פרקליט המדינה לשעבר משה לדור מצטרף לשוק הבוררויות

בשבוע שעבר התלונן הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, אשר גרוניס, על תנאי הפנסיה של חלק מהשופטים, ואמר בין היתר כי מוטב ששופט רע יישאר במערכת, על פני הדחתו בתנאי הפנסיה המוצעים לו בגיל מוקדם. גרוניס התריע כי "המדינה תשלם מחיר כבד אם זה יימשך לאורך שנים".

הדאגה של גרוניס למערכת המשפט ולשופטים היא טבעית, אבל מה שגרוניס שכח לספר הוא, שבניגוד לעובדים רבים אחרים במשק הישראלי, לשופטים שפורשים לגמלאות ישנן הזדמנויות תעסוקתיות לא מעטות, ששכר נאה בצדן. כך למשל, רבים מהשופטים שפורשים לגמלאות, משמשים אחרי הפרישה כבוררים או כמגשרים בין צדדים לסכסוכים.

לפי ההערכות, כאשר שופטים אלה משמשים כבוררים, הם מרוויחים - נוסף לפנסיה החודשית - בין 1,600 שקל ל-2,500 שקל לשעת עבודה (!) ואף יותר מכך. את השכר השעתי הנמוך יותר, מקבלים שופטי שלום בדימוס; ואילו את הסכומים הגבוהים מקבלים בוררים בעלי ניסיון רב יותר, כגון שופטים יוצאי בית המשפט העליון, ונשיאים לשעבר של בתי המשפט, שמשמשים כבוררים.

הבוררים מועסקים, על-פי רוב, באמצעות מוסדות פרטיים שמתמחים בניהול הליכי בוררות וגישור. המוסדות הללו מעסיקים עשרות שופטים בדימוס, משפטנים ועורכי דין בכירים, שבאמצעות הבוררות מתפרנסים היטב גם בשנות הפנסיה.

היום (א') הודיע "המוסד לבוררות עסקית" של איגוד לשכות המסחר, בראשות שופטת העליון בדימוס, אילה פרוקצ'יה, על צירופם של משפטנים בולטים חדשים לצוות הבוררים של המוסד.

מדובר, בין היתר, בשופט בדימוס של בית המשפט העליון, יצחק אנגלרד; בנשיאה לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד; במבקר המדינה לשעבר, השופט מיכה לינדנשטראוס; בסגנית נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, רות שטרנברג-אליעז; ובשופט המחוזי בירושלים לשעבר, יהונתן עדיאל.

המעבר של השופטים בפנסיה לבוררות, הוא עניין כמעט שגרתי. עם זאת, ישנו שם נוסף, שמפתיע למצוא ברשימת הבוררים החדשה והנוצצת של המוסד לבוררות עסקית - והוא של פרקליט המדינה לשעבר, עו"ד משה לדור.

נזכיר, כי לדור הוא הפרקליט שחתום על ההחלטה להעמיד לדין את רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשות טלנסקי וראשונטורס. לדור סיים שש שנים סוערות כפרקליט המדינה בדצמבר 2013, ומאז הוא היה עסוק בעיקר במתן הרצאות במוסדות לימוד שונים ובייעוץ, בין היתר לגורמים בחו"ל.

בתגובה לשאלה - מדוע החליט לפנות לבוררות, אמר היום (א') לדור ל"גלובס", כי "העלו בפניי את האפשרות הזאת, וחשבתי לעצמי שזה יכול להיות תואם את האספירציות המקצועיות שלי. אני עושה היום כל מיני דברים, ויש רק דבר אחד שברור שאני לא עושה, וזה - לא לובש חולצה לבנה, עניבה, וגלימה שחורה, ולא הולך לבתי המשפט".

לדור אומר, כי קיים שוני גדול בין התפקידים שמילא בפרקליטות לבין עבודת הבוררות, אך מציין כי יש גם קווי דמיון בין התפקידים. "ישנו דמיון בכמה מובנים. כשאתה מגבש עמדה עבור המדינה, אתה בדרך-כלל בוחן את העמדה של אלה שפנו אל המדינה, או של אלה שהמדינה פונה אליהם, ומעמידה אותם לדין, וכל זאת אל מול גורמי הרשות שמופקדים על הטיפול בנושא.

"לא פעם בעברי, בעיקר בעברי הרחוק יותר, כפרקליט מחוז ירושלים, אפילו היה נראה כאילו אני מקיים סוג של בוררות, כי אתה יושב בראש שולחן שבנוי בצורת טי, עם כלל הצדדים, שומע אותם, ומתפקד כמעין מגשר או בורר בין כלל העמדות, ומנסה לראות אם אפשר להגיע להכרעה מוסכמת. כל זאת, תוך ניסיון לגבש עמדה שלפי השקפתך תהלום את מה שנכון שהמדינה תאמר".

- היות שאתה בן 71, וכבר לא תוכל לכהן כשופט בבית המשפט העליון, האם הבוררות מהווה פיצוי לאי-היכולת להתמנות לשיפוט?

לדור: "אף פעם לא רציתי ללכת לשיפוט. אני מקווה שבבוררות אמצא יותר עניין".

- בסדרת כתבות תחקיר שפורסמה ב"גלובס" נמתחה ביקורת על כך שהבוררות הפכה להליך לעשירים; ואילו "עמך" מכלים זמנם בבתי המשפט, כשהאמידים מקבלים טיפול יעיל, מהיר וחשאי על-ידי שופטים ומשפטנים בדימוס.

לדור: "אני הייתי מתבונן על הדברים מהזווית ההפוכה - בדרך-כלל, הסכסוכים אצל אלה שידם אינה משגת, הם הרבה יותר צנועים בהיקף הכספי שלהם ובמשקל החומרי שלהם. אין להם אינטרס לפנות להליך הבוררות, שהוא ככל הנראה יקר יותר מאשר האגרה שהם משלמים במזכירויות בתי המשפט, כדי להתדיין בפני השופטים. כלומר, צריך להיות היקף כספי מסוים לסכסוך, כדי שצדדים יחשבו שמוצדק לקיים אותו בהליך בוררות, ויעדיפו אותו על פני פתרונו בבתי המשפט".

כחיזוק לטיעון הזה, מספר לדור על קרוב משפחה שלו, שהסתכסך לאחרונה עם גורם אחר, על סכום של כ-30 אלף שקל, והקרוב הגיש נגד הגורם תביעה לבית המשפט. "כשהוגשה התביעה, הצד השני, אמר 'רגע, יש לנו בהסכם סעיף בוררות'. בית המשפט החליט לפעול על-פי הסעיף, ושלח את קרוב משפחתי ואת הצד השני להתדיין בפני בורר.

"אני אמרתי לעצמי, שזה כשלעצמו צריך להרתיע את קרוב המשפחה מלהמשיך ולנסות לממש את זכויותיו, כי ההליך הזה הוא אולי יקר מדי". יחד עם זאת, מציין לדור, כי "לא בלתי אפשרי לקיים הליכי בוררות באופן מזורז ופחות פורמלי, ובצורה זולה יותר".

כשאתה רואה את פרקליט המדינה, שי ניצן, מקבל החלטות, למשל, לגבי תיקי אהוד אולמרט, זה גורם לך להתגעגע לאקשן?

לדור: "קודם כול אני לא מתראיין כלל בנושאים הללו, ואני לא אומר דבר על פרקליט המדינה או על הנושא ששאלת לגביו. לגבי ההרגשה, נכון שכשמסיימים תפקיד של פרקליט המדינה, ישנה ירידת מתח. אני נשארתי בפרקליטות במשך כל-כך הרבה שנים, כי זה היה באמת שירות אדיר. תחושת העשייה שאתה מזדהה איתה כל-כך לאורך שנים, הייתה נכס עבורי, והיא נכס עבור רבים אחרים במערכת הזו, שמבינים על מה אני מדבר. זה פחות ברור לאנשים מחוץ למערכת".