"אם לא שומרים על כבוד המתמודדים בריאליטי, התוכנית לא טובה"

כנגד כל הציפיות הפכה "The Great British Bake Off" לתופעה טלוויזיונית עולמית ■ בראיון לרגל עליית "בייקאוף ישראל" בשידורי קשת במוצ"ש, מסביר ריצ'רד מק'קרו, מיוצרי התוכנית, מה כל-כך מרתק בלישה, התפחה ותנור אפייה

ריצרד מק'קרו /מתוך יוטיוב
ריצרד מק'קרו /מתוך יוטיוב

"יחסית לסדרה בריטית מצליחה, הצהובונים דווקא עדינים איתנו", אומר ריצ'רד מק'קרו, אחד מיוצרי תוכנית הריאליטי "The Great British Bake Off" (תחרות האפייה הגדולה של בריטניה), שגרסתה "בייק אוף ישראל" תעלה במוצ"ש ב-21:00 בשידורי קשת בערוץ 2. מק'קרו ואשתו אן בייטי, לעומת זאת, דווקא הופיעו באוגוסט ב"מירור" הידוע לשמצה, לאחר שזה הכתיר את הזוג כמי שבאמת עושה כסף מהצלחתו.

לאחר 6 עונות שמשכו יותר ויותר צופים, הרוויח הזוג העומד בראש חברת ההפקות לאב פרודקשנס 24.5 מיליון ליש"ט. בכך הם לא רק כנראה המפיקים המרוויחים ביותר בבריטניה, אלא שהפורמט, המשודר בכ-20 מדינות, הפך לאחד המצליחים בכל הזמנים. רק בבריטניה, שם משודרת התוכנית ב-BBC, הפך טורניר האפייה לאירוע הטלוויזיה הנצפה ביותר, עם 15 מיליון צופים בגמר העונה השישית.

במידה רבה ההצלחה היא הפתעה. מדובר בתוכנית ריאליטי המנוגדת לכל המקובל בז'אנר - אין בה תככים או מזימות, ולא אלימות או השמצות הדדיות, כמו ב"אח הגדול" או "הישרדות", והיא גם מאוד אטית, יחסית ל"מאסטר שף" או ל"משחקי השף".

בסופו של דבר, מדובר באוהל גדול ובו אנשים לשים, יוצקים, מצפים, מכניסים לתנור, ומחכים בתקווה. אופים. בפרק הראשון, ששודר ב-2010, צפו רק 2.5 מיליון בריטים, אך יותר ויותר צופים רצו ביס מפאי הרועים המבעבע - והשיאים נשברו. 

תשוקה גוברת

"הפורמט מצליח מאוד ברוב המדינות. בימים אלו אנחנו כבר מפיקים את הפורמט בגרסה שנייה בארה"ב, לאחר שבתחילה זה שודר ב-CBS ועכשיו זה עבר ל-ABC, שם זה עובד באופן מדויק יותר ודומה לבריטי", אומר מק'קרו בריאיון טלפוני ל"גלובס". "גם הגרסה הבריטית נמכרת בנטפליקס באופן מצוין".

מק'קרו אינו בקי בגרסה הישראלית, אך אינו קובל על החלטת קשת וחברת ההפקה של עמי גלאם, להציב זוגות שיתחרו זה בזה במקום יחידים, ומתיר את הסטייה מהבייבל, הוראות הפורמט המקוריות.

- איך אתה מסביר את ההצלחה של הפורמט הזה?

"איש לא עשה תוכנית שמתמקדת באפייה קודם בבריטניה, ועושים אצלנו תחרויות מסוג זה מאות שנים. זה התאים לפילוסופיה של כל הסדרות שעשינו, והיא בבסיסה שאם מישהו אמיץ דיו כדי להיות בטלוויזיה, צריך לנהוג כלפיו בכבוד, ללא ציניות, ללא מלחמות ותככים - וכולם נהנים מזה.

"כל אחד יכול לאפות - מגיל 5 עד 100. יצרנו פורמט שיש בו פשטות, והעובדה שאנחנו מקפידים לאהוב את האפייה והאופים הופכת את התוכנית לראויה לצפייה משפחתית. אני מאמין שהבסיס לטלוויזיה איכותית הוא שלאנשים שמופיעים בטלוויזיה יש תשוקה עזה יותר מרק להיות בטלוויזיה - וכאן זו התשוקה לאפייה. היא גוברת על המודעות למצלמות, וזה מושך את הקהל המתוחכם".

- מה דעתך על תוכניות ריאליטי אחרות?

"אני מאוד חשדני כלפי המונח 'ריאליטי'. למעשה, מה שהוא אומר זה 'אנטי ריאליטי' ביסודו. תוכנית כמו 'האח הגדול' היא רעיון נהדר, אבל בסוף זה תלוי באיך שעושים את זה. ואם אתה מלהק בציניות את המתמודדים ואתה לא שומר על כבודם, התוכנית לא תהיה טובה".

- איך אתה מסביר את זה שבתחרות הזו אין דם רע? אתם מורידים את הקטעים הלא נעימים בעריכה?

"לתחושתי, אנשים שאופים הם טובים ונחמדים יחסית. זה מרענן. אל תשכח שאופים עושים משהו עבור הרבה אנשים אחרים. בעולם כה מהיר ואינטנסיבי וקר, כשיש משהו אטי ופשוט כמו אפיית לחם או עוגה, האנשים שטובים בזה הם כמו כמרים של העידן החדש, הם יוצרים משהו וחולקים עם אחרים".

- מה יש באפייה שהופך אותה לטלוויזיה טובה?

"יש בה משהו מרפא. כשאתה נכנס לאוהל הצילום, הדבר הראשון שנוגע בך הוא הריח, זה מחזיר אותך ללב של כל בית, שהוא המטבח. יש בה משהו מעורר געגוע. לאורך השנים אמרו שאפייה זה משהו אטי מדי עבור טלוויזיה, אבל דווקא היא זו שמביאה את הממד הדרמטי לתוכנית. העובדה שזה כמעט מדעי ומדויק, בניגוד לבישול רגיל, והציפייה לראות מה ייצא בזמן שזה בתנור - יוצרות את הממד הטלוויזיוני הדרוש.

"הסדרה תפחה ותפחה, כמו אפייה, ובעונה השלישית היא הוצבה מול משחקי כדורגל ופתאום ראית שגברים מצייצים בטוויטר, 'אני לא יודע במה לצפות!'".

- יש חשיבות רבה לציוצים ולפעילות ברשתות החברתיות בעשייה טלוויזיונית כיום.

"זה דבר חשוב, והרבה מאוד צופים אקטיביים ברשתות החברתיות, אבל זה גורם לי הרבה אי נוחות, כי הרשתות הפכו להיות כמו המערב הפרוע. בשנה אחת רק נשים עלו לגמר, והיו הרבה תגובות מיזוגניות. זה מוציא הרבה רע מאנשים. אבל אתה יכול למצוא את הטוב והרע". 

שומרים על האותנטיות

כמנהגם של הבריטים, שלא בניגוד לישראלים בהקשר זה, כשהם אוהבים תוכנית כלשהי הם מאוד רגישים כלפי המתרחש בה. בכל עונה מאות תלונות זורמות לרגולטור בממלכה על כל מילה שנאמרת לא במקום או מהלך שנראה לא הגון. בשנה שעברה, הגמר משך עניין מיוחד, לאחר שבתחרות הכל-בריטית ניצחה נדיה ג'מיר חוסיין, בריטית מוסלמית שראשה עטוף בחיג'אב. רוחות של גזענות נשבו, אך מק'קרו לא מתרגש.

"הזכייה שלה הייתה נהדרת", הוא אומר. "היא הייתה המנצחת הטובה ביותר בתולדות התוכנית. לא בחרו בה בגלל המוצא שלה, אלא בגלל התשוקה לאפייה והייחודיות שלה. זה מה שנהדר בסדרה, כל אחד יכול לזכות, בכל גיל ובכל דת. בסופו של דבר כשאנחנו בוחרים מתמודדים, אנחנו בוחרים את מי שמייצגים את בריטניה, שהיא גם רב-תרבותית".

- מה חשבת על הטענות שהיא אינה מייצגת את בריטניה?

"זה היה מגוחך, וזה אומר הרבה יותר על המבקרים מאשר עליה. עכשיו, כשזו תוכנית גדולה, יהיו הרבה יותר אנשים שינסו לרכוב על ההצלחה שלה. זה עצוב מאוד. אם בחירה של אנשים על-פי מוצא אתני או דת הייתה מה שמניע אותי, לא הייתי עושה סדרה כזו".

לדברי מק'קרו, "אתה חייב לכבד את האמת של הסדרה. אנחנו בונים אוהל, ומה שקורה בפנים קורה מעצמו, ללא התערבות. השופטים הם המחליטים הבלעדיים. בעונה הראשונה הם לא הצליחו להחליט, והמפיקים קראו לי לעזור. שלחתי אותם בחזרה ואמרתי שאני לא מתערב - זו התחרות שלהם והם שולטים בזה. טלוויזיה היא מבנה, אבל כדי שהיא תצליח היא חייבת להיות אמיתית".

- מה עצתך ליוצרים בישראל?

"למצוא את האותנטיות. הם חייבים לאפשר לאנשים להיות מבריקים ומלאי תשוקה לאפייה שלהם, ולהיות נאמנים למה שעושה טוב לקהל הישראלי".

"בייק אוף" 

בבריטניה: בגמר העונה השישית צפו 15 מיליון צופים, והיא הייתה התוכנית הנצפית בממלכה ב-2015. 

בעולם: נמכרה ושודרה בהצלחה ביותר מ-15 מדינות, בהן גרמניה, אוסטרליה, ארה"ב, צרפת, דנמרק ופינלנד. 

בישראל: את התוכנית ינחו פאולה רוזנברג ואיה קמרמן, וישפטו קרין גורן, רן שמואלי ועודד ברנר. 

עוד משהו: מאז עלתה התוכנית לאוויר ב-2010, מספר החיפושים בגוגל למילה "עוגה" הוכפל, נרשמה עלייה משמעותית במספר הבלוגים העוסקים באפייה, ורבים ממתמודדי התוכנית פתחו מסעדות ועסקים.