, רכיב חשוב בקואליציית המצביעים למפלגה הרפובליקנית, היא משמעותית ביותר. היא מראה, שלממסד הרפובליקני פשוט נמאס ממתמודדים שעלולים להרחיק אותה שוב מהבית הלבן, אם לא מרוב בסנאט.