"Dodge and Burn" של Dead Weather: סוף-סוף רוק סקסי

ג'ק ווייט ממשיך לעשות את הרוק העכשווי הכי טוב שיש, גם בלהקה שבה הוא רק שר ומתופף

ג'קי ווייט /צילום: רויטרס
ג'קי ווייט /צילום: רויטרס

The Dead Weather / Dodge and Burn

הנה אלבום הרוק הכי טוב שיצא בעולם מאז אלבום הסולו האחרון של ג'ק ווייט מלפני שנתיים. וכנראה אין פלא בכך שווייט הוא גם המנהיג והמפיק בלהקה הזאת. זה אלבומם השלישי ב-6 שנות פעילות, ואחרי 5 שנות הפסקה מקודמו. הדד וות'ר הם סופר גרופ שבו ווייט כותב ומתופף ושר אך אינו מנגן גיטרה, ושכולל גם את אליסון מוזהארט סולנית ה"קילס", דין פריטה מהקווין אוף דה סטון אייג', וג'ק לורנס מ"סיטי אנד קאלר". הם הודיעו מראש שלא ייצאו עם האלבום הזה למסע הופעות, וזה מצער במיוחד משום שאחת התאוות הכי גדולות שהוא מעורר היא לצפות בהם בהופעה.

בשנים כה שחונות לרוק גיטרות, חבל שדווקא האלבום החדש הכי בשרני שבנמצא, לא יקבל חיים בימתיים בדרכים. ואולי המודעות הגבוהה הזו וחופש העיסוק והבחירה הם שעזרו לחבורה לייצר את אלבומם הכי טוב עד היום. הפתיחה שלו, עם I Feel Love (Every Million Miles), פשוט מהממת. שיר שהיה משתלב באורח מושלם בכל אחד מהאלבומים של לד זפלין, ועל כמה מעט שירים בעולם בכלל ניתן לומר כזה דבר. ומשם - האלבום נשאר ונשמר כל-כך טוב כמעט לכל אורכו.

עוד מכנה משותף אפשרי עם זפלין היא שהטקסטים משניים ביחס לגישה, לנגינה, ולביצוע. אחרי שלל האזנות אני בקושי יודע להגיד על מה ווייט ומוזהארט שרים. אבל יש אצלם תחושות של חושניות וסכנה ועצבנות שכבר אי אפשר לשמוע ברוק גיטרות מסורתי. אלה תחושות שבעבר זוהו בעיקר עם הרכבים צעירים וחדשניים, כמו נניח זפלין בצעירותם או "מסיבת יומולדת" הלהקה השנייה של ניק קייב או הפיקסיז ונירוונה. אבל אלה סערות מלהיבות שאינן נשמעות כמעט אף פעם אצל אמני רטרו, ואצל מרבית אמני הרוק באלף הנוכחי, ודאי המצליחים שבהם, שהן בעיקר מחוות פחות ויותר מוצלחות לעבר. וקשה להסעיר ככה כשאינך עושה ויוצר דבר שהוא מקור.

אגב, הרטרו בהחלט מאפיין גם את הדד ו ות'ר כמו שני ההרכבים הקודמים של ווייט, הווייט סטרייפס והראקונטרז. אבל אצלו הניסים אכן שבים וקורים: אין באלבום הזה שום דבר שלא נוגן כבר באמצע וסוף שנות ה-60, ושום רעיון מוזיקלי שנולד אחרי שנות ה-70, ובכל זאת זה האלבום היחיד מהשנים האחרונות שהזכיר לי כמה סקסי רוק גיטרות יכול להיות. אלבום מסעיר שגורם לגוף לזוז, לרוח לחפש את החופש, ולאוזניים להתמכר למשהו חדש שכולו ישן ובכל זאת רענן.

ג'קי ווייט
 ג'קי ווייט