למנוע מהתפוחים להרקיב

כמה המלצות לייעול המאבק בבעיית השחיתות בשלטון המקומי

היועץ המשפטי לממשלה הוגש לאחרונה דוח מקיף העוסק בטוהר המידות בשלטון המקומי. מדובר בסיכום של דיוני ועדה בראשות המשנה ליועץ, דינה זילבר, אשר מביא לידי ביטוי פרספקטיבות רבות ביחס לדרכים להילחם בתופעות השחיתות בשלטון המקומי.

למרות המרכזיות בשיח הציבורי של פרשות שחיתות רבות - כמו אלה שבהן הורשעו שלומי לחיאני, לשעבר ראש עיריית בת-ים, ואהוד אולמרט, שביצע את העבירות שבהן הורשע בזמן כהונתו כראש עיריית ירושלים - העיסוק הציבורי בדוח וביכולות למנוע שחיתות מצומצם בהרבה לעומת העיסוק בפרשות עצמן ובסיקור המשפט והענישה על ראשי הערים שסרחו.

מדוע רמת השחיתות בשלטון המקומי נתפסת כגבוהה באופן יחסי? האם מלכתחילה מגיעים אנשים בעלי רמה אתית נמוכה לשלטון המקומי, לעומת אלה המגיעים לשלטון המרכזי ולשוק העסקי? נכון, התשובה שלילית. נראה כי הבעיה טמונה בכך שהסביבה שבה פועלים בכירים בשלטון המקומי היא פירצה בגדר הקוראת לגנב.

מחקרים התנהגותיים בתחום האתיקה והמשפט ניסו להבין את המנגנונים שבעטיים אנשים "טובים" עושים מעשים "רעים". המחקר מלמד כי מקור החולי של השחיתות הציבורית ו/או השלטונית אינו נובע בכוונה תחילה של אנשים להצטרף לשירות הציבורי כדי לפעול באופן מושחת, אלא מהשפעה שיש עליהם. השפעה הנובעת, בין היתר, מהתרבות הארגונית שבמסגרתה הם פועלים.

סביבה זו, המוניציפלית, מתאפיינת בהגדרות לא ברורות של האינטרס הציבורי, ושל גבולות המותר והאסור, ובריבוי לחצים סותרים מצד קבוצות כוח ואינטרסים שונות. הסביבה המוניציפלית - של השלטון המקומי - מאופיינת גם בפער קטן יחסית בין האישי לציבורי, בשל הקירבה הגדולה בהרבה בין מקבלי ההחלטות לאלה המושפעים ממנה.

התרופה לחולי המדובר חייבת להיות באמצעות טיפול מערכתי, מניעתי וצופה פני עתיד, ולא רק ענישתי ובדיעבד. עיצוב הסיטואציה מראש, במגבלות ובכללים קונקרטיים, והבהרת העמימות הם הפתרון הראשוני. לכן יש למסד מנגנון המסביר ונותן מענה לשאלות של עובדי ציבור לגבי כשרותה של פעולה מסוימת באופן יעיל ומהיר.

חלק נוסף מהפתרון למניעת שחיתויות הוא הגברה של השקיפות וחובת הדיווח על פעולות שלטוניות, שכן המודעות לחשיפתה של פעולה מסוימת לציבור, עשויה לשנות את הגדרתה בעיני מקבל ההחלטה.

לקראת הבחירות האחרונות (מרץ 2015), כתבנו במסגרת "המכון הישראלי לדמוקרטיה" הצעה בת 18 נקודות לרפורמה מקיפה במאבק בשחיתות השלטונית בישראל. עיקרון היסוד בהצעתנו הוא שיש צורך לטפל בתקיפות בתפוחים הרקובים במערכת השלטונית, אך חשוב לא פחות למנוע מן התפוחים להרקיב.

"דוח זילבר" (בראשות עו"ד דינה זילבר המשנה ליועמ"ש) לחיזוק ולשיפור שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי, הוא העבודה המקיפה ביותר שנעשתה בישראל בשנים האחרונות, במטרה לטפל בסוגית השחיתות בשלטון המקומי. זאת, בין השאר, על-ידי יצירת מערכת שלמה של מנגנוני בקרה, שתקטין את האפשרות של אדם יחיד, בכיר ככל שיהיה, לקבל החלטות מוטות בנושאים שונים. הדוח מטפל גם בסוגיות המאכערים, התרומות, השקיפות והגדרת ניגודי עניינים.

בהצעתנו לרפורמה במאבק בשחיתות השלטונית קיימים מספר אלמנטים מעשיים נוספים, אשר ייישומם יוכל להביא לידי ביטוי תובנות שעלו ב"דוח זילבר" ולשינוי משמעותי בהיקפי השחיתות בשלטון המקומי.

ראשית, ההתייחסות לצורך בחיזוק הממד האכיפתי על הצהרות ההון של עובדי ציבור והוספת ממד של אכיפה על מהימנותן, במקום חובת כתיבה בלבד וחתימה על תצהיר. כמו כן, יש לקבוע מערכת של הדרכה אתית תקופתית לעובדי הציבור, לגבי המותר והאסור במסגרת תפקידיהם. יש לצמצם את האפשרויות למתן פטור ממכרזים ולהסדיר את פעילות השדלנים (לוביסטים) בשלטון המקומי, בדומה למהלכים הנעשים כעת בכנסת, וכן יש לספק את ההגנה הטובה ביותר לחושפי שחיתויות - לרבות חובת שמירה על האנונימיות שלהם.

והערה לסיום - הדרך לשינוי תתחיל כאשר השיח הציבורי בנושא מניעת השחיתות יהיה משמעותי לפחות כמו העיסוק בסוגיית ענישתם של ראשי הערים.

■ פרופ' יובל פלדמן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.