למה תקציב קופות החולים מושפע מהנפט ולא מהזדקנות האוכלוסייה?

תקציב קופות החולים אינו כולל את מחירי האשפוז, והפער בין מדד יוקר הבריאות לבין העלויות בפועל מסתכם כבר במיליארדי שקלים

ועדת הבריאות של הכנסת תדון מחר (ב') בגירעונות של קופות החולים, שעל פי הערכות צפויים לעמוד בסוף 2016 על למעלה מ-2 מיליארד שקל במצטבר. נציגי הקופות יציגו בוועדה כמה מהעיוותים האבסורדיים שעומדים בבסיס התקציב שהביא לגירעונות, בראשם העובדה שתקציב הקופות צמוד למדד יוקר הבריאות שאינו כולל את מרכיב מחירי האשפוז, אף שאלה מהווים את ההוצאה הגבוהה ביותר של קופות החולים העומדת על 41% (שכר מהווה 26%, תרופות 20% והיתר 13%).

למעשה, מדד יוקר הבריאות אינו כולל גם את הזדקנות האוכלוסייה, אף שלהזדקנות הזו השפעה ישירה וברורה על ההוצאה לבריאות במגוון היבטים: תרופות, אשפוזים, סיעוד ועוד. מנגד, מדד המחירים לצרכן זוכה למשקל גבוה של 32% במדד יוקר הבריאות, כך שבאופן אירוני תקציב הקופות מושפע בין היתר ממחירי המזון והנפט. כך, הירידה במחירי הנפט הפחיתה 110 מיליון שקל מתקציב הקופות בשנת 2015 אבל העלייה במחירי האשפוז לא השפיעה כלל, פשוט כי אין לה ביטוי במדד. על פי הנתונים, בשנים 1996-2015 רשם מדד יוקר הבריאות עלייה של 94.6%, אולם מחירי האשפוז עלו באותה תקופה ב-140.3%. הפער הזה מבטא שחיקה מצטברת של 3.2 מיליארד שקל, שהקופות אינן מפוצות כאמור בגינה. רק בשנת 2015 לבדה "איבדו" הקופות 164 מיליון שקל כתוצאה מהפער הזה.

וזה לא הכל: במשך שנים סבלו קופות החולים מפער בלתי נתפס בין הגידול הטבעי באוכלוסייה לבין המקדם הדמוגרפי שהוצמד לתקציב שלהן. עד לפני שנים אחדות עמד המקדם על 0.9% בלבד, אף שהאוכלוסייה גדלה בכ-2% מדי שנה. רק בעקבות לחץ של הקופות הוא השתפר לכדי 1.3%, ולאחר התערבות בג"ץ הסכימה המדינה להעמיד אותו בשנה האחרונה על 1.9%. אבל הנזק כבר נעשה: אם בשנים 1996-2015 גדלה האוכלוסייה הישראלית ב-65%, הרי שהעדכון הדמוגרפי שמפצה את הקופות גדל רק ב-36%. הפער הזה, תחזיקו חזק, עומד על 8.7 מיליארד שקל - סכום שיכל היה לחולל פלאים במערכת הבריאות הציבורית.

"משטר התמיכות מקבע את הפגם"

העובדה שתקציב קופות החולים אינו צמוד להזדקנות האוכלוסייה מקוממת במיוחד את ראשי קופות החולים. הרי המדינה, הם טוענים, יודעת להצמיד את תוחלת החיים כשמדובר בפנסיה שלנו או בכל מקום אחר שבו ההזדקנות עולה לה בכסף. במשרד האוצר, למשל, דורשים להעלות את גיל הפרישה לא רק לנשים אלא גם לגברים, כדי להתמודד עם ההוצאה הגדולה על קצבאות זקנה. והנה, כשהמשמעות של הצמדה כזו פירושה גידול בהוצאה, המדינה מתנגדת.

קופות החולים כללית ומכבי עתרו בעבר לבג"ץ נגד השחיקה בתקציב הקופות, שמהווה הלכה למעשה שחיקה בתקציב מערכת הבריאות כולה. בג"ץ קבע כי אכן מדובר בשחיקה שיטתית ועקבית, אך נמנע מלהצביע על פתרון ברור לתיקון מודל התקצוב והורה למדינה לנהל על כך מו"מ עם הקופות. המו"מ הזה התנהל בעצלתיים ולא בהתאם ללוחות הזמנים שקבע בג"ץ, ובסופו של דבר רק סוגיית הגידול הדמוגרפי זכתה למענה - אם כי מענה חלקי שאינו כולל את הזדקנות האוכלוסייה כאמור.

ככלל, בג"ץ מתח ביקורת על עצם השיטה שבה מערכת הבריאות מתוקצבת מראש וביודעין בחסר, תוך העברת "תמיכות" וכיסוי גירעונות רק בדיעבד. "משטר התמיכות מקבע את הפגם, שכן עלות סל הבריאות אינה מתעדכנת על פי העלייה הריאלית בהוצאות וכבסיס לחישובי השנה העוקבת נותרת עלות הסל ללא התמיכה והמענקים", נקבע בפסיקת בג"ץ. "כך הופכת עלות הסל לעלות שאינה אמיתית, ומשנה לשנה גדל והולך הפער בין עלות הסל על פי חוק לבין עלותו במציאות", נקבע עוד.

משרד האוצר: לתמרץ הקופות

בקופות החולים טוענים כי במשרד האוצר מעדיפים לשלם בדיעבד במקום לתקצב אותן כראוי מראש, כדי לגרום להן להתייעל בלי סוף אף שהן כבר יעילות לעילא לכאורה, וזאת תוך תלות שוטפת באנשי אגף התקציבים. באופן אירוני, דווקא מי ששימש עד לפני שנתיים סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר וכיום מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, משוכנע כי יש לשנות את השיטה.

בר סימן טוב, בגיבוי שר הבריאות יעקב ליצמן, טוען כי אגף התקציבים צריך לוותר על הנטייה שלו "לשלוט" בתקציב משרד הבריאות וזאת בין היתר באמצעות אימוץ מודל תקצוב ריאלי שמביא בחשבון מראש את הזדקנות האוכלוסייה ושאר צרכי המערכת. במשרד האוצר, לעומת זאת, משוכנעים כי מודל התמיכות ראוי ומתמרץ את הקופות לעמוד ביעדים, ורומזים כי חריגות התקציב של "מכבי" הן שעומדות מאחורי הלחץ שמופעל בוועדת הבריאות של הכנסת.

השחיקה כתוצאה ממחיר יום אשפוז
 השחיקה כתוצאה ממחיר יום אשפוז