1. השבוע גילה הציבור בישראל כי ראש ממשלתו קיבל 40 אלף דולר מתורם זר מפוקפק. אפשר להניח שדעת קהל במדינה אחרת, מיושבת יותר בדעתה, הייתה נזקקת לשבוע לעכל את עצם הגילוי. אבל בישראל סיפור לא חי יותר מ-24 שעות אם לא מתדלקים אותו כל הזמן - וזה מה שקרה לפרשת ארנו מימרן.
אחרי יממה האיש התראיין לערוץ 10. הציבור הבין מהראיון שמימרן התאים את גרסתו לזו של בנימין נתניהו ועבר הלאה. תעדכנו אותנו כשהיועמ"ש מנדלבליט יקבל החלטה.
מימרן פינה את מקומו לסיפור מהפריים-טיים של הסיפורים: דברי יועץ התקשורת והיו"ר הטרי של חדשות 10 רמי סדן בישיבת דירקטוריון הערוץ. גם שד עדתי ואליטות, גם אבק כוכבים וניצוצות טלנטים וגם מסעודה משדרות, הישנה והטובה, שמלווה אותנו כבר 25 שנה. אז הוא אמר או לא אמר שהוא שונא את ש"ס? אז הוא קרא או לא קרא לאריה דרעי גנב? שאלות הרות-גורל.
כדי להחזיק את התקשורת יומיים בענייני רמי סדן צריך יותר מחומרים טובים. צריך קמפיינר, ואת הקמפיין להדחתו של רמי סדן ניהל אחד המוכשרים. השם פחות רלבנטי. על המניעים אפשר לומר שהם היו שנאה עמוקה לנתניהו ולאנשיו ורצון לעזור לחבר.
אבל מה שמעניין כאן באמת זו השיטה, שעוד תנותח ותילמד באוניברסיטה של הקמפיינים. האיש מבין היטב שחוסר כישורים ואפילו עודף פרוטקציה לא הרגו אף אחד בדעת הקהל. צילומים מביכים, פליטות פה, אמירה לא תקינה פוליטית, התנהגות לא הולמת - אלה חומרים קטלניים.
הוא היטיב לבחור את מדליק הניצוץ. עיתונאי רציני, ללא מורא, שכותב בעיתון איכותי שאינו מזוהה עם אחד המחנות היריבים. הידיעה פורסמה כחשיפה עיתונאית אותנטית. עכשיו האיש שלנו התחיל לעבוד קשה באמת: הוא היה צריך לתדלק את האש כדי שלא תכבה, עד שהקורבן שלנו יצטער על היום שבו שמע בפעם הראשונה את הצירוף המילים ערוץ 10.
אז האיש שלנו דאג שיהיו מגיבים שיעלו לשידור בתוכניות הבוקר של הרדיו ויכניסו את דברי ההבל לקטגוריית "שערורייה" או "אירוע חמור", שעוד יהיו לו השלכות פוליטיות. אחר-כך הוא היה צריך לספק את הסחורה ולדאוג שתנועת ש"ס, על מנהיגה וח"כיה, יתחילו להשתולל ולייצר כותרות.
במקרה או שלא במקרה האיש שלנו קיבל סיוע גם מתוך חדשות 10 בדמות ציוץ טוויטר דרמטי של המנכ"ל גולן יוכפז. מכאן העסק כבר תדלק את עצמו, כשעיתונאים מראיינים עיתונאים שמגיבים על מה שעיתונאים אחרים אמרו. רק דבר אחד האיש שלנו שכח לעשות. להתפלל שלא יקרה אירוע אמיתי, שיגנוב להצגה שלו את הצופים.
ובאשר לטענות עצמן אפשר לומר כך: אריה דרעי לא גנב, אבל העובדה שהורשע "רק" בעבירות מירמה והפרת אמונים אינה הופכת אותו לצדיק. שנאת ש"ס איננה גזענות, אבל עצם קרבתו של רמי סדן למשפחת נתניהו איננה הופכת אותו ראוי לעמוד בראש דירקטוריון של ערוץ טלוויזיה ציבורי.
מה למדנו על סדן במהלך השבוע? כמעט כלום, מלבד שתפיסת העולם התקשורתית והחברתית שלו מעודכנות לתחילת שנות ה-90. על מי שמחליט למנות אדם כזה לתפקיד כזה, אפשר לומר שהוא לא יכול להתלונן על הריח שעולה מבריכת השחייה אחרי שעשה מה שעשה מהמקפצה.
2. האוצר הולך להיות חברתי בתקציב הנוכחי, בהשראת השר הממונה והממונה על התקציבים. השבוע קיבלנו ספתח לרוח החדשה באוצר בדמות ההודעה על סגירת 500 מכונות המזל של מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט. האינטרס האוצרי הקלאסי, נזכיר, הוא לדאוג שהגופים האלה, השייכים למדינה, ירוויחו כמה שיותר. אבל הפעם נשמעו מהאוצר זמירות אחרות.
"בחנו את ההשפעה של שוק ההימורים על האזרחים, ומצאנו כי מכונות המזל הם משחק שמאופיין בשיעורי התמכרות מאוד גבוהים", הסביר איתי טמקין, רכז באגף התקציבים, "כשמפעילים הימורים חוקיים במדינה מסוימת, האינטרס הוא שישתתפו כמה שיותר אנשים אבל בסכום מינימלי. המצב במכונות מזל הוא הפוך: זה מיועד לאוכלוסייה מאוד ספציפית, וכל אזרח משלם לפעמים גם אלפי שקלים. זה במיוחד הולך לשכבות החלשות, הסיפור הזה".
באוצר אומרים שאמא של טמקין הייתה גאה מאוד השבוע בבנה. לא תמיד זוכרים שגם לנערי האוצר יש אימהות.
amiram-b@glboes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
