השאלות שעדיין מנקרות

תם ולא נשלם. חיסולו הצפוי של המחבל נשאת מלחם הוא סיום לא רע לפרשייה עגומה, לכותרות עיתונים ראשיות בנות מילה אחת, ולתחושת צדק חמקמקה, על רקע הרצח המשולש שביצע בלבה של תל-אביב, אבל בשורה רעה לחוקרי שירות-הביטחון-הכללי (השב"כ) ומשטרת ישראל, שצריכים עכשיו לסיים את התיק הזה. בל נתבלבל. למרות ההצהרות המתלהמות של גורמים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, הפקודה המקורית ללוחמי הימ"מ והיחידה המבצעית בשב"כ הייתה ללכוד את המחבל בחיים. אך מהרגע שירה לעבר הכוחות, דינו נחרץ.

עכשיו זהו הזמן לתחקירים, זמן הנדסה לאחור, זמן לחיפוש תשובות לשאלות שעדיין מנקרות כאן.

לחוקרים ברור שהיה מישהו שסייע למלחם בהימלטות מתל-אביב ביום שישי אחר-הצהריים, מה שאיפשר לו כבר כשעתיים לאחר הפיגוע להיות בבית, בערערה. האם האדם הזה, המסייע, ידע מבעוד מועד על הפיגוע? האם האדם הזה גם הסיע את מלחם לפיגוע? האם הוא רק הוזעק לאחריו לצפון תל-אביב, ככל הנראה לאזור דרך נמיר, כדי להחזיר את המחבל לבסיסו-ביתו-מבצרו, שבו הצליח לברוח ולהסתתר מהשב"כ עוד שבוע?

ועוד שאלות נוקבות הן - מי אפשר לאבא שבנו הורשע בחטיפת נשק מחייל צה"ל לשם נקמה על מות בן-דודו האהוב מירי שוטרים, להחזיק בנשק בביתו?

איזה קשר בדיוק היה לאב עם מערכת הביטחון בישראל? האם היה רק מתנדב רב-שנים במשטרה, או שמא סייע למערכת הביטחון במובנים אחרים? האם הבן נשאת מלחם חש בושה על יחסי אביו עם מערכת הביטחון, וביקש לנקות את שם המשפחה?

מדוע השופטת צילה קינן מבית-המשפט המחוזי בחיפה, סברה כי נשאת מלחם אינו עבריין ביטחוני אלא פלילי בלבד, כאשר היה ברור שהוא מבקש לפגוע בחייל צה"ל, תחת המניע של הרג בן-דודו בידי שוטרים?

מדוע מלחם בחר לבצע את הפיגוע בפאב הסימטא דווקא? בסרטי האבטחה רואים שמלחם הולך באין מפריע ברחוב דיזנגוף ונכנס לחנויות, ושהיה ביכולתו לבצע פיגועים נוספים בתל-אביב ובמקומות אחרים בארץ. מלחם עבד, גר והכיר את תל-אביב. האם הכיר גם את פאב הסימטה?

בהנחה שמלחם לא רצה להיות שאהיד, אלא עשה מאמצים כבירים להישאר בחיים, לברוח, ולהסתתר, מדוע ירה אל כוחות הימ"מ והשב"כ, ולא יצא בידיים מורמות?

מדוע רצח מלחם הערבי-ישראלי נהג מונית ערבי? כל הסימנים מראים, כי היה ביניהם דין ודברים לפני הרצח. מלחם ידע מן הסתם כי מדובר בערבי. האם הנהג אמין שעבאן רצה להסגיר אותו למשטרה, ולכן נרצח?

מדוע מלחם השאיר אחריו בזירת הפיגוע תיק-גב, ובו ספר קוראן, דבר שסייע לחוקרים?

מדוע השליך את הטלפון הנייד שלו ברחוב רידינג ברמת-אביב, לפני ביצוע הפיגוע, גם כן עובדה שסייעה לחוקרים? מדוע התקשר לאביו לאחר ביצוע הפיגוע?

באופן אירוני, הפיגוע בתל-אביב והמרדף אחר מלחם, היה האתגר הראשון של רוני "השועל" אלשיך, בעל עשרות שנות ניסיון התמודדות עם הטרור, מתוקף קריירה עשירה ומוצלחת בשב"כ. אלא שנראה היה בשבוע האחרון שהמפכ"ל אלשיך, הוא בראשו עדיין סגן ראש השב"כ, ולא המפקח-הכללי של משטרת ישראל. אלשיך נהג במידור-יתר - של הציבור, של בכירי המשטרה עצמם, ולא הפנים עדיין את חובת הדיווח שביחסי משטרה-חברה ישראלית, בהינתן סיטואציה של מחבל המסתובב חופשי. אלשיך היה יכול לצמצם את אפקט הפחד מהטרור של מלחם על תושבי תל-אביב בעדכונים יומיים ואחראיים, מתונים לתושבים, גם במסגרת קרב-המוחות עם מלחם.

עד היום נראה שהתרגלנו לטוב. ראינו, שיום אחד בלבד אחרי רצח בני משפחת הנקין בשומרון, השב"כ מגיע לרוצחים בשכם, כולל, אם צריך, כניסה של מסתערבים לבית-חולים.

השיח הציבורי כאן הרי תמיד נע בין הסקנדל לפסטיבל. בין הכישלון להצלחה. אלא שדיון בפיגוע בלב תל-אביב תמיד מתחיל ככישלון. השאלה היחידה היא מה גודלו, מה עומקו.

האם אפשר היה ללכוד אותו קודם? האם היה יכול מלחם לעלות על הרדאר של השב"כ עוד קודם?

האם רשת הדייגים שהטילה המשטרה על זירת הפיגוע, הייתה יכולה להיות טובה יותר? כנראה, התשובות לשאלות האלה לעולם יהיו חיוביות. הפיגוע הבא בדרך. גל הטרור יימשך עוד זמן רב. אחרי זמן תחקירים ולימוד של השב"כ. כדי לעשות בפעם הבאה טוב יותר.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10