אחרי ההתפטרות של גרסטל: האם היא תמונה לשופטת בעליון?

מהיום הראשון שבו התמקמה השופטת בדימוס הילה גרסטל בנציבות הביקורת על הפרקליטות, הצליף בה ארגון הפרקליטים ללא רחם, עד להשלמת היירוט של "האויבת" ■ לאן גרסטל תלך עכשיו, ומי עשוי לרשת אותה?

הילה גרסטל / צילום: יחצ הקריה האקדמית אונו
הילה גרסטל / צילום: יחצ הקריה האקדמית אונו

"ביקורת בונה היא מרכיב חשוב ביצירת שיפורים בכל ארגון ועם שיתוף-פעולה של כל הגורמים המעורבים בתהליכי הביקורת, ניתן יהיה ליישם את עקרונות ההקמה לטובת הכלל. כמאמרו של אוסקר וויילד 'הרוח הביקורתית - היא היוצרת'". כך כתבה השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, אחרי מינויה לנציבת הביקורת על הפרקליטות ורשויות התביעה (נבת"ם), עם הקמתה של נציבות הביקורת, לפני כשנתיים, ב-1 באפריל 2014.

היום, כשקוראים את הדברים של גרסטל, שעדיין מופיעים באתר הנציבות, ולאור ההתנגדות הנחרצת של גורמים בפרקליטות לביקורת עליה, שהובילה לבסוף להתפטרותה של גרסטל מהתפקיד, הדברים שכתבה אז נראים היום נאיביים, כמעט בדיחה של 1 באפריל.

"הביקורת הבונה" של גרסטל הרסה את יחסיה עם הפרקליטות, ובמקום להוביל ל"רוח יוצרת", כדברי וויילד, וכפי שציפתה גרסטל, הובילה הביקורת לעימות חריף בין הפרקליטים לבין הנציבות, לעיצומים, לשביתות, למסע תקשורתי מיוחצן של הפרקליטים נגד הביקורת הפרטנית של גרסטל, לעתירה לבג"ץ של 11 פרקליטים, במטרה למנוע פרסום דוח של הנציבות, ומשם לשיא השיאים - להתפטרותה של גרסטל מהתפקיד (בשבוע שעבר).

שרת המשפטים, איילת שקד, עשתה רבות כדי לנסות להניא את גרסטל, מלהתפטר מהתפקיד. שקד, שהייתה בסוד הכוונה של גרסטל להתפטר במשך שבועות, ניסתה להפעיל את כל קסמיה והשפעתה על הנציבה, ששקד מעריכה מאוד, לבל תתפטר. אבל המאמצים לא הועילו. גרסטל הייתה נחושה בדעתה, והיות שהדבר לא פורסם, החלטתה להתפטר מהתפקיד הפתיעה רבים.

עם זאת, שקד נושאת גם היא באחריות מסוימת להתפטרותה של גרסטל, שכן השרה מקדמת חקיקה בנושא, שאינה מקובלת על גרסטל, והיוותה את אחת הסיבות להחלטתה לסיים את התפקיד. לפי הצעת החוק שמקדמת שקד, החל מהשנה השנייה לאחר חקיקת החוק, תועבר הביקורת המערכתית על עבודת הפרקליטות מידי הנציבות לידי מבקר-פנימי, ורק הביקורת הפרטנית תישאר בידי נציב חיצוני (אומבודסמן). כלומר, סמכויות הנציבות יקוצצו באופן משמעותי החל מהשנה השנייה לחוק.

החלטת היועמ"ש שברה לה את הגב

ההודעה של גרסטל על ההתפטרות הפתיעה רבים. גרסטל אמנם הייתה נתונה למתקפה כמעט בלתי פוסקת מצד ארגון פרקליטי המדינה, שהתנגד מהרגע הראשון לחלק גדול מעבודת הנציבות והנציבה, מאז שנכנסה לתפקיד לפני כשנתיים. אבל מצד שני, היא זכתה לתמיכה ציבורית נרחבת.

ההודעה הפתיעה גם בשל העובדה שלאורך החודשים האחרונים וגם כשהייתה נתונה למתקפות אישיות, היא ניסתה לשדר "עסקים כרגיל" ופעם אחר פעם טענה כי הוויכוח על אופן פעולת נציבות הביקורת וגבולות הגזרה של הביקורת שלה, איננו ויכוח אישי.

מה שהכריע את גרסטל בסופו של דבר והביא להתפטרותה, הקש ששבר את גבה, היה סירובו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לאפשר לה להיות מיוצגת על-ידי עורך דין מטעמה בבג"ץ שהגישו 11 פרקליטים נגד פרסום הדוח שערכה, בנוגע ליחסי הפרקליטות עם המכון הפתולוגי. בעתירה לבג"ץ ביקשו הפרקליטים למנוע את פרסום הדוח שחיברה גרסטל בטענה, כי פרסומו יפגע בשמם הטוב כפרקליטים, העושים לילות כימים בייצוג המדינה בערכאות השונות.

כמשפטנית בכירה בעברה, גרסטל הרגישה והבינה כי ללא ייצוג משפטי ב"בג"ץ הפרקליטים", היא יוצאת למערכה על מעמד הנציבות ועל שמה הטוב עם ידיים קשורות, והיא לא הייתה מוכנה לשאת זאת יותר, והחליטה להניח את המפתחות על השולחן. כעת חזר הכדור לפתחו של היועמ"ש מנדלבליט, שיצטרך לקבוע כיצד תיוצג עמדת הנציבות באותה עתירה.

ההתפטרות של גרסטל מתפקיד הנציבה היא "ניצחון פירוס" לארגון פרקליטי המדינה. הם אמנם הכניעו את מי שסימנו כ"אויבת" הגדולה שלהם, אבל תוך כדי מאבק, איבדו כמעט לחלוטין את אמון הציבור הרחב, שראה את המאבק כמתנשא, מנותק - ציבור פרקליטים שאינו מסוגל לקבל ביקורת כלשהי, ושואף להיות חסין מביקורת. זאת, על אף שחלק מדרישות הפרקליטים, למשל, להחיל את הביקורת גם על התביעה המשטרתית, הן צודקות.

גרסטל, שנמצאת בימים אלו בחופשת החג, סירבה ומסרבת גם היום להתראיין ולספר על התחושות שהובילו אותה להתפטרות. היא מעדיפה להמשיך לנהוג בממלכתיות, ולחכות עם הראיונות לתקשורת עד לפרישתה הרשמית מהתפקיד בעוד כ-3 חודשים. אבל מקורביה ואוהדיה כבר מביטים קדימה, ורוצים לראות אותה בתפקידים בכירים אחרים בשירות הציבורי.

קודם למינויה לנציבת הביקורת על הפרקליטות, הקימה גרסטל את בית המשפט המחוזי במחוז מרכז בלוד, ועמדה בראשו. גרסטל גם התמודדה על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בסיבוב האחרון, והפסידה במרוץ למנדלבליט, שכיהן בעבר כמזכיר-הממשלה, והיה מקורב לראש-הממשלה בנימין נתניהו. לאור הרזומה שלה, רבים היו רוצים לראות את גרסטל מתמנה לשיפוט בבית המשפט העליון.

בתשובה לשאלת "גלובס" את שרת המשפטים איילת שקד - האם תדחוף כעת את מינויה של גרסטל לעליון, אמרה שקד, כי "גרסטל היא מועמדת ראויה לעליון". גם גורמים בלשכת עורכי הדין, שלה שני נציגים בוועדה למינוי שופטים, אמרו ל"גלובס", כי הם רואים בגרסטל מועמדת ראויה לבית המשפט העליון. לדבריהם, "הילה גרסטל ראויה ומתאימה להיות שופטת בבית המשפט העליון. אנחנו מעריכים אותה מאוד, ואם היא תגיש את מועמדותה לעליון, אנחנו נתמוך בה".

העליון לא מתאים לאופי הביצועי

למרות הרצון הטוב של לשכת עורכי הדין ושרת המשפטים, גרסטל כנראה לא תמונה לעליון בעתיד הקרוב, אם בכלל. אחת הסיבות לכך היא שבקרב שופטי בית המשפט העליון, ששלושה מהם יושבים בוועדה למינוי שופטים, אין התלהבות מהרעיון לקדם את גרסטל לערכאה העליונה. רוב שופטי העליון מסתייגים מגרסטל, כנראה כי היא לא נחשבת לאחת משלהם.

העצמאות המחשבתית שמפגינה גרסטל לאורך השנים, מרחיקה אותה מחלק מהשופטים. גם ההתנגדות של גורמים בכירים בפרקליטות לקידומה, בשל התנהלותה כנציבת הביקורת על הפרקליטות, עלולה להיות לה לרועץ בדרכה לעליון. אבל הסיבה המרכזית לכך שגרסטל לא תמונה כנראה לבית המשפט העליון היא פרוזאית בהרבה, ונעוצה בכך שהיא עצמה אינה מעוניינת בתפקיד.

גרסטל היא ביצועיסטית מטבעה, שאוהבת לחוש את השטח. ההכרעות במחלוקות שנדונו בפניה בבית המשפט המחוזי התאימו לאופייה, וכך גם המשימות שהוטלו עליה בשנים האחרונות - להקים, כמעט יש מאין, את בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, ואת נציבות הביקורת על הפרקליטות. שיפוט בבית המשפט העליון פחות מתאים לאופייה ולרצונותיה.

למרות זאת, אם וכאשר תונח על שולחנה ההצעה להתמודד לעליון, קיים סיכוי, גם אם לא גבוה, שגרסטל תשנה את דעתה. אך גם אם לא נראה את גרסטל בבית המשפט העליון, יש לקוות שלמרות מפח-הנפש שבו מסתיימת הקדנציה שלה כנציבת הביקורת על הפרקליטות, היא תמונה לתפקידים ציבוריים בכירים אחרים בעתיד. אולי מי שלא רצה אותה כנציבת הביקורת על הפרקליטות, עוד יקבל אותה בעתיד בכל זאת כשופטת בעליון או אולי כמבקרת המדינה.

מי צפוי לרשת את גרסטל כשתסיים את תפקידה באופן רשמי בעוד כ-3 חודשים? לפי ההערכות והשיחות שנערכות כעת, מדובר יהיה שוב בשופט בית המשפט המחוזי בהווה או בדימוס, שיצטרך להיכנס לתפקיד במקום שבו הפסיקה גרסטל, ולנסות ליישב את ההדורים עם הפרקליטות, ועם זאת, להמשיך לערוך ביקורת אפקטיבית עליה.

3 שמות שהוזכרו בימים האחרונים כמועמדים לרשת את גרסטל הם המנהל לשעבר של מערכת בתי המשפט, השופט בדימוס, משה גל, שמשמש בשנים האחרונות כמגשר וכבורר, והוא מקובל מאוד הן על אנשי הפרקליטות והן על השופטים; וכן המנכ"ל לשעבר של משרד המשפטים, גיא רוטקופף שבדומה לגרסטל התמודד על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והפסיד, ומחפש ג'וב ראוי ומעניין.

מועמדת בולטת נוספת ששמה מוזכר בבורסת השמות, היא הנשיאה לשעבר של בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת בדימוס מוסיה ארד. שופטת מוערכת, שבין היתר זיכתה את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מהאישומים נגדו במשפט "פרשת טלנסקי" בסיבוב הראשון", לפני שמזכירתו שולה זקן הפנתה לו עורף, והביאה ראיות מפלילות נגד אולמרט.

מועמדים נוספים הם שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בדימוס, עמירם בנימיני, דבורה ברלינר, אבי זמיר, ויצחק ענבר; וכן השופט בדימוס צבי סגל, ששימש כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים.

הנציבות הוקמה בשל לחץ ציבורי

"נציבות הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות" ("נבת"מ") קמה מכוח מסמך עקרונות שעליו חתמו שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה וינשטיין, בספטמבר 2013. בדצמבר 2013 אישרה הממשלה את מינויה של השופטת הילה גרסטל, נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד באותה עת, לתפקיד הנציבה הראשונה של הביקורת על הפרקליטות.

הנציבות הוקמה בעקבות לחץ ציבורי ארוך שנים, במטרה לבחון את תהליכי העבודה וההתנהלות ביחידות הפרקליטות השונות, במערך התביעה במשטרת ישראל, ובקרב עורכי הדין שהוסמכו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ועורכי הדין שקיבלו מהיועץ המשפטי לממשלה ייפוי-כוח לצורך ייצוג המדינה בנושאים משפטיים שונים.

הנציבות כוללת כיום שני אגפים עיקריים: "אגף ביקורת" ו"אגף תלונות פרטניות". אגף הביקורת בנציבות מבצע ביקורת מערכתית, יזומה ושיטתית על התנהלות הגופים המבוקרים, תוך איתור כשלים וצווארי-בקבוק מערכתיים, תוך הצעת תהליכי שיפור ופיתוח, הן ברמה היחידתית והן ברמה המערכתית, וכן ליווי ויישום תהליכים אלו. זאת, "מתוך אינטרס ציבורי לחיזוק אמון הציבור בגופים המבוקרים", נאמר באתר הנציבות.

אגף התלונות הפרטניות (בנציבות הביקורת), שפעולתו חטפה ביקורת חריפה של הפרקליטים, מברר תלונות פרטניות שמוגשות אליו לגבי הגופים המבוקרים, במקרים הבאים: מקום שבו אגב הביקורת המערכתית נתגלה אירוע אשר לדעת הנציבה יש מקום למצות בו את הבירור; כאשר שר המשפטים או היועץ המשפטי לממשלה יבקשו לברר אירועים ספציפיים; כאשר הוגשה תלונה לנבת"מ על-ידי כל אדם הרואה עצמו נפגע בשל התנהגותו של פרקליט או תובע.

בימים אלה עמלים במשרד המשפטים על הגעה לנוסח מוסכם של חוק, שיסדיר את עבודת נציבות הביקורת על הפרקליטות. לפי טיוטת תזכיר החוק הקיים, בשנה הראשונה, מרגע היכנסו של החוק לתוקף, תחול תקופה שבה תתקיים ביקורת פרטנית על הפרקליטים לצד ביקורת מערכתית בגוף הנציבות, כפי שקיים כיום. בשנה זו יינתנו הגנות לפרקליטים החשופים לביקורת פרטנית.

בשנה השנייה, כפי שהמליץ השופט אליעזר גולדברג בדוח שחיבר בנושא, הביקורת המערכתית תיושם במודל של ביקורת-פנים; ואילו הביקורת הפרטנית תישאר תחת נציבות הביקורת, שתשמש כאומבודסמן. לפי המתווה שמציעה שקד, בתום השנתיים, תחליט שרת המשפטים מהו המתווה הנכון יותר להמשך פעילותה של הנציבות. השרה הדגישה כי בהתאם להמלצות גולדברג, בשתי התקופות הביקורת תחול גם על היועמ"ש.

ההספק של הביצועיסטית: 4 דוחות ביקורתיים על מחדלי הפרקליטות

מאז שהוקמה הנציבות, לפני כשנתיים, היא פרסמה ארבעה דוחות ביקורת מרכזיים על הפרקליטות. דוח הביקורת הראשון, שפורסם במרץ 2015, עסק באופן הטיפול בפרקליטות בתיקים שהוחלט על סגירתם. בדוח, שפורסם בצל עיצומים של הפרקליטים נגד האפשרות שגרסטל תברר תלונות של אזרחים נגדם, נאמר, בין היתר, כי בתיקים מרובי חשודים, לפרקליטות לוקח זמן בלתי סביר של כ-400 ימים בממוצע, להודיע לחשוד שהתיק נגדו נסגר.

בדוח הופיע מידע על אחד התיקים שטופל בפרקליטות מחוז חיפה, שלפיו חלפו כמעט שש שנים (2,130 ימים) עד שהפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד אחד החשודים בפרשה, ולהודיע על כך לחשוד.

גרסטל כתבה בדוח, כי "חייו של חשוד, הממתין להכרעה בתיקו, מתנהלים בצל עננה כבדה של התיק התלוי ועומד כחרב על צווארו. משהוכרע גורל החקירה באופן שהוחלט על סגירת התיק (להבדיל מהגשת כתב אישום), מן הראוי לפעול במהירות וביעילות לצורך יידוע החשוד... רק כך יכול האזרח לנשום לרווחה ולשוב לשגרת חייו". כך גרסטל בדוח.

כחצי שנה אחר-כך, בספטמבר 2015, פרסמה הנציבות דוח נוסף על התיקים הממתינים לבירור דין בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה). הפעם, גרסטל ציינה לטובה את השינוי שחל בפרקליטות מיסוי וכלכלה, בנוגע למשך זמן הטיפול בתיקים שנפתחו לאחר פרסום הנחיות היועמ"ש בנושא.

בביקורת נמצא כי ב-65% מהתיקים בתקופה שנבדקה, זמן קבלת ההחלטות היה סביר, ועמד על 12 חודשים בממוצע - משך זמן הנמוך בשישה חודשים מפרק הזמן המקסימלי שנקבע בהנחיית היועץ. הנציבה ציינה כי "נתונים אלה משקפים שיפור משמעותי ביותר, במשך זמן הטיפול בתיקים שנפתחו לאחר מועד תחולת ההנחיה, שנמוך ב-28 חודשים בממוצע ממשך זמן הטיפול בתיקים שנפתחו לפני תחולתה".

כ-3 חודשים אחר-כך, בחודש דצמבר 2015, פרסמה גרסטל דוח חריף שמתח ביקורת נוקבת על טיפול הפרקליטות בזכויות של נפגעי עבירות. גרסטל כתבה, בין היתר, כי הפרקליטות אינה מקפידה על מימוש זכויות נפגעי עבירה להשמיע קולם בשלב הטיעונים לעונש של מי שפגע בהם, לקראת גזירת עונשו.

בדוח צוין, כי רק ביחס לנפגע עבירה אחד, מתוך 59 נפגעי עבירות מין או אלימות חמורה, ביקשה הפרקליטות עריכת תסקיר של נפגע עבירה. עוד נכתב בו, כי בניגוד להנחיית פרקליט המדינה, הפרקליטות אינה מיידעת נפגעי עבירות מין על זכותם להגיש בקשה למתן צו הרחקה של עבריין מין שפגע בהם, מחזרה לסביבה שבה הם חיים.

תגובת הפרקליטות לדוח הייתה אופיינית. לדבריה, "לצערנו, רבים מהנתונים שמציגה הנציבות לכל אורך הדוח הם מוטעים, אינם משקפים את המציאות ועושים עוול כבד לפרקליטים רבים. הדוח מתמקד בעניינים פרוצדורליים ופורמליסטיים של רישום והזנת נתונים במערכת ממוחשבת, ולא במישור המהותי. במישור המהותי, הפרקליטות ממלאת חובותיה על-פי החוק, ויותר מכך".

חודש אחר-כך, בינואר 2016, הגישה גרסטל דוח נוסף (רביעי), שעסק בהליכי השימוע בפרקליטות, וקבע כי הליך השימוע מתבצע בצורה בלתי שוויונית ותוך פגיעה בזכויותיהם של החשודים.

בין לבין פרסמה גרסטל גם דוחות שעסקו בתלונות פרטניות שהוגשו נגד התנהגות של פרקליטים. באחד מהם מצאה הנציבות 3 תלונות מוצדקות נגד פרקליטים. בין היתר, מדובר בתלונה ביחס להתנהלות עורכת דין שעובדת כתובעת במחלקה המשפטית של עיריית רמת-גן. לפי הממצאים, עורכת הדין התובעת שיקרה במהלך הליך המשפטי שניהלה נגד זוג תושבי העיר, כשטענה בבית המשפט, שיש להם עבירות קודמות.

לאחרונה כתבה גרסטל את הדוח - שבעקבות השלכותיו החליטה להתפטר. הדוח עסק ביחסי הפרקליטות עם המכון לרפואה משפטית (המכון הפתולוגי באבו-כביר). הדוח טרם פורסם עקב עתירה לבג"ץ שהגישו 11 פרקליטים שמוזכרים בדוח, שלא לפרסם אותו, בטענה שהוא פוגע בשמם הטוב, וכי לא ניתנה להם האפשרות הראויה, ע"י גרסטל, לשטוח את גרסתם נוכח הטענות המועלות נגדם בדוח.

צרו איתנו קשר *5988