מנכ"ל משרד הבריאות מסביר למה הוסר קמפיין החטיפים

משה בר סימן טוב: "אף אחד לא לחץ עלינו. הסרנו את הקמפיין כי נוצרה תגובה חזקה מדי" ■ מגדיר את היעדים מול חברות המזון: "שאנשים יבשלו יותר בבית ויפחיתו צריכת מלחים וסוכרים"

משה בר סימן טוב / צילום: איל יצהר
משה בר סימן טוב / צילום: איל יצהר

ספק אם משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, העריך מראש כי הקמפיינים שהעלה משרדו במטרה להפחית את הצריכה של משקאות ממותקים וחטיפים מלוחים יעשו רעש גדול עד כדי כך. מיליון צפיות ברשתות החברתיות, אלפי שיתופים ועשרות אייטמים באמצעי התקשורת.

"הבהרתי בתחילת הדרך כי פנינו לא למלחמה", הוא מסביר, אבל יודע שדבריו נשמעים כמו סיסמה שחוקה, במיוחד אחרי מסע הבלימה המתוקשר שאליו יצאו חברות המזון. במבחן התוצאה, קמפיין החטיפים, שהזהיר מפני כמות הנתרן שעלולה לגרום לתחלואה מסוכנת, ירד מאתר משרד הבריאות ולא יופיע יותר בטלוויזיה בימים הקרובים, בניגוד למתוכנן. חברות המזון, מצידן, כבר מדברות על נכונות לסמן את המרכיבים הבעייתיים באופן בולט על חזית המוצרים.

 

- אתה יודע שכשגונזים קמפיין כמה ימים אחרי עלייתו, זה נראה כאילו קיבלת רגליים קרות או טלפון כועס במיוחד.

"אף אחד לא פנה אליי או אל השר יעקב ליצמן, ואיש לא הפעיל עלינו לחץ. כשמנכ"ל מקדונלד'ס ביקש להיפגש איתנו בזמנו, ואכן נפגשנו איתו אחרי האמירות של ליצמן ('מקדונלד'ס אאוט' - ש.נ), הודענו על כך מיוזמתנו. במקרה הזה לא היו לחצים - לא ישירים ולא עקיפים. הסרנו את הקמפיין כי ראינו שנוצרה תגובה חזקה מדי ומהירה מדי, ומכיוון שמדובר על תהליך ארוך-טווח - לא היה נכון לדעתנו להגיע לשיא שלו כבר בשלב הזה.

"בלי קשר להסרת הקמפיין, אנו רוצים לתת את הצ'אנס האמיתי לשיתוף-פעולה עם תעשיית המזון. אנו מצפים שהתעשייה תבין שזה גם האינטרס שלה, ואני רואה את ההפנמה הזו אצל יצרני המזון".

- מה זה אומר שיתוף-פעולה? יצרני המזון יובילו מהלך וולונטרי, והמשרד יוותר על מהלך רגולטורי מצידו?

"לא, זו לא המשמעות של שיתוף-פעולה. אנחנו נשמח שיצרני המזון יהיו חלק מהמהלך, ואני מדבר באופן שוטף עם נציגי התעשייה במסגרת הוועדה שהקמנו לאסדרת התחום, אבל זה לא אומר שהתעשייה תוביל דברים לבדה, ואנחנו נהיה בצד. אנחנו רוצים שהדברים יהיו מעוגנים במערכת של רגולציה ברורה".

- מה הם בעצם היעדים שלכם במהלך הזה?

"בצד של הצרכן, היעד הוא שירכשו מזון בריא יותר עם פחות מלחים וסוכרים, וגם שיבשלו יותר בבית. בצד של היצרנים, היעד הוא לשנות את מרכיבי המזון שנמכר, כך שיכיל פחות מהמרכיבים שאנחנו מדברים עליהם. זו תהיה תוצאה מוצלחת מאוד, והיא לא צריכה לאיים על התעשייה. להפך - זו יכולה להיות הזדמנות עבור תעשיית המזון להפוך לתעשייה בריאה יותר, ומהבחינה הזו ישראל יכולה להוביל ולהיות אור לגויים".

"עלול להיות פה משבר"

- בקצב הזה, אולי תעשיית המזון צריכה להגיד לך בכלל תודה. למרות שזה לא מסתדר עם עניין הבישול בבית.

"תראה, ברור לנו שאנחנו לא יכולים להחזיר אנשים 30 שנה אחורה ולבקש מהם לגדל פירות וירקות בחצר. צריך לתת לציבור לרכוש בסופר כמו שהוא רוצה, אבל כן יש לנו חובה לראות שיש במוצרים האלה פחות סוכר, פחות מלח ופחות שומן, ומנגד יותר סיבים תזונתיים למשל. אלה הם דברים שאפשר וצריך לעשות.

"מבחינת התעשייה אנחנו רואים פה הזדמנות עבורה, כי אנחנו עדים לשינויים בהרגלי הצריכה כבר זמן רב, ומשרד הבריאות, למען ההגינות, לא היה יכול לקחת על זה קרדיט. על השינויים האלה צריך להגיב, ואפשר בהחלט לייצר מזון עם פחות סוכר ונתרן".

- לא נאיבי לחשוב שיצרני המזון יכולים למכור "חטיפים מלוחים" בלי מידה נכבדה של מלח?

"זה לא נאיבי, כי בדקנו את הדברים האלה. הובלנו לאחרונה מהלך משותף עם תעשיית המזון, וצמצמנו את רמות המלח בשורה ארוכה מאוד של מוצרים, וזה עבד. מלח, כמו סוכר, זה עניין של הרגלים. אתה יכול להתרגל לטעם מופחת מלח, כמו שרבים התרגלו לטעם מופחת סוכר. בסופו של יום הציבור מצביע ברגליים גם בלי קשר אלינו. יש כאן זרמים הרבה יותר גדולים מקמפיין כזה או אחר של משרד הבריאות, ואם לא ניערך - אם תעשיית המזון לא תיערך - יהיה פה משבר בלי שנהיה מוכנים. לכן צריך לראות איך יוצרים מהשיח הזה משהו קונסטרוקטיבי. השינוי הזה אפשרי".

- למה אתם לא מתחילים בחצר הקדמית של משרד הבריאות? הרי בתי-החולים הממשלתיים מגישים מזון קפוא ומעובד. ואיפה אתם כשזה נוגע לדליי השומן במזון בצהרונים?

"אנחנו מדברים בוועדה שהקמנו גם על הזירות האלה, של המדינה. סימנו את כל הזירות האלה כ'זירות התערבות' - את בתי-החולים, את הצהרונים, את מסגרות הרווחה, בסיסי צה"ל ואפילו את בתי הכלא. עוד לא הגדרנו את אופן ההתערבות, אבל ברור שהמדינה צריכה לקחת אחריות במקומות האלה".

- כשאתה מדבר על חטיפים ומשקאות, היעדים הרבה יותר ברורים. כשזה נוגע למסגרות שהמדינה מתקצבת, עדיין לא הגדרתם את אופן ההתערבות.

"נרצה לראות שינוי בכל המקומות האלה, ולא הגדרנו את אופן ההתערבות, כי הזירות האלה לא בליבת הוועדה. ברור שכל מה שנסכם בוועדה הזו ישליך על כל הזירות, בטח גם על אלה שנמצאות באחריות המדינה. אנחנו לא מתחמקים מזה".

פרשנות: הרכבת כבר יצאה מהתחנה

1993. חיים רמון - אז שר הבריאות בממשלת רבין ואחד הכוכבים המבטיחים של מפלגת העבודה בימיה היפים יותר - מחליט להוביל מהלך שיחייב את כל יצרניות המזון לסמן על גב המוצרים את רשימת הרכיבים המלאה. היום זה נראה מובן מאליו, אבל לא כך היה לפני 23 שנים בסך-הכול.

דן פרופר - אז נשיא התאחדות התעשיינים והאיש שהמציא את הביסלי - טען כי כל התעשייה הזאת תקרוס. לא פחות. הוא הגיע אל מיכה חריש, אז שר התמ"ת, והפעיל את כל המנופים שיש לו. התעשיינים מאז ומתמיד היו חזקים במפלגת העבודה, וגם הברית הלא כתובה עם ההסתדרות לא ממש הזיקה להם בזירה הזאת.

רמון הרגיש את הלחץ, אבל לא נתן לזה לעבוד עליו. הוא הציע לפרופר לעלות איתו לטיסה לפריז, ואם בסופרים של עיר האורות הם ימצאו סימון רכיבים על מוצרים, פרופר ישלם על הטיסה ויפסיק לטפס על בריקדות. וכך היה.

2016. יעקב ליצמן, משרי הבריאות הדומיננטיים והחזקים שידעה המערכת, אינו חף משיקולים פוליטיים. רק לפני יומיים חשפה דפנה ליאל בערוץ 2 כיצד בית-החולים הדסה כרת הסכם עם עמותה חרדית שמבטיחה לכל תושבי בית-שמש תור ל-MRI בתוך יומיים, כאשר בפרסומים שליוו את המהלך הופיעה גם ברכתו של כבוד השר (ליצמן הכחיש). אבל מה שיכולה לעשות עמותה חרדית בסיעתא דשמיא, לא יכולים לעשות ברוני הביסלי והבמבה. לכל היותר הם יכולים לספר על אריזות החיסכון שהם מוכרים בתעריפים מוזלים במרכולים של בני-ברק, אשדוד וירושלים, אבל יהיה זה ניסיון קלוש.

ליצמן רק נהנה מהלחץ שהתעשייה הזו משדרת, וכך גם תדמיתו הציבורית. הורדת הקמפיין לא נבעה ממנוף פוליטי או כלכלי, אלא מהמסקנה המתבקשת שגם את הכוח צריך לנהל ולאזן.

חברות המזון מתחילות להפנים שעם הקמפיין או בלעדיו, הרכבת הזו יצאה כבר מהתחנה. אם ההפנמה הזו כנה ואמיתית - צריך להושיט לה יד, לא לסובב את הסכין.