תעשיית הנשק אופטימית מתמיד - והכסף הגדול בדרך

מי שהאזין לקולות שנשמעו בתערוכת הנשק הענקית DSEI, שנערכה בחודש שעבר בלונדון, יכול היה לזהות את הצליל הברור של אנחת רווחה קולקטיבית. אחרי כמה שנים רעות, שבהן העיבו על העולם עננים קודרים של שלום ויציבות ביטחונית, שבו רוחות המלחמה לנשב והפרנויה הגלובלית חזרה לממדיה הטבעיים.

השלום והיציבות הם איום עסקי לא מבוטל לתעשיית הנשק הגלובלית, שמגלגלת מחזור של כ-1.5 טריליון דולרים בשנה. רק ההתקף האנטי-מלחמתי האחרון של הנשיא אובאמה, שבמסגרתו הסיג את הצבא האמריקאי מעיראק ומאפגניסטן, עלה לתעשייה מאות מיליארדים בחוזים מבוטלים. אילו עוד פוליטיקאים בכירים בעולם היו נדבקים בנגיף הפציפיסטי ומפנים תקציבים ביטחוניים להבלים כמו רווחה, חינוך ובריאות - הנזק לתעשייה עלול היה להיות כבד מנשוא.

אבל העניינים מתחילים לחזור למסלול. פוטין, למשל, החזיר את רוסיה לתפקיד המסורתי של "פרובוקטורית גלובלית", שמאיימת על היציבות העולמית. תחילה הוא חימם את הגזרה באוקראינה ולאחרונה שלח כוחות צבא רוסים לסוריה - צעד שהפך לשיחת היום בתערוכה והזכיר לרבים בתעשייה את הימים היפים של המלחמה הקרה, שבהם תקציבי ההצטיידות זרמו כמים.

במקביל, הנשיא הצפון קוריאני הקולני ממשיך לחמם את הגזרה האסיאתית, אמריקה הלטינית תוססת עם שלל סכסוכי גבול ועם חוסר שקט פנימי, ואילו המזרח התיכון ממשיך לייצר מתיחות, גורמים חתרניים וסכסוכים דתיים ובין-עדתיים. אמנם צריך להיות מזרחן מדופלם כדי להתמצא בקלחת הסכסוכים בין הפלגים המוסלמיים באזור, ולא קל להבחין מי הטובים ומי הרעים בסיפור (הם כל הזמן מתחלפים), אבל זה לא באמת משנה. כל זמן שכולם קונים נשק, או לפחות מפחידים מספיק את דעת הקהל בעולם - בסיוע מלחמה פסיכולוגית מתוחכמת להפליא באינטרנט - הביזנס פורח.