בואו אספר לכם על חברי המענטש, סילבן. ועל אשתו הנסיכה

הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ, ידיד אישי קרוב של הזוג שלום, מנסה לשכנע אתכם, במאמר לא קל לקריאה, למה כדאי להנמיך להבות בנוגע לחשדות נגד סילבן שלום - כל עוד לא הוכחה אשמתו

סילבן שלום וג`ודי ניר מוזס שלום שלום/ צילום: יוסי כהן
סילבן שלום וג`ודי ניר מוזס שלום שלום/ צילום: יוסי כהן

אני רואה בכבוד האישה ערך עליון לחברה נורמטיבית תקנית. אני גם מאמין גדול בפמיניזם, דוגל בשוויון מלא ומוחלט לנשים. איני רוצה לחיות בחברה בה נשים מהוות אובייקט מיני. כאב לשתי בנות יפהפיות, האחת אוטיסטית שאינה יכולה להגן על עצמה ולספר אם נגעו בה, החרדה לשלומן מדירה שינה מעיניי.  

כרופא פסיכאטר אני יודע, ממחקרים השוואתיים, שהאמיגדלה במוחן של נשים גדולה מזו שאצל גברים. זו הסיבה שהנשים יותר אינטואיטיביות, רגישות, מתוחכמות, שמות לב לניואנסים וקודים. בקיצור, יותר משובחות. זו הסיבה שבאופן יחסי, כאשר נשים מגיעות לתפקידי ניהול הן יצליחו יותר מגברים, פשוט כי הן יותר איכותיות.

דרך ארוכה עשינו מדור המערות, מהימים שבהם נשלטה החברה בידי גברים רק משום שהיו פיזית היא יותר חזקים מהנשים. אסור בשום אופן לאפשר לגבר לנצל כוחו הפיזי על אישה, זה א-ב של חברה מתוקנת. אסור גם שייווצר מצב בו נשים חוששות מהבוס שלהן, ולכן יחסי מרות אסורים בישראל.

אני לא רוצה לדבר על סילבן שלום הפוליטיקאי, המשנה לראש הממשלה. אני רוצה לדבר על סטיב, החבר שלנו. האדם הכי אנושי ורגיש בסביבתי הקרובה. אני לא אובייקטיבי (ולא מתיימר להיות), כי אני אוהב את האיש מאוד. משפחתו היא המשפחה שלי. זכינו בענק

קל מאוד לשגות בפנטזיות תקשורתיות, אך צר לי לנפץ את הבועה כפי שהצטיירה בתקשורת על הזוג שלום בימים האחרונים. המרחק רב בין המציאות לדמיון הציבור.

נתחיל דווקא באישה שאיתו, ג'ודי. היא אחת הנשים החזקות ביותר שפגשתי בימי חיי. שכלה אב, אח ובעל בתאונות דרכים. התייתמה מאם בגיל צעיר. ועדיין, כמו כמו עוף החול, היא צוק איתן, והיא בחרה בחיים. ג'ודי מגדלת חמישה ילדים לתפארת. הצעיר ביניהם, אלון, משרת בטירונות קרבית של גולני.

הסיפורים על מעורבותה של ג'ודי בתקשורת הישראלית מצוצים מהאצבע. למרות שהיא מחזיקה 13% מקונצרן "ידיעות אחרונות", גוף התקשורת החשוב והמשפיע במדינה, אין לג'ודי שום השפעה בגוף הזה. יתרה מכך, כחלק משקיפות עיתונאית, בבחינת "יותר צדיק מהאפיפיור", הגוף שביקר את בעלה יותר מכל האחרים היה "ידיעות", מפעל חייו של אביה המנוח.

אין לג'ודי משרד בעיתון, ואין לה שום השפעה על הנכתב בפרינט או באתר ynet. כשאישה כמותה מעלה סטטוס מדם ליבה, ברגעי מצוקה נוראיים, ומנסים להפוך אותה למאפיונרית מאיימת (עיין ערך מנהיגת מרצ, אותה אני בדרך-כלל מעריך מאוד) - אני מתבייש

חולשותיה של ג'ודי הן יתרונותיה. מעבר להיותה חכמה מאוד, רגליה על הקרקע, והיא בעלת חוש צדק מפותח. מאותו מקום שהיא עושה ימים כלילות, בהתנדבות טהורה ובדאגה אינסופית, באיסוף אוכל לילדים רעבים בעמותת חו"ם שהקימה. מאותו מקום היא גם מצייצת ממצוקתה. רק שהיא נסיכה, ולפעמים הציבור לא מבין שגם לנסיכות יש רגעים קשים מאוד. בעלה, אהבת חייה, במצוקה, והיא עימו בכל רמ"ח איבריה ושס"ע גידיה.  

אל תחפשו בקיעים אצל הזוג שלום. לא תמצאו. קוראים לזה אהבה. סילבן נשא את ג'ודי כאלמנה עם שני ילדים והפך להיות אביהם של נמרוד ונדב. רק מי שיראה את עוצמת הקשר יבין איך סילבן, יתום מגיל חמש שלא זוכר מגע אביו, נולד להיות אבא לחמשת ילדיו.

אביו של סילבן נרצח בשוד בנק. הוא היה מנהל הבנק וסירב לתת לפושע את כספי לקוחותיו. האם האלמנה גידלה בשכונה ענייה בבאר-שבע את שני בניה לתפארת. זו משפחה ערכית, ציונית, שורשית, מאד מחוברת לדת. סילבן סיים 4 תארים: ראיית חשבון, מינהל ציבור, כלכלה ומשפטים. למרות שהוצע לו פעמים רבות לשמש במשרות נחשקות בחברות פרטיות, הוא ראה בשירות הציבור ערך עליון ושליחות. אשתו וילדיו התחננו אליו פעמים רבות: "אבא, אנא תרפה... אנא עשה לביתך". ולו יש לאן ללכת. 

אנחנו, יונית רעייתי ואני, התברכנו בחבר נדיר. מענטש אמיתי. זה לא האדם הזר המצטייר כעת בתקשורת. בילינו עימו אלפי שעות ומאות ימים, וזה לא האיש אותו אנו מכירים. האדם, שברגישות עילאית דאג למקום חינוך לילדינו האוטיסטים בתפקוד נמוך, אלה שמערכת החינוך המיוחד הפורמלית קבעה כי "אינם ברי-חינוך".

סילבן הוא בולדוזר חסר תקנה, שעושה את התפקיד, ולא התפקיד עושה אותו. הוא זה שסייע לנו בשעות קשות של משברים, זה שהיה שם כשצריך. האיש מבריק, משיא עצה נכונה, נוכח ותמיד תומך. הוא לא שכח מצוקה מהי ולא שכח מהם פערים חברתיים. הוא מגיע משם. המשפחה אצלו היא ערך עליון, ההורות היא מקצוע. הוא יודע מהו עיקר ומהו טפל בחיים, כמו העזר כנגדו. הם אנשים טובים, הכי טובים.

הדימוי של הזוג שלום בתקשורת רחוק מהמציאות. אולי הלכנו בתקשורת קצת רחוק מדי, אולי נחרצו גורלות של אדם שעשה לרובנו רק טוב. שר עתיר זכויות במפעלים שהקים בעשר אצבעותיו. גם לאדם חזק כמותו יש רגש ויש לב. קל לנסות לפגוע בו עכשיו. אולי כדאי קצת להירגע.

סילבן אינו קורבן ואינו מתבכיין. הוא נמצא בתפקידו בזכות ולא בחסד, מעטים האנשים בעלי יושרה כשלו. מיוזמתו הוא פנה בעבר שיחקרו, ולא נמצא דבר. היועץ המשפטי הוא זה שהחליט על סגירת התיק, לאחר בדיקה מקיפה.

אולי מספיק לשפוך את דמו, כפי ששפכו דם אישי ציבור אחרים בטרם הוכחה אשמתם. הוא עדיין בחזקת חף מפשע, כל עוד לא הוכח אחרת. לא למדנו כחברה מהניסיון, כבר שכחנו את ניצב אפרים ברכה ז"ל? זכרו, מדובר כאן בדיני נפשות.