"פנסיה חובה דווקא פוגעת בעובדים החלשים; זו מדיניות שגויה"

כך טוען הכלכלן הראשי באוצר לשעבר, מיכאל שראל, שהופיע בכנס "גלובס" וקסם מדדים בהשתתפות הכלכלן הראשי של בנק לאומי, גיל בפמן

גיל בפמן (מימין) ומיכאל שראל / צילום: תמר מצפי
גיל בפמן (מימין) ומיכאל שראל / צילום: תמר מצפי

הפנסיה חובה שהמדינה החילה על כלל השכירים במשק שגויה, והיא דווקא פוגעת בעובדים החלשים; הטבות המס שניתנו לחברות גדולות אינן נכונות ויש לסייע להן באמצעות שיפור התשתיות ושינוי מחירי הגז הלא הוגנים; ההתערבות בשכר הבכירים במערכת הפיננסית היא בולשביקית ומטפלת בסימפטום ולא בבעיה. זו רק חלק מהביקורת שהשמיעו היום (ד') ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, וד"ר מיכאל שראל, לשעבר כלכלן האוצר, שהשתתפו בפאנל בהנחיית אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", שהתקיים בכנס "הפודיום" של "גלובס" וקסם מדדים, שנערך במרכז הכנסים של הבורסה.

ביחס לסוגיה הבוערת של הגבלת שכר הבכירים בסקטור הפיננסי, אמר שראל כי "ישנה גישה שאם יש כשל שוק צריך לבוא עם פתרונות - זה לא נכון. לעתים הפתרון שמוצאים מעוות יותר מכשל השוק עצמו, ואת זה לא מביאים בחשבון. כך, הרבה פעמים באים עם פתרונות רעים ולא כדאיים, וגם יש הרבה פעמים שבהן מטפלים בסימפטום ולא בבעיה. בהיבט השכר, אם יש בעיה היא נמצאת בהיבטים של ממשל תאגידי - ובזה יש לטפל. ואולם הנחיתו מכה גדולה על הסימפטום ולא על הבעיה. זה פופוליזם טהור, סוג של פטרנליזם וגם גישה בולשביקית - במובן זה שהמדינה יכולה לרדת למיקרומנג'מנט, לא סומכת על האזרח הפשוט ועל החברות ומאמינה ביכולתה לנהל את החיים לפרטי פרטים".

עוד אמר בהקשר זה כי "מי שצריך לקבל החלטות לגבי התנהלות החברות במגזר העסקי זה בעלי המניות בחברות. יש אי-שוויון ועל הממשלה לטפל בזה, אך דרך מסים ותשלומי העברה ולא דרך מיקרומנג'מנט של סקטור עסקי".

מדיניות פנסיה שגויה

הדוברים בפאנל התייחסו גם לפעילות הרבה בתחום החיסכון הפנסיוני של אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, שבראשות דורית סלינגר, והאם האגף פעיל יותר מדי בהוראותיו. "אני מניח שחלק מהדברים שנעשים שם ראויים ונכונים", אמר שראל, שהוסיף כי "דווקא בדברים הגדולים יותר, ברמת שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת, יש מדיניות שהיא פשוט לא נכונה. למשל, פנסיית החובה שנראית צעד נכון שתורם לעובדים החלשים, אך פוגעת בהם בפועל כשהיא מקטינה את כוח הקנייה שלהם כשהם צעירים, ולא מפצה אותם בהכנסה שלהם כשהם מבוגרים. לכן, אין להרחיב את הפנסיה חובה ויש לבחון אותה מחדש".

שראל הוסיף ואמר בהקשר זה כי "חלק מההפרשות שהמעביד משלם לעובדים בא על חשבון שכר העובדים. כל הזמן מורים לעסקים להגדיל את ההפרשות לעובד ואז מתפלאים שהשכר לא עולה, וגם בתי הדין לעבודה מפרשים יותר ויותר בדרך של הוצאות למעבידים, וזה מתבטא בעלות העבודה ובא במקום השכר. בעצם פוגעים בשוק העבודה".

הוא גם התייחס לסוגיית האג"ח המיועדות, שהמדינה מנפיקה רק לקרנות הפנסיה ושמשלמות ריבית מובטחת גבוהה. "יש לשאול האם אג"ח מיועדות תורמות, ולדעתי התשובה היא לא. יש פה שימוש לא נכון בסובסידיה ובהטבה שהולכת ברובה לעשירון העליון. אין סיבה לאג"ח המיועדות, שום סיבה", אמר.

העיוות במיזמי מחיר למשתכן

בהתמקדות במחירים בשוק הנדל"ן, אמר שראל כי "אי-אפשר להסיק שמחירי הנדל"ן לא ירדו בגלל הריבית, אך אפשר להסיק שככל שהריבית הנמוכה תימשך זה ישפיע מאוד על הביקוש לדירות. הן משום שאין מקום לשים את הכסף, והן, בעיקר, משום שהעלות של החזר המשכנתא מאוד נמוכה כל עוד הריבית אפסית. לכן, על הממשלה לעשות להגדלת ההיצע. את זה עושים בהרבה מובנים, והכיוון הכללי של הגדלת ההיצע - קיצור תהליכים, הורדת בירוקרטיה - הינם צעדים נכונים".

מהצד השני, בצד החשוב של הביקוש, מציע שראל "להקטין עיוותים, כגון העדפות מס. יש העדפת מס גדולה, ששווה כשמונה מיליארד שקל לשנה, בעת מימוש דירה ביחס להשקעה בשוק ההון או בפעילות ריאלית. הממשלה הייתה יכולה להקטין את העיוות הזה, אבל באופן אבסורדי היא מגדילה את העיוותים עם ה'מחיר למשתכן'.

"יש עניין של צדק חברתי, שאיני מבין כיצד הוא מקודם על ידי הגרלות. אני ממליץ לתת בהגרלות צ'ק של מאתיים אלף שקל לזוכים במכרזים של המחיר למשתכן". עוד הוא הציע להטיל מס על דירות יחידות, תוך קביעת רף לפטור ממס זה.

לא לתת הטבות מס ליצוא

נושא הטבות המס עלה גם ביחס לחברות הגדולות ביותר שנהנות מהטבות מס נדיבות מאוד מהמדינה. "ההטבות שכיום משקפות מדיניות משנים עברו. אז נעשתה טעות קריטית עם המס אפס", אמר שראל תוך שהוסיף ש"פעם חשבתי שיש לבטל את הטבות המס במסגרת חוק עידוד השקעות הון לחלוטין. אבל, דעתי היא שאין לבטלן, אך יש לשנות את המבנה שלהן כך שהטבת המס תותנה בדברים נוספים כמו העסקת עובדים, בעיקר בפריפריה. כמו כן, יש לשנות את הכלל לגבי יצוא. אין בזה שום היגיון - לייצר עדיפות לסקטור אחד על פני סקטורים אחרים".

ביחס לחברות היצואניות והשפעת שער החליפין עליהן, אמר בפמן: "בנק ישראל לא כל כך מצליח במטבע, אך נושא הרווחיות של היצוא לא תלויה רק בשער החליפין. בפונקציית ההוצאות של החברות יש עוד פרמטרים שבהם אפשר לשפר את הקלות בעשיית עסקים ולהוריד את העלויות לפירמה. למשל, בנגישות לתשתית טובה יותר, בנגישות לגז במחיר הוגן - והמחיר היום הוא לא מחיר הוגן, וזאת כדי לפצות על ייסוף השקל כמגמה ארוכת טווח, שקשה לטפל בה בכלים לטווח קצר. יש מה לעשות גם בהיבטי המיסוי. ראינו שהפחתת המע"מ האחרונה לא ממש הגיעה לצרכנים והשאלה האם היא הייתה אפקטיבית מבחינת הפעילות הכלכלית, והתחושה שלי שיש דברים יותר טובים לעשות. מה למשל? לאפשר לחברות פחת מואץ".

בפמן התייחס גם לסוגיית הריבית השלילית והאיום שטמון במציאות שכזו. "ריבית שלילית הפכה לאופנה, בעיקר באירופה וגם ביפן, והינה עשייה בהתהוות - מים שאין מפה טובה עבורם, כך ששטים בהם מבלי דעת מה רוצים ולאיפה נגיע. זה ניסוי בתהליך", אמר.

בפמן הוסיף כי "באירופה יש סימנים שלא די לקבוע ריבית שלילית, ויש צורך בעוד משהו שייתן פוש, כגון עניין האשראי המוכוון או קנייה של אג"ח קונצרניות במסגרת ההרחבה הכמותית. איך זה מתקשר לישראל? יש לנו הרבה מה ללמוד מהעולם, מה גם שהריבית השלילית זה ניסוי ולא צריך להצטרף לכל ניסוי. לא נראה לי שהסביבה הכלכלית בישראל תומכת בריבית שלילית". עם זאת, לדבריו, "תרחיש גלובלי פסימי של מיתון קצר וקל יחסית בארה"ב, וצמיחה מואטת במקומות אחרים", עלול להביא לצורך בריבית שלילית בישראל, ולכך יהיו השלכות.

אלו השלכות? למציאות של ריבית נמוכה, ששוררת פה ובעולם כבר שנים, יש השפעה ישירה על מחירי נכסים. ביחס לשאלה האם זה כבר מהווה סכנה לתמחור הנכסים בישראל, אמר בפמן: "ככלכלנים אנו טובים בלספר את הסיפור של אחרי, הפוסט מורטם, בתמחור נכסים. אין ספק שריבית נמוכה מדי תעוות שיקולי השקעה. השאלה היא מהי ריבית נמוכה מדי. בהסתכלות על הטווח הארוך, כשבוחנים מה צפויה להיות הצמיחה, בעיקר בארה"ב, רואים בעצם שהריבית צריכה להתכנס לצמיחה לאורך זמן ונראה לי שזה איפה שאנו והשוק מתמחר את זה".

בפמן הרחיב ביחס לסוגיית המחיר הלא הוגן של הגז: "מחיר הגז היום הוגן? חברת חשמל העדיפה לרכוש גז לא מקומי שיש עלויות לגביו וזה עדיין יותר זול מרכישה כאן. אלו אמנם חוזים ארוכי טווח, אבל הם יוצרים בנצ'מארק. עוד הוא אמר כי "אחד הסיכונים המרכזיים לכלכלת ישראל הוא מצב כלכלת העולם, כשבישראל יש גם את הסיכון הגיאופוליטי - כשהבעיה היא עם אירועים גיאופוליטיים ממושכים. כמו כן, בישראל יש לנו צמיחה די עקומה בהרכבה, כשהיא ממוקדת יותר מדי בצריכה ופחות מדי בייצוא ובהשקעות, ובמיוחד בהשקעות שאינן אינטל ולבנייה למגורים".