SOS באמצעות SMS: האפליקציה שמנתחת את מצבכם הנפשי

כמה זמן אתם מדברים בטלפון כשאתם מדוכאים? באיזו עוצמת קול? והאם הודעות הטקסט שאתם מקלידים משתנות באורכן בהתאם למצב-הרוח? ■ חברת הסטארט-אפ המדעית לייף-גרף תזהה אם אתם בדיכאון

אסף ליברמן אורי נבו קרן סלע ויונתן מרטון/ צילום: כפיר זיו
אסף ליברמן אורי נבו קרן סלע ויונתן מרטון/ צילום: כפיר זיו

זמן קצר לאחר התאבדותו של השחקן והקומיקאי האהוב רובין וויליאמס לפני שנה וחצי, סיפרו כמה מחבריו ללוס אנג'לס טיימס, כי בתקופה שקדמה למותו, "הוא התחיל לא לתקשר איתנו", "הוא לא כל-כך החזיר טלפונים", "הוא שלח הודעות טקסט אבל הן התקצרו והתקצרו". וויליאמס אמנם סבל תקופה ארוכה מדיכאון, וגם מדמנציה כפי שסיפרה לאחר מותו אלמנתו סוזן, אבל נשאלת השאלה אם ניתן היה לאמוד את ההתדרדרות במצבו הנפשי, באמצעים טכנולוגיים, דוגמת השימוש שהוא עשה בסמארטפון שלו.

התשובה היא חיובית, אם תשאלו את חברת הסטארט-אפ לייף-גרף (LifeGraph), שנולדה לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב, ואשר פיתחה מערכת ייחודית לניטור התנהגות באמצעות השימוש של האדם בסמארטפון שלו. ממש כמו במקרה שתיארו חבריו של וויליאמס, המערכת של לייף-גרף לומדת את המשתמש, למשל את מספר ההודעות הממוצע שהוא שולח ביום, את אורכן של שיחות הטלפון שלו, את עוצמת הקול שהוא מפעיל, ועד לאור הקטן שנדלק אצלו לפנות בוקר כאשר אותו משתמש סובל מנדודי שינה. בכל המקרים הללו, ובאחרים כמובן, המערכת יודעת גם להתריע במקרה של חריגות.

"הסמארטפון מוגדר כיום כהמשך של העצמי", אומר ד"ר אורי נבו, 46, מרצה בכיר במחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל-אביב וראש המעבדה לדימות ולביופיזיקה של התא, המשמש גם כמדען הראשי של לייף-גרף. "חלק גדול ממה שאנשים אומרים, חוץ ממה שנאמר בשיחות פנים אל פנים, נעשה דרך הסמארטפון - בין אם זה בשיחות טלפון, בווטסאפים או בפייסבוק - והוא מבטא הרבה דברים שקורים להם. הטלפון החכם משובץ במספר גדול של סנסורים, כך שאפשר לקבל דרכו תמונה לא רעה על המתרחש בחייו של האדם המשתמש בו".

"המטרה בבריאות הנפש היא להצליח שאדם יחיה חיים טובים ומאוזנים ככל הניתן, והטכנולוגיה יכולה לסייע לנו בכך", אומר ד"ר דרור דולפין, פסיכיאטר ממרכז בריאות הנפש גהה מקבוצת הכללית ויועץ רפואי לחברה בהתנדבות. "בדומה לסוכרת, גם מחלות נפש הן מחלות כרוניות; אין החלמה, אבל אפשר למנוע מצבים של חוסר איזון, וזה אומר שצריך לאתר שינויים לרעה במצב. ברפואה יש משאבים מצומצמים, אדם רואה את המטפל שלו אחת לזמן מסוים, וברוב המקרים לא בכל שבוע, ולא תמיד יש משפחה ערנית סביב המטופל שיודעת ליצור קשר עם המטפל ולהתריע בפניו על השינויים".

- מה ביכולת המטפל לעשות לאחר שהאפליקציה מתריעה על החמרה?

"המטפל יכול ליצור קשר עם המטופל ולזמן אותו לשיחה ולבדיקה. הוא יכול לשנות את מינון התרופות, לדבר איתו; לפעמים אפילו מספיק לתת משהו שיעזור לו לישון טוב בלילה כדי למנוע החמרה. אחד הקשיים הגדולים של המטופלים שלנו הוא שהם נוטים להפסיק תרופות, ולפעמים הם עוברים תקופה לחוצה בחיים, ואם אנחנו לא תופסים אותם בזמן יש לעתים פירוק של כל מה שהם הצליחו להשיג. אנשים יכולים להגיע לגירושים, להתפטרות מהעבודה או לפיטורים, לאלימות ואפילו להיות מעורבים בפלילים; וכל זה, במצב של מאניה, של חוסר שיפוט. אחרי ההתקף הם חוזרים לשברים וצריכים לבנות הכול מחדש; זה מאוד קשה, על אחת כמה וכמה אם הם אחרי כמה התקפים".

מזהים כל חריגה

לייף-גרף פועלת בתחום הבריאות הדיגיטלית, הצומח בשנים האחרונות ומפגיש בין תחום הבריאות ותחום המחשוב, כאשר אחד הטרנדים החמים בו הוא שוק הבריאות במובייל (mHealth), שמתמקד בפיתוח טכנולוגיות המשלבות בין רפואה לבין הטלפון הנייד. רק בישראל פועלות כיום כמאתיים חברות בתחום הבריאות במובייל, שמציעות אין-ספור אפליקציות, החל בהפחתת משקל ובהפסקת עישון, עבור בנטילה בזמן תרופות ומעקב אחר זמני ביוץ, ועד לטיפול בכאבי שרירים ולאבחון סרטני של רקמת שד ושל נגעים בעור. "למרבית האנשים בעולם המערבי יש סמארטפון", מציין נבו, "ואנחנו דואגים שהוא יהיה במרחק מטר מאיתנו כמעט בכל שעות היממה, אם לא בכולן. כשאנשים יוצאים מהבית הם לא מוטרדים אם יהיו להם מים, אלא אם יש מספיק סוללה בנייד".

ייחודה של לייף-גרף הוא בכך שהיא מנסה לחדור לתחום בתולי בשוק הבריאות במובייל - ושמרני בפני עצמו - של בריאות הנפש, כאשר מטרתה היא לזהות את ההחמרה הנפשית, להתערב בזמן ולמנוע את השלכותיה הקשות. "אנחנו מייצרים מוצר לניטור התנהגות", מסבירה קרן סלע, 31, מהנדסת ביו-רפואה ומנכ"לית לייף-גרף. "התחלנו בניסויים הקליניים במחלות נפש חמורות כמו דיכאון מז'ורי, סכיזופרניה ומאניה דיפרסיה, אבל המטרה שלנו הייתה לבנות כלי שלומד את ההתנהגות של האדם באמצעות הטלפון שלו ואת החריגות מהתבניות האופייניות. כלי כזה יכול להתאים למצבים נוספים רבים, דוגמת הפרעת קשב וריכוז, והחברה מבצעת כיום ניסויים גם בתחום זה" (ראו מסגרת בהמשך).

בשוק קיימות, כאמור, אפליקציות רבות לניטור התנהגות, אולם הפטנט שרשמה לייף-גרף הוא הפיכת המידע הסנסורי המתקבל מהנייד למידע התנהגותי שמנבא התדרדרות. המערכת בנויה למעשה משלושה מרכיבים: אפליקציית הסמארטפון המיועדת למטופלים, מערכת הניתוח הממוחשבת, והממשק הוויזואלי לצוות הרפואי שמאפשר מעקב מרחוק.

הרעיון של לייף-גרף הוא במקור של ד"ר נבו, ועל הפיתוח אמונים המנכ"לית סלע יחד עם אסף ליברמן, 33, מהנדס ומנהל מוצר של החברה, ועם יונתן מרטון, 31, מהנדס בהכשרתו ומנהל הפיתוח של החברה. "האתגר הקשה והמורכב היה פיתוח הטכנולוגיה", מספרת סלע על עבודתם בשנתיים וחצי החולפות. "מדובר באלגוריתמים של למידה שמזהים רוטינה ואת החריגות ממנה".

החברה בודקת כמעט את כל הסנסורים הקיימים במכשירים החכמים: מספר ההודעות והשיחות ואורכן; עוצמות הקול בשיחות; עד כמה בעל הטלפון פעיל ומדבר במהלך השיחה; כן נבדקים קצב הליכה, המרחקים שעובר אדם - בין אם הוא נשאר יום שלם באותה נקודה ובין אם הוא מתרוצץ ממקום למקום. סנסור נוסף הוא התנועתיות של המכשיר, שמעידה על רמת הפעילות בו (כמה נוגעים בו, בודקים אותו ומזיזים אותו).

פרמטר נוסף הוא מד התאורה בחדר שבו נמצא בעל הטלפון. על מה הוא מעיד? "בזמן מחלות, השינויים המובהקים מתרחשים בשינה", מבאר נבו. "אם אדם הלך לישון, אבל קם בשתיים בלילה והדליק את האור, אפשר לראות שזה קרה".

- מה המדדים הללו יודעים לספר על המטופל, במקרה של מחלת נפש?

סלע: "אדם שנמצא בדיכאון ינוע פחות מהאופייני לו, ויכול להישאר ימים שלמים בבית. הוא יהיה פחות פעיל ותקשורתי, ידבר פחות וינוע פחות במרחב. אדם שמתחיל לפתח מאניה יהיה, באופן הדרגתי, הרבה יותר פעיל במהלך היום, הקול שלו יהיה יותר חזק, הוא ידבר יותר במהלך השיחה, וייתכן שנראה אצלו הליכות ארוכות מאוד".

- מה יאמר הפסיכיאטר?

בתחילת הדרך, מסבירים סלע ונבו, מבצעת המערכת תקופת למידה על-אודות המטופל; מדובר במספר שבועות שבהם האדם יציב ונלמדת התבנית ההתנהגותית שלו, כדי שניתן יהיה לזהות חריגות ממנה. "ככל שאנחנו מנטרים את האדם יותר זמן, כך עולה האמינות של הכלי", מציין נבו ומבהיר כי "לא יתקבלו החלטות רפואיות על בסיס האפליקציה, אבל היא תוכל להיות כלי עזר, שהיום לא קיים. כל החמרה במחלות נפש קשות היא מחרידה לחיים של המטופל ושל בני משפחתו, והמטרה היא להציע כלי טכנולוגי שיסייע לכל הצדדים - למטופל, לרופא ולמשפחה".

נבו מבהיר באותה ההזדמנות גם שאין להסתמך על סנסור אחד בפני עצמו: "המידע שמתקבל מכל סנסור בפני עצמו אינו אמין מספיק, והסקת מסקנות ממנו תהיה שגויה מאוד. אבל אם בודקים סנסורים רבים, ולאורך זמן, תוך ידיעה שהאדם נמצא בקבוצת סיכון והמערכת מחפשת דברים מסוימים שמאפיינים את המחלה שלו - מתקבל מידע מחכים".

- איך שומרים במסגרת הניטור על הפרטיות של המטופלים?

סלע: "אנחנו לא יודעים את המיקומים הספציפיים של האדם המנוטר, לא מקליטים ולא שומרים שיחות, ולא בודקים את התוכן שלהן. השיחות וההודעות לא נשמרות, וגם לא מספרי טלפון, ואת הניתוחים עושה כאמור המחשב".

"אם מסתכלים על אפליקציות שאנשים מורידים לסמארטפון שלהם ומשתמשים בהן ללא הפסקה, כמו ווייז ופייסבוק, החשש לפרטיות לא ממש גדול", מעיר הפסיכיאטר ד"ר דולפין. "האפליקציה, לעומת זאת, מאובטחת ושום מידע אינו עובר הלאה".

- עד כמה יהיה קשה לשכנע מטופלים להסכים לניטור שכזה?

סלע: "הטיפולים בתחום הנפש מאוד קשים וחודרניים, חלקם עם תופעות לוואי קשות. חולה שיוצא מאשפוז יעשה הכול כדי לא לחזור. האפליקציה לא מפריעה לחיי היומיום, וזה משהו שהם מוכנים לעשות".

נבו: "יש 'בונד' חזק מאוד בין המטופל לבין הפסיכיאטר שלו; המטופל סומך עליו ועל העצות שלו. רוב הדברים שפסיכיאטר מבקש מחולה לעשות אינם נעשים בכפייה, כולל נטילת תרופות חזקות או אשפוז יום. בניסויים הקליניים שערכנו, 90% מהמטופלים הסכימו להשתתף. ראינו שכשרופא ממליץ לחולה - הוא עושה את זה. התחום אמנם חדש, אבל הכאב של החולים ושל הקרובים שלהם הוא גדול, וכולם בשטח רואים את הצורך".

- אתם מנסים לחדור לשוק זמן קצר לאחר צאתה לדרך של הרפורמה לבריאות הנפש בישראל. איך העיתוי הזה משפיע עליכם?

נבו: "העיתוי טוב מבחינתנו גם מבחינת הרפורמה וגם מבחינת הטרנדים העולמיים. ההבנה היום היא שהחולים צריכים להיות בקהילה כמה שיותר, ולא סגורים במחלקות סגורות. השהייה בקהילה, זו התקווה, תעזור להם להגיע לרמות תפקוד גבוהות. מובן שיש ערך למחלקה סגורה והיא לעולם לא תיעלם, כיוון שאדם יכול להיות מסוכן לעצמו ולסביבה, אבל שימוש יותר מותאם לכל מקרה יהיה יותר חכם".

דולפין: "הרפורמה בבריאות הנפש מרחיקה את החולה הפסיכיאטרי מטיפול רציף, הופכת את רופא המשפחה למנהל המקרה, ואת הפסיכיאטר - ליועץ מומחה. בעידן של צמצום משאבים ברור שיש מקום לאפליקציה כזאת, כי הרבה יותר אנשים יוכלו להיות במעקב. היופי של הכלי הוא בפשטות שלו; לא צריך להיות גאון כדי להבחין בהחמרה במצב המטופל. העומס העצום הוא על רופא המשפחה, שלא יוכל לבצע ניטור משלו לכל מטופל בחמש-שבע דקות שהוא יכול להקדיש לו".

הכוח בניטור פסיבי

אף על פי שלייף-גרף נמצאת בתחילת דרכה מבחינה עסקית (ראו מסגרת בהמשך), היא כבר ביצעה ניסויים קליניים בכמאה מטופלים באופן רטרוספקטיבי (הכוונה לניסוי המתבסס על נתונים שנאספו בעבר בטיפול רפואי, וללא קשר לניסוי). מחצית מהמטופלים שהשתתפו במחקר הם ממרכז בריאות הנפש גהה, בשיתוף הפסיכיאטרים ד"ר דולפין, פרופ' אבי ויצמן, ד"ר צבי פישל וד"ר שמואל הס. "כל מטופל נבדק במשך חצי שנה בממוצע", מעדכנת סלע. "התוצאות שקיבלנו הושוו לתוצאות הקליניות של המטופלים והקורלציה הייתה גבוהה מאוד. המערכת זיהתה את כל השינויים עם ספציפיות ועם רגישות של 90%. בכל מקרה שבו הייתה התדרדרות, המערכת ידעה לזהות אותה והצלחנו לזהות התקפים כחודש לפני שהאדם אושפז".

"התוצאות שניפקה המערכת עבור מטופלים שלי שעברו התקף מאני הן הדבר הכי קרוב לצילום רנטגן בפסיכיאטריה שראיתי", טוען דולפין. "אחת הבעיות בבריאות הנפש היא שהיא אינה אובייקטיבית. אין בתחום הזה מדדים מדויקים שניתנים לכימות כמו בדיקות דם, והכלי הזה נותן מדדים כמותיים שיכולים לסייע למטפלים".

נבו: "כל טכנולוגיה שתעזור לכמת התנהגות יכולה להוות את אחד הכלים שעולם הפסיכיאטריה יכול להתפתח איתו ולהגיע למקום שיש בו מידוד מדויק יותר של מחלות. אם רופא שואל מטופל איך השינה שלו, הוא הרבה פעמים מקבל תשובה שמתייחסת ללילה-שניים האחרונים. אנשי מקצוע בתחום הפסיכיאטריה רוצים כיום כימות יותר מדויק ולאורך זמן. הרצון הוא לעשות שינוי בדרך שנהוגה במשך כל-כך הרבה שנים, הכוללת רק מאפיינים התנהגותיים".

אחד החלומות שלו, אומר נבו, הוא שבעתיד ייאגרו נתונים רבים של חולים ויהוו ביג דאטה שניתן יהיה לנתח: "השאיפה היא שלכלי הזה יהיה גם ערך מחקרי, והוא לא ישמש רק לניטור של מחלות ולתחזוקתן. אפשר יהיה להסיק מסקנות לגבי תתי-קבוצות בקרב חולי סכיזופרניה, למשל. תהיה יכולת להפריד בין התנהגויות, אולי למצוא קורלציה לתרופות מסוימות".

- אילו אפליקציות מתחרות יש בתחום הנפש?

סלע: "יש מספר חברות בארצות הברית שפיתחו אפליקציות בתחום הנפש. ההבדל הוא שאנחנו מציעים ניטור פסיבי, ואילו הן משלבות גם תשאול אקטיבי של המשתמש באמצעות שאלונים, שהם לרוב ארוכים ומייגעים".

- ארוכים ומייגעים, אבל אולי התוצאה מדויקת יותר?

"אנחנו מאמינים שיש כוח חזק בכך שאנחנו מתבססים על ניטור פסיבי, וזה גם הייחוד שלנו. מטופלים לא תמיד משתפים פעולה ולאו דווקא אובייקטיבים לגבי עצמם, ולכן התשובות בתשאול אקטיבי לא תמיד נכונות. האפליקציה שלנו מותקנת במכשיר הנייד, ושוכחים ממנה".

"חולה לא תמיד רוצה לענות בכל יום על שאלונים, שיזכירו לו כל הזמן שהוא חולה, ולא רוצה שיטרטרו אותו", מוסיף נבו. "שיתופי פעולה מהסוג הזה הם בדרך כלל קצרי טווח ואורכים שבועיים-שלושה. מודל השימוש באפליקציה יכול להיות דומה לתרופה: הרופא ייתן למטופל מרשם לאפליקציה, והיא תהיה בסל הבריאות. אפליקציה כזו הרבה יותר זולה מתרופה.

"יום אשפוז של חולה במחלה פסיכיאטרית כרונית מוערך בארצות הברית ב-1,000-2,000 דולר. סך ההוצאות בארצות הברית, אשפוזים על רקע מחלות נפש מוערכים ביותר מ-45 מיליארד דולר, כאשר 37% מהם הם אשפוזים חוזרים באותה שנה, כי הטיפולים שקיבלו לא היו מספיק טובים. מחלות נפש הן המחלות היקרות ביותר למין האנושי - יותר ממחלות הסרטן וממחלות לב וכלי דם".

מחפשים "שותף אקטיבי"

לצד האופטימיות של המפתחים ושל היזמים צריך להדגיש שהמודל העסקי בתחום הבריאות במובייל טרם פוצח, וכך, מעטות הן אפליקציות ניטור ההתנהגות שמרוויחות כסף - על אחת כמה וכמה בתחום הנפש. בשלב זה, ההנחה היא שבשנים הקרובות מי שישלם הוא הצרכן, ולא מערכת הבריאות. אולם בעתיד הלא רחוק - ועל כך היזמים בונים - ההערכות הן שיהיו אלה קופות החולים וחברות הביטוח שיפתחו את הארנק ויאמצו את האפליקציות לחיקן, וזאת לאחר שיתברר להן כמה כסף ביכולתן לחסוך, למשל על הוצאות אשפוז.

דווקא קופות החולים בישראל, מעדכן נבו, "מאוד טכנולוגיות, ואנחנו נמצאים היום במגעים עם הקופות הגדולות בארץ. עם פיילוטים נכונים נצליח להוכיח שניתן להפחית עלויות בעזרת השימוש בכלי. ברור לנו שרופא לא ימצא זמן לשבת ולראות את תוצאות הניטורים, אבל אפשר יהיה להקים מרכז רפואה מרחוק, שכולל אחים ואחיות עם הכשרה פסיכיאטרית, שיסתכלו על המידע ויערבו את הפסיכיאטר במידת הצורך".

במקביל לכך, בלייף-גרף מנסים לגייס כיום שותפים אסטרטגיים, כאשר על הפרק גם חברות ביטוח או רשתות רפואיות בארצות הברית. "אנחנו מתכננים לשנתיים הקרובות בארצות הברית פיילוטים שיספקו שם הוכחות היתכנות טובה, במקביל לפנייה לשוק הישראלי והאירופי", אומרת סלע, ומדגישה כי היא מחפשת "שותף אקטיבי, מישהו שיהיה לו ערך מוסף מעבר לכסף".

"המטרה אינה רק לייצר כסף"

- איך מגלגלים אל העולם העסקי רעיון שנולד במעבדה?

את השלבים הראשוניים של לייף-גרף (שלב הסיד) החלו ד"ר אורי נבו, קרן סלע, אסף ליברמן ויונתן מרטון (השותפים במיזם עם אוניברסיטת תל-אביב) מתקציבי מחקר של נבו. לפני כשנתיים קיבלה לייף-גרף מענק של כ-200 אלף דולרים ממנהלת מגנ"ט של המדען הראשי במשרד הכלכלה (במסגרת מסלול קמין, המכון לקידום מחקר אקדמי ליישום תעשייתי) ומהאוניברסיטה.

איך מפתחים רעיון שנולד בין כותלי האקדמיה ליישום תעשייתי, ללא ניסיון עסקי? סלע מספרת כי השתתפה בתוכנית החממה של 8200 לקידום יזמות וחדשנות (8200 EISP), מה שלדבריה סייע מאוד לחברה מבחינת כניסה לעולם הסטארט-אפים. מידע ותובנות רבות על חדירה לשוק האמריקאי היא צברה בסמינר מיראז' שבו השתתפה ושאותו מפעילה קרן פילנתרופית מייסודו של המיליארדר האמריקאי פול מיראז', הכוללת הכשרת יזמים ישראלים בארצות הברית.

גם עבור נבו זוהי התנסות עסקית ראשונה. "אתה מבין את הפער העצום בין רעיון טוב לבין מוצר שיימכר בשוק ויעזור פעם למישהו", הוא אומר. "ההבדלים בין העולם האקדמי והעסקי מאוד מעניינים, ובשבילי הם משלימים זה את זה. מעבר לכך, מדובר במוצר שבתוך שנה יכול לייצר אימפקט ולתת פתרון משמעותי לחולים, שיוכלו לחיות חיים טובים יותר. הידיעה הזאת, שהמטרה של הרעיון שלנו אינה רק לייצר כסף, נותנת לנו הרבה דרייב".

"לא רק מחלות נפש חמורות"

- לייף-גרף מכוונת לנטר גם הפרעות נוספות - מקשב וריכוז דרך חרדה ולחץ ועד להשמנת יתר ולסוכרת

לצד הניסויים במרכז בריאות הנפש גהה, שתוארו בגוף הכתבה, ערכה לייף-גרף ניסויים רטרוספקטיביים גם במרכזי בריאות הנפש שער מנשה (בתחום של הפרעות נפש חמורות) ובבאר יעקב - שם מתבצע מחקר בתחום הפרעת קשב וריכוז, בשיתוף ד"ר איתי הורוביץ וד"ר דורית פורת, מחקר המאותת על כוונת החברה להתפרס גם לתחומים נוספים, כפי שאומרת המנכ"לית קרן סלע. "הפוקוס שלנו הוא לא רק על מחלות נפש חמורות. ניטור של שינויים נפשיים, כמו חרדה ולחץ, מתאים להרבה מחלות".

- איך ניתן להשתמש במערכת לטיפול באנשים עם הפרעת קשב וריכוז?

"זה תחום שאין בו כלים אובייקטיביים להעריך איך תרופה משפיעה על מטופל לאורך זמן, כמו ריטלין או אחד מתחליפיו. המטרה היא לזהות איך תרופה משפיעה באמצעות הסנסורים של הסמארטפון. למשל, לנטר את איכות השינה בלילה, ועד כמה אדם פעיל עם ובלי התרופה".

"יש פחד מהתרופות האלה", מוסיף ד"ר אורי נבו. "הניטור של המערכת יכול לעזור במתן תשובה אם תרופה מסוימת היא אפקטיבית". לדבריו, "אנחנו פתאום רואים מגורמים שפונים אלינו שיש צורך בניטור של התנהגות - למשל בהשמנת יתר, בסוכרת ובדיכאון קל - כל אלה יכולים להתעצם בעקבות דיכאון. זה נכון גם במחלות אחרות; ידוע שמצבים של לחץ וחרדה מובילים בסופו של דבר לתחלואה ואפשר לעזור במניעה שלהם".