תכנון מוטעה: פרויקט של חברת החשמל בגזר תפח ב-150 מיליון ש'

כך עולה מדוח ביקורת פנימי ■ החל מ-2003 סיפקה סימנס ציוד ושירותים לטובת הסבת תחנת הכוח לגז טבעי, אולם 3 שנים לאחר מכן התברר כי הטכנולוגיה שחברת החשמל בחרה בה הייתה יקרה ב-40% ■ בימים אלה בודקת רשות ני"ע את הפרויקט

התחנה של חברת החשמל בגזר / צילום: איל יצהר
התחנה של חברת החשמל בגזר / צילום: איל יצהר

פרויקט הסבת תחנת הכוח של חברת החשמל באתר "גזר" עלה למשלם המסים לפחות 150 מיליון שקל יותר ממה שהוא אמור היה לעלות - כך עולה מדוח ביקורת פנימי של חברת החשמל משנת 2006 שהגיע לידי "גלובס". על פי הדוח, חברת החשמל, שתכננה את הפרויקט עבור סימנס הגרמנית, בחרה בטכנולוגיה שהתבררה כיקרה פי כמה וכמה מהטכנולוגיה האלטרנטיבית. חמש שנים לאחר שהחלה לפעול, הושבתה התחנה לאור תקלה חמורה באחת מיחידות הייצור וגרמה לחברה נזקים של כ-450 מיליון שקל. רשות ניירות ערך בודקת בימים אלה את הפרויקט.

נזכיר, כי ב-2001 זכתה סימנס במכרז חברת החשמל לאספקת 3 טורבינות בעלות של כ-1.5 מיליארד שקל. טורבינה אחת יועדה לחיפה, ושתיים לתחנת גזר שנמצאת בסמוך לרמלה. מדובר בטורבינות שפועלות על גז טבעי ויכולות לפעול גם על סולר כגיבוי (מה שמכונה מחז"מ). זהו גם אותו מכרז שבגינו הורשע ב-2013 השופט לשעבר דן כהן, שכיהן כדירקטור בחברת החשמל. כהן לכאורה קיבל שוחד של מיליון אירו מסימנס תמורת קידום זכייתה במכרז, ונידון ל-6 שנות מאסר.

בשבועות האחרונים חשף "גלובס" כמה מנזקי ההתקשרויות בין חברת החשמל לסימנס. בין היתר פורסם כי הטורבינה שרכשה חברת החשמל מהחברה הגרמנית עבור תחנת הכוח בחיפה הייתה פגומה, וכי חברת החשמל תצטרך להשקיע מיליוני שקלים בתיקונה. עוד נחשף, כי יחידת להב 433, היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן במשטרה, בודקת אם חברת החשמל קיבלה שוחד מסימנס תמורת התקנת שנאים שלה בתחנות המשנה של החברה. על פי החשד, אף שחברת אלקו היא זו שזכתה במכרז השנאים ב-2002, חברת החשמל התקינה כמה שנאים של החברה הגרמנית. לאחר שהותקנו התברר כי חלקם היו פגומים, דבר שהוביל לעיכובים של כשנה בהפעלת התחנות.

הנזקים, ככל הנראה, לא הסתיימו שם. שנתיים אחרי שסימנס זכתה במכרז הטורבינות, החלה חברת החשמל, בהובלת החברה הגרמנית, בהסבת תחנת גזר לגז טבעי. כך, לאורך שנתיים וחצי הוצאו 13 הזמנות לסימנס עבור ציוד חלפים ושירותים בתמורה לתשלום של כ-280 מיליון שקל, זאת בפטור ממכרז. במסמך פנימי של חברת החשמל מ-2005 שהגיע לידי "גלובס", נכתב כי "ההזמנות הוצאו לאחר הליך פטור ממכרז בגין ספק יחיד, בנימוק שסימנס הינה החברה היחידה שיכלה לבצע את העבודות". להצדקת המהלך של פטור ממכרז והכרזה על סימנס כספק יחיד, חברת החשמל הזמינה וקיבלה מיועץ חיצוני חוות דעת, לפיה רמת המחירים שדרש הספק היחיד - סימנס - היא סבירה.

אולם הסתבר שלא רק שרכישת הציוד נעשתה בפטור ממכרז, אלא שחברת החשמל, שתכננה את הפרויקט, בחרה בטכנולוגיה שייקרה אותו בצורה משמעותית. מדוח ביקורת פנימי נוסף של החברה מ-2006, שהגיע גם הוא לידי "גלובס", עולה כי לחברה היו שתי אלטרנטיבות להקמת הטורבינות: קירור רטוב וקירור יבש. תחנות כוח, נסביר, זקוקות לקירור מתמיד, כך שלתחנות שאינן מצויות בסמוך לים מצורפת טכנולוגיה שתקרר אותן. ואכן, על פי הדוח, בינואר 2000, עוד בטרם החלה סימנס בהסבת התחנה, ערך אגף תכנון הנדסי בחברת החשמל השוואה בין שתי הטכנולוגיות שהראו יתרון כלכלי ברור להקמת הטורבינה עם קירור רטוב, שאמורה הייתה להיות זולה ב-14.3 מיליון דולר מהקירור היבש. החברה החליטה לבחור בטכנולוגיה זו.

ואולם התברר כי ההפך הוא הנכון. בדוח הביקורת מ-2006 מצוין כי הקירור הרטוב נמצא יקר בהשוואה לקירור היבש בכ-42.7 מיליון דולר, או מעל ל-150 מיליון שקל. על פי הדוח, מדובר בפער של כ-40% לעומת הטכנולוגיה האלטרנטיבית. פרויקט ההסבה נבדק כאמור בימים אלו ברשות לניירות ערך.

נספר, כי יחידת הייצור הראשונה בגזר החלה לפעול על גז טבעי ביולי 2008. זאת, לאחר עיכוב של מספר חודשים שנבע בגין בעיות הזרמת הגז ממצרים ומסירוב עובדי החברה לבצע עבודות עד לחתימת הסכם שכר החדש. פחות מחמש שנים מאוחר יותר, במארס 2013, הושבתה אחת מיחידות הייצור שבה הותקנה הטורבינה של סימנס, לאור מה שכינו בחברת החשמל "תקלה חמורה".

החברה, שמצאה עצמה בגירעון של 372 מגה-ואט חשמל ממש לקראת הקיץ, נאלצה לחזור לייצור חשמל בסולר יקר ומזהם - מה שעל פי הערכה הגדיל את הוצאות הדלקים שלה בלמעלה מ-200 מיליון שקל.

החברה כינסה צוות מיוחד שיבחן את החלופות העומדות בפניה לתיקון התקלה. את הצוות ליווה יועץ מקצועי בינלאומי. בסופו של דבר היא פנתה לחברה הגרמנית, ובמאי 2015 חתמה איתה ועם חברת ENECOGEN V.O.F ההולנדית על חוזה לרכישת גנרטור חלופי ומשומש לתחנת הכוח. העלות הוערכה אז בכ-250 מיליון שקל.

מחברת החשמל נמסר כי "חברת החשמל מקיימת הליכים סדורים של ביקורת פנימית ועורכת דוחות ביקורת פנימיים, וכך גם נעשה במקרה המדובר. בבדיקת הביקורת הפנימית את ההיבט הכלכלי של ההליך עלה כי בהכנת האומדן לא נלקחו בחשבון מלוא מרכיבי העלות של קירור רטוב. יחד עם זאת, בהליך בחירת הטכנולוגיה נלקחו מגוון שיקולים, ובהם גם שיקולים סביבתיים. הטכנולוגיה שנבחרה הינה ירוקה יותר, סביבתית, מטפלת במי קולחין ויקרה יותר.

"באשר לתקלה הטכנית שאירעה ב-2013 בגנרטור של אחת היחידות שנרכשו לאתר גזר, הרי שמדובר באירוע שטופל כאירוע ביטוחי ואשר אין לו כל קשר לפרויקט ההסבה של האתר או לטכנולוגיית הקירור שנבחרה במסגרת הליך הרכש הנזכר לעיל. התקלה תוחקרה ביסודיות וטופלה באופן מקצועי. דוח מיידי בדבר התקלה הועבר לרשות לניירות ערך בהתאם לחובותיה של החברה כחברה ציבורית.

"למיטב ידיעתה של חברת החשמל, בימים אלה בוחנות רשויות האכיפה את מעורבותה של סימנס במתן שוחד בקשר עם הליכי רכש שונים של חברת החשמל. חברת החשמל אינה מודעת לטיבם המדויק של החשדות הנחקרים ואין לה ידיעה אודות החקירה וממצאיה. החברה מגלה אפס סובלנות למקרי שוחד ושחיתות ומשתפת פעולה עם גורמי החקירה ככל הנדרש, ולאחר שיתבררו העובדות תפעל החברה על פי מדיניות זו גם במקרה זה".

עקב חובות הרשות הפלסטינית: אספקת החשמל ליריחו והסביבה צומצמה ב-50%

חברת החשמל צמצמה החל משעות הבוקר את אספקת החשמל ליריחו והסביבה ב-50%, זאת בעקבות חובות הרשות הפלסטינית והחברה המזרח ירושלמית. נכון להיום עומד חוב זה על מעל ל-1.7 מיליארד שקל. כמו כן, חברת החשמל לא מחברת לקוחות חדשים באזור.

חברת החשמל הישראלית מספקת את רוב החשמל לגדה המערבית ולרצועת עזה - כ-120 מגה-וואט. ואולם, משבר כספי שפקד את הרשות לפני מספר שנים הוביל לכך שהיא לא שילמה את המשכורות לכ-150 אלף עובדי ממשלה. עובדה זו יצרה עיכובים בתשלומי החשמל ואף הפסקתם לחלוטין.

מנכ"ל חברת החשמל, עופר בלוך, שלח לפני מספר ימים מכתב התרעה בנושא לממלא מקום ראש המל"ל יעקב נגל, לראש השב"כ יורם כהן, למתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי, לראש אגף מבצעים בצה"ל האלוף ניצן אלון, ולמפכ"ל רוני אלשיך, עם העתקים למשרד ראש הממשלה והאוצר. הוא הסביר כי החוב מטיל נטל כבד על תזרים המזומנים של החברה, וכי על פי חוק חברת החשמל מחויבת לפעול לפי שיקולים עסקיים.

לאור החובות, במארס 2015 הפסיקה לראשונה חח"י לספק חשמל לשכם ולג'נין במשך כ-45 דקות. מהלך זה אף הוביל לסערה ולדיוני חירום בירושלים, וגם גרר התנגדות במערכת הביטחון.