לא עוד שיח של מסכנות

הפריפריה זקוקה לקידום. השאלה היא מה יעשה עם זה דרעי

אריה דרעי / צילום: אוריה תדמור
אריה דרעי / צילום: אוריה תדמור

השר אריה דרעי קיבל החודש תיק חדש - השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. זאת, לאחר התפטרותו מתפקיד שר הכלכלה, במטרה לקדם את מתווה הגז. אף שעוד לא ברור לגמרי אילו סמכויות ותקציבים יוקנו לשר ואיזה צורה ילבש המשרד החדש, שמורכב על שלדת המשרד לפיתוח הנגב והגליל, יש טעם ומקום לדון כבר עתה באג'נדה שיקדמו המשרד החדש והעומד בראשו.

השאלה המרכזית היא - מה יעשה השר דרעי בתפקידו החדש, ואיזה מדיניות הוא יקדם, עם ובלי קשר ישיר לשאלת הסמכויות והתקציבים. האם הוא יעודד את המגמות החיוביות המתפתחות כיום בפריפריה, שמא ימשיך בשיח הישן של "סגירת פערים", שמשמעותו היא משיכת השמיכה התקציבית הקצרה למעלה או למטה, כמענה אד-הוק ללחץ פוליטי זה או אחר.

בשנים האחרונות עוברת הפריפריה שינוי משמעותי, אובייקטיבי וסובייקטיבי. זאת, לאחר שנים של הזנחה ותת-תקצוב. במישור הריאלי בוצעה בשנים הללו תפנית דרמטית בהשקעות הממשלתיות בפריפריה, בעיקר בתשתיות פיזיות, תוך עידוד וטיפוח מנועי צמיחה מקומיים. התשתיות נועדו בעיקר לקצר את המרחקים בין מרכז לפריפריה; וההשקעות במנועי צמיחה מקומיים נועדו לייצר יתרון יחסי מקומי ואזורי.

בנוגע לנגב - מחולל השינוי המרכזי הוא העתקת בסיסי-ההדרכה של צה"ל לנגב. הקמת "עיר הבה"דים" כבר מחוללת שינוי משמעותי בכלכלה המקומית, והעתקתם העתידית של בסיסי התקשוב והמודיעין של הצבא, תמנף אותה לגבהים חדשים של פיתוח כלכלי וחדשנות טכנולוגית.

נתעכב על כמה נקודות להבהרה על מה שקורה היום בנגב. הקמת "קריית-הסייבר" הלאומית בפארק ההיי-טק בבאר-שבע, היא מופת של תכנון מוקדם, שהשכיל לחבר בין כל בעלי-העניין והגורמים הרלבנטיים ליצירת אשכול כלכלי חדשני בעל פוטנציאל עסקי רחב.

החיבור בין היחידות הטכנולוגיות של הצבא, אוניברסיטת בן-גוריון וחברות עסקיות, בתמיכה מאסיבית של עיריית באר-שבע, יצר הפריה הדדית ומינוף כלכלי, שכבר הביאו לנהירה של חברות רב-לאומיות לפארק ההיי-טק, בהן ענקית התקשורת הגרמנית דויטשה-טלקום, וחברות EMC db-motion, IBM ועוד. שיתופי-הפעולה בין חוקרים, מדענים ובין החברות העסקיות, החיבור בין המו"פ האוניברסיטאי לצרכים הטכנולוגיים של צה"ל, וההיזון הדדי ביניהם, הביאו להכרה בינל' במעמדה החדש והעולה של באר-שבע, שהוכתרה על-ידי אוניברסיטת ברנדייס כ"אחת משש הערים המבטיחות בעולם להשקעה מצד חברות היי-טק". בתוך כך, העיר משנה את פניה ללא היכר, תוך השקעות עתק בחינוך, בתרבות, בתעסוקה ובתשתיות.

בנגב נוצרת תנועת מלקחיים חשובה - חיזוק האוכלוסייה המקומית, תוך שילובה בפיתוח הכלכלי-הטכנולוגי, ויצירת תשתית לקליטת אוכלוסיות חדשות שייהנו מחיזוק התשתיות. שתי זרועות המלקחיים מזינות זו את זו.

במישור התודעה מתחולל שינוי עמוק עוד יותר. המנהיגות המקומית והתושבים יצרו שיח חדש בציבוריות הישראלית. לא עוד שיח של מסכנות, אלא של חדשנות. לא עוד תקציבים לסגירת פערים להשגת שקט תעשייתי, אלא חזון של הזדמנויות כלכליות.

המוטו החדש והחשוב המאפיין את הפריפריה אינו עוד חיקוי של "מדינת תל-אביב" - שלא יצלח - אלא הצגת חלופה כוללת ושלמה לה. זה דגלה של ישראל החדשה, המבקשת להציע לצעירים איכות וסגנון חיים כאלטרנטיבה לחיים במרכז הארץ. במקום צפיפות - רווחה; במקום פיח ועשן - איכות סביבה; במקום ניכור - ערכים של סולידריות חברתית. במקום להיות אחד מתוך 40 מחפשי משרה אחת פנויה - היצע תעסוקתי נרחב.

אחרי שלושה דורות של דימויי מסכנות ונחשלות, הפריפריה מציעה אג'נדה חדשה לישראל, ומציגה פתרונות לכמה מן הבעיות המעיקות על הדור הצעיר: דיור, יוקר מחיה, היעדר תעסוקה איכותית ומכניסה ועוד.

פיתוח הפריפריה הוא גם אינטרס לאומי - בין היתר כדי למנוע את הפיכת ישראל לעיר-מדינה אחת, מחדרה עד גדרה. ריכוז הכוח הטכנולוגי בת"א-רבתי מעצים את הפערים הכלכליים-חברתיים הקיימים בחברה הישראלית. גוש דן רבתי אחראי לנתח עצום מהתוצר בישראל, 54%! מהתל"ג. הנתון הזה בולט מאוד גם בהשוואה למטרופולינים אחרות בעולם, שכן רוב הערים במדינות הגדולות אחראיות ללא יותר משליש מהתוצר המקומי.

פיתוח הנגב והגליל יכול להיות הפרק החדש בתולדות הציונות המעשית. "מדינת תל-אביב" היא מקום שבע, מקובע ופחות דינאמי. לעומת זאת, הנגב והגליל יכולים להיות "הספר החדש" של ישראל, ארץ האפשרויות החדשות. מקום שבו רעיונות, אנשים ומעשים נפגשים ליצירת חברה חדשה, בעלת אוריינטציה טכנולוגית, המשתמשת ביתרונה היחסי של ישראל בהון אנושי ובתנאי האקלים לצורך פיתוח אנרגיות מתחדשות, ותוך חיבור לכלכלה הגלובלית.

קידום הפריפריה יכול להיות דומה למהפך שעברה כלכלת ישראל לפני 30 שנה, מאז "תוכנית הייצוב" - מעבר מכלכלה ריכוזית, סגורה ועתירת ידיים עובדות, לכלכלה פתוחה, הנשענת על תעשיות עתירות ידע ומוטת יצוא.

כדי להבטיח את שגשוג הנגב והגליל יש צורך להקצות עוד משאבים לאומיים לפיתוח מקיף של שירותים ותשתיות מתקדמות. יש צורך בתמריצים ובהטבות מס (בדומה להטבת מס של כ-20% לשכר עובדי חברות הסייבר בקריית הסייבר בבאר-שבע). כלומר, עדיין יש צורך בהעדפה מתקנת. אך הרוח החדשה שמפעמת בנגב - של יזמות, חדשנות ותנופה - היא זו אשר תמשוך ליישובים ולערים אוכלוסייה צעירה ומשכילה המשוועת להשתלב בתעשיית הטכנולוגית.

זו האג'נדה החדשה שצריכה לעמוד לנגד עיניו של השר דרעי. הוא יוכל לקדם את האזור אם יציב לעצמו מטרת-על, ירתום את כל הכוחות במישור הארצי והמקומי, תוך חיבור המגזר השלישי הפעיל מאוד בפריפריה, גם כזרוע הארוכה של הממשלה - ותוך שימוש בפלטפורמות ובתשתיות שכבר הוקמו. אף שמשרדו לא יהיה גדול, בעיקר לא מבחינה תקציבית, השר יוכל לעשות בו שימוש כמנוף לשינויים גדולים, אם ישכיל לחבר, לקשר, לתאם, לאגום משאבים ולפתח דיאלוג. במילים אחרות: להוות גורם מאחד, מגשר וממנף לטובת הרעיון הגדול של קידום הפריפריה.

הכותבת היא מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הוועד-המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון