גיבורים על חלשים

האירוע אתמול ברחוב אבן גבירול בתל-אביב, שבו הכו שוטרים את הצעיר הערבי-ישראלי מייסם אבו אל קיעאן, הוא מדאיג ומעורר סלידה, אך לא פחות מדאיגה היא תגובת המשטרה לטענות נגד התנהלות השוטרים.

במקום להבהיר כי המשטרה מגנה התנהגות אלימה של שוטריה כלפי אזרחים תמימים, או לכל הפחות לומר כי האירוע ייבדק עד תום, והדין ימוצה עם האחראים לו - בחרו דוברי המשטרה להאשים את הקורבן: "האיש עורר את חשדם של השוטרים והתבקש להזדהות, אך במקום להזדהות הוא תקף את השוטרים", מסרה המשטרה בתגובה לאירוע, שתואר על-ידי תושבים שהיו עדים לו כ"לינץ'".

לפני שמסרה את תגובתה המלומדת לאירוע, אולי כדאי היה למשטרה לעיין בתיאור שלו על-ידי אזרח תמים בשם ארז קריספין, שנקלע אליו במקרה: "עכשיו מול העירייה - עובד ערבי ב'סופר יודה' יוצא להשליך את הזבל, ניגש אליו בחור עם מכנסיים קצרים ואמר לו 'תראה לי תעודת זהות'", כתב קריספין בכרטיס הפייסבוק שלו. "'התעודת זהות בפנים, מי אתה?' (עונה הבחור לשוטר). הוא לא מסיים לענות, והוא חוטף מכות רצח, אבל רצח, ממנו (מהשוטר) ומחבר שאיתו, מכות שלא ראיתם בחיים, שיניים באוויר, הערבי מרוסק".

ההחלטה של המשטרה להאשים את אל קיעאן בתקיפת השוטרים היא חמורה, שכן היא מצדיקה את אלימות השוטרים ומכשירה את התקיפות הסתמיות העתידיות על-ידי שוטרים. תקיפות שכמעט תמיד נעשות נגד החלשים והמודרים בחברה הישראלית. לרוב מדובר בערבים, לעתים בעובדים זרים, וכשמתחשק גם ביוצאי אתיופיה.

כשהיינו קטנים אמרו לנו ששוטרים הם גיבורים. מתברר שהכי קל להיות גיבור על חלשים.