האם רצח נחשב תאונה לצורך קבלת תגמולי ביטוח?

רבים מאיתנו קוראים ושומעים על רצח, ובאופן אוטומטי משייכים את האירוע הטרגי לתחום המשפט הפלילי. חוץ מההיבט הפלילי של עבירת הרצח, על כל ההשלכות והמשמעויות המשפטיות הכרוכות בכך, קיימים היבטים רחבים נוספים; אחד מהם הוא ההיבט הביטוחי.

מקרי רצח מסוימים מעוררים שאלות רבות, כגון - האם הנרצח היה מבוטח באותה עת שבה נרצח? האם משפחתו של הנרצח זכאית לפיצוי כלשהו מחברת הביטוח של הרוצח, או שתיאלץ להסתפק בכך שהרוצח ייכלא מאחורי סורג ובריח? נבחן מקרים שבהם התמודדו בתי המשפט וחברות הביטוח עם שאלות אלה ונוספות.

באחד הימים נורה למוות תלמיד בבית ספר תיכון. הוריו טענו כי במועד פטירתו היה בנם מבוטח במסגרת פוליסה מטעם בית הספר לביטוח "תאונות אישיות" - גם למקרה של מוות עקב תאונה. מתוך כך לדבריהם, מותו מזכה אותם על-פי דין לפיצוי על-פי הפוליסה אשר ביטחה אותו בשעת הרצח. חברת הביטוח אשר ביטחה את הנער בביטוח "תאונות אישיות" טענה כי רק מקרים הנכנסים לגדר "תאונה" מכוסים במסגרת הפוליסה, ולכן מאחר שמותו של הנער לא נגרם עקב "תאונה", אין מקרה הרצח מכוסה במסגרת הפוליסה. לאור סירובה של חברת הביטוח, נאלצו ההורים השכולים להגיש תביעה לבית המשפט ולהניח סוגיה טעונה זו בפני השופט.

בית המשפט בחן את טענות הצדדים ואת לשון הפוליסה, וציין כי הפוליסה מגדירה "תאונה" כ"אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני". "היזק גופני" הוגדר בפוליסה כ"מוות או נכות חלקית או מלאה קבועה או זמנית". בית המשפט הדגיש כי תכלית הפוליסה אשר ביטחה את הנער המנוח נועדה לכסות תאונות שכיחות ושגרתיות, אשר התלמידים נחשפים אליהן במסגרת לימודיהם בבית הספר (ויודגש כי הפוליסה מכסה את התלמידים בכל ימות השנה - גם מחוץ לכותלי בתי הספר וגם בחופשות). לעמדת בית המשפט, הביטוח אשר כיסה את הנער בשעת הרצח הוא בטוח קבוצתי, שנועד לכסות את כל ציבור התלמידים מפני תאונות אשר מתרחשות במסגרת שגרת חייהם כתלמידים. לאור עמדת בית המשפט צצה השאלה, האם פוליסה המבטחת תאונות שגרתיות לתלמידים מכסה גם מקרי רצח?

בית המשפט קבע כי יותר סביר והגיוני שרצח לא ייכנס בגדר תאונה שגרתית לתלמידים במסגרת תכלית הפוליסה. בית המשפט חיזק את קביעתו באמצעות עובדות המקרה בשעת הרצח. התברר כי לרצח הנער קדמה פעילות עבריינית מצד הנער עצמו, אשר נופף בסכין בצורה מאיימת כלפי הנער שרצח אותו. במקרה זה, קבע בית המשפט, כאשר נקט הנער פעילות עבריינית כהנפת סכין בצורה מאיימת כלפי הרוצח ושני נערים נוספים שנכחו בזירה, היה הנער צריך לצפות שהנערים שכלפיהם הניף את הסכין יגיבו כלפיו בפעילות עבריינית דומה, שתלווה בפגיעה פיזית בו. לכן, לדברי בית המשפט, בשל הנסיבות המיוחדות של המקרה נשמט מהמונח "תאונה" על-פי הפוליסה הרכיב של "בלתי צפוי". כלומר, "האירוע הפיזי" שאירע לנער ושבסופו של דבר הוביל למותו, בנסיבות העברייניות שקדמו לו, לא היה "בלתי צפוי" כהגדרת הפוליסה, אלא הנער צפה או צריך היה לצפות את שיתרחש כתוצאה ממעשיו.

על כן קבע בית המשפט, כי בנסיבות המקרה הספציפי לא ניתן לומר שמותו של הנער היה עקב "תאונה" כהגדרתה בפוליסה, ולכן לא קמה להוריו זכאות לפיצוי על-פי הפוליסה בעקבות מותו. רצח אינו נכלל בגדר "תאונה" שגרתית אשר ציבור התלמידים נחשף אליה. אי לכך, אין להוריו של הנער כל זכאות על-פי דין לפיצוי על-פי פוליסת תאונות אישיות לתלמידים שהייתה בתוקף בשעת הרצח.

"אין החוטא יוצא נשכר"

במקרה אחר בוטחו בעל ואישה בפוליסות ביטוח חיים. בין היתר, הפוליסה של הבעל כיסתה אובדן כושר עבודה, והפוליסה של האישה כיסתה מוות וכפל פיצוי במקרה של מוות בתאונה. האישה קבעה כמוטבים בפוליסה שלה את בעלה ואת שני ילדיהם בחלקים שווים. באחד הימים רצח הבעל את האישה, והועמד לדין פלילי בעבירת רצח. הפסיכיאטרית מטעם המדינה וכן הפסיכיאטר מטעמו של הבעל קבעו בחוות-דעתם הרפואיות כי הבעל לא היה אחראי למעשיו כאשר רצח את אשתו, מאחר שסבל באותה שעה מהתקף פסיכוטי, אשר נבע ממחלת נפש שממנה סבל זה כמה שנים.

לאור התמשכות התופעות החריפות של מחלת הנפש של הבעל, הסיקו הפסיכיאטרים כי הוא אינו מסוגל להיות מעורב בהליך משפטי, ועל כן אינו מסוגל לעמוד לדין. בעקבות כך, הפסיק בית המשפט את ההליכים נגדו והורה לאשפזו בבית חולים לחולי נפש. בהמשך הועבר הבעל לשיקום ושוחרר מבית החולים.

הבעל פנה לחברת הביטוח בבקשה לקבל תגמולי ביטוח בגין מותה של אשתו, ואולם חברת הביטוח סירבה לשלם, בטענה כי לפי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו. לדברי חברת הביטוח, מאחר שהבעל הוא זה שהרג את אשתו ואף עשה זאת במתכוון, אין הוא זכאי לקבל את כספי הביטוח כמוטב בפוליסה לביטוח חיים של אשתו המנוחה. כמו כן טענה חברת הביטוח כי לא התקיים מקרה הביטוח בפוליסה, שכן מותה של האישה אינו אירוע תאונתי אלא רצח - והפוליסה אינה מכסה אירוע מכוון. הבעל העלה טענה שלפיה לא הרג את אשתו במתכוון, אלא סבל בשעת הרצח מכושר שיפוט לקוי כתוצאה ממחלת נפש שבה הוא לוקה. לדבריו, לא התגבש בקרבו רצון לרצוח את אשתו - ולכן זהו אינו אירוע מכוון. בית המשפט דחה את טענתו של הבעל, וקבע כי חברת הביטוח פטורה מהתשלום הואיל והבעל הרג את אשתו מתוך רצון ולכן אינו יכול לזכות בהטבה של תגמולי ביטוח מאחר ש"אין החוטא יוצא נשכר".

לפני שנתיים וחצי בקירוב אדם חטף את ילדיו מבית אמם (לאחר שהיכה אותה) על רקע הליכי גירושים, עלה עם ילדיו על גג בניין, דחף אותם אל מותם ומיד קפץ אף הוא והתאבד. המקרה עלה לכותרות ועורר סערה תקשורתית, בין היתר גם משום שפורסם כי חברת הביטוח סירבה לשלם לאם השכולה תגמולי ביטוח, הואיל ומדובר בפוליסה המכסה תאונות אישיות (ומחריגה רצח ומעשים מכוונים). התברר כי כמה שבועות קודם לכן, נפתח לאב תיק במשטרה ואף הוצא צו הרחקה בגין איומים על חיי האם וחיי הילדים. ממקרים דומים שנדונו בפסיקה צפוי כי אף אם קיימת פוליסה שכזו, חברת הביטוח תסרב לשלם תגמולי ביטוח בגין האירוע, לפחות לגבי הילדים שנרצחו, מאחר שהיא עשויה לטעון כי לא מדובר ב"אירוע תאונתי ובלתי צפוי" - אלא במעשה מכוון שאינו מכוסה בפוליסה ואשר שולל תשלום תגמולי ביטוח.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.