"סיפקתי כ-1,900 תחזיות ל- CIA, עם יותר מ-90% הצלחה"

G בעקבות המודל לחיזוי העתיד של פרופ' ברוס בואנו דה מסקיטה, מבכירי המומחים בעולם בתורת המשחקים

ברוס בואנו דה מסקיטה / צילום: איל יצהר
ברוס בואנו דה מסקיטה / צילום: איל יצהר

כשביולי 2015 המעצמות ואיראן חתמו על הסכם הגרעין, פרופ' ברוס בואנו דה מסקיטה מאוניברסיטת ניו יורק היה האחרון שהופתע. אחרי הכול, זה שמונה שנים הוא ידע שאיראן לא תצעד בנתיב אל הפצצה. הביטחון המוחלט של דה מסקיטה בתקפותה של התחזית שקהילת המודיעין האמריקאית הזמינה ממנו כבר ב-2007, לא נבע מכך שהוא מומחה לאיראן (הוא לא) וגם לא מכך שהוא ניחן ביכולות על-טבעיות. להיפך. דה מסקיטה הוא אדם שמקדש את ההיגיון ומבטל לחלוטין תחושות בטן ואינטואיציות. הביטחון שלו בצדקתו הוא תוצאה של תחום המחקר שלו ושל יישום הפרקטיקה שנגזרת ממנו. כמדען החוקר את תורת המשחקים, תהילתו של דה מסקיטה מגיעה מכך שמאז שנות ה-70 הוא משתמש במודל מתמטי מורכב, שממיר את רצונותיהם של אנשים למספרים, ומגיע לשיעורי הצלחה גבוהים מאוד בניבוי סיטואציות מורכבות מאין כמותן.

לצד עבודתו האקדמית, דה מסקיטה מפעיל גם חברת ייעוץ רבת מוניטין, עם לקוחות דוגמת זרועות וסוכנויות שונות בממשל האמריקאי (במשך השנים הוא סיפק יותר מ-1,900 תחזיות לסי.אי.איי) וחברות מהמגזר הפרטי. התעריף שלו עומד על 65 אלף דולרים תמורת "תשובה לשאלה" או 300 אלף דולרים תמורת תשובות לחמש-שש שאלות.

"אני מאמין שאם אתה יכול לחזות את הצורה שבה ינהגו אנשים, אתה יכול גם להנדס את העתיד ולשנות את העולם", אומר דה מסקיטה בראיון ל-G, ומדגיש שלא ניתן להשתמש במודל שלו כדי לענות על כל שאלה, אלא רק על שאלות שיש בהן אפשרויות למשא ומתן, לפשרות או לשכנוע. "אם אתה רוצה לדעת מה יהיה מצבה של הבורסה מחר, אני לא אוכל לתת לך תשובה. אם אתה רוצה לשאול שאלה על אירוע פוליטי שעשוי להשפיע על השוק, זה אפשרי".

מטבע הדברים, ראייתו ההסתברותית את העולם הקימה עליו לא מעט מתנגדים. חלקם טוענים שבגלל מעטה הסודיות הסמיך על המודל של דה מסקיטה, לא באמת ניתן לדעת עד כמה מדויקות התחזיות שהוא מפזר. אחרים מתנגדים למה שהוא עושה מכיוון עקרוני יותר. לשיטתם, המחשבה שניתן לייצג את המציאות באמצעות מספרים היא בבחינת רדוקציה של נפש האדם ושל ההיסטוריה והתרבות.

בגלל היותו מחויב לסודיות מוחלטת בשירותים שהוא מספק הן לסקטור הפרטי והן לסקטור הציבורי, קשה לאמוד בצורה אובייקטיבית את שיעורי ההצלחה של המודלים הממוחשבים שלו. דה מסקיטה טוען לשיעור הצלחה של מעל 90%, ועדויות של אנשים שמכירים את עבודתו במשך השנים מעלים את הרושם שהוא כנראה צודק. לאחר שמעטה הסודיות הוסר מכמה תחזיות ישנות שלו בגלל התיישנות, ניתן היה לראות שכבר ב-1990 דה מסקיטה חזה את החתימה על הסכם אוסלו, ואז את קריסתו ואת פרוץ האינתיפאדה השנייה, כמו גם את סילוקו של פרדיננד מרקוס מהשלטון בפיליפינים.

"כולנו ציניקינים"

בראיון ל-G, שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטת חיפה לרגל הגעתו ארצה כדי לקבל תואר דוקטור לשם כבוד, התייחס דה מסקיטה לרגע שבו החליט להיכנס לתחום תורת המשחקים כאל "המפץ הגדול" של הקריירה שלו. השנה הייתה 1967, ודה מסקיטה, שהתעניין בפוליטיקה הודית והיה סטודנט שנה ראשונה בתואר השני שלו במדעי המדינה באוניברסיטת מישיגן, קיבל מאחד המרצים שלו המלצה לקרוא את ספרו של וויליאם רייקר "התיאוריה של קואליציות פוליטיות". הספר היה אחד הראשונים שבו יושמה תורת המשחקים בתחום הפוליטי, והמרצה של דה מסקיטה חשב שכדאי לסטודנט הצעיר להכיר את הענף כדי להבין באמצעותו טוב יותר את הדרכים שבהן נוצרות קואליציות, במיוחד במערכת הפוליטית המורכבת של הודו.

תורת המשחקים היא ענף במתמטיקה שחוקר כיצד בני אדם מקבלים החלטות בהתבסס על האופן שבו הם סבורים שבני אדם אחרים מקבלים החלטות. על-פי חסידי התורה, בני אדם תמיד יתנהגו בצורה רציונלית ואנוכית על מנת לגרום למציאות להתיישר לפי האינטרס שלהם. "כולנו ציניקנים", אומר דה מסקיטה בחיוך, "אני חושב שזה נכון לגבי כולם, למעט ילדים בני פחות משנתיים וסכיזופרנים, אבל חבר פסיכיאטר אומר שאני טועה ושפשוט אין להם מספיק שליטה עצמית. נו טוב".

אם אנשים אכן תמיד מתנהגים בצורה רציונלית ופועלים כדי לממש את האינטרס שלהם, ניתן לצפות בקלות רבה למדי את התנהגותם העתידית של שחקנים בודדים. אלא שכשמנסים לצפות מראש מה יעלה בגורלו של מהלך מורכב התלוי ברצונותיהם הסותרים של שחקנים רבים, כמו הרכבת קואליציות, חתימת הסכמים בינלאומיים או גיבוש מדיניות פיסקלית כזאת או אחרת, העניינים מסתבכים. גם אם כל אחד מהשחקנים נוהג בדיוק כפי שמצפים ממנו, לא פשוט להגיע לתשובה ברורה לגבי התוצאה הסופית. כדי לפזר את הערפל, צריך מספרים במקום מילים.

ההיכרות הראשונית של דה מסקיטה עם ספרו של רייקר שינתה את עולמו. "מבחינתי, זו הייתה דרך חדשה לגמרי ללמוד פוליטיקה. אני זוכר שבהקדמה לספר, רייקר כתב 'אני מציע שיטה חדשה ללימודי מדע המדינה שבמקום על פקחות, תתבסס על עובדות והוכחות'. זה מאוד קסם לי". ככל שהוא העמיק לחשוב על הנושא, הוא הוקסם יותר ויותר מהאפשרות להמיר את בליל האינטרסים הפוליטיים לערכים ואז להציב אותם במשוואות מתמטיות, אבל כאשר הגיע לפרק השני בספר, הוא מצא בו טעות. הוא קרא אותו שוב, ואז עוד פעם נוספת, וכשהיה בטוח לגמרי שרייקר טעה, הוא תיקן את המודל בהתאם. לאחר מכן הוא כתב לו מכתב והסב את תשומת לבו לעניין. רייקר, שבתחילה הופתע, עמד על טעותו וב-1972 הציע לדה מסקיטה משרה באוניברסיטת רוצ'סטר שבניו יורק.

דה מסקיטה הפך לאחד מדור חדש של מדעני מדינה שהחלו להשתמש באותן שנים בכלים מתמטיים על מנת לחזות אירועים במציאות, כאשר היכולת לעשות את כל זה ביעילות התפתחה באותן שנים בצורה ניכרת. כדי להשתמש במחשבי הענק של אותה תקופה אמנם צריך היה לתאם את זמן השימוש מול האוניברסיטה, והם הוזנו בכרטיסי נייר שהניקובים עליהם ייצגו את הנתונים הרלוונטיים, אולם הם אפשרו לפתור משוואות מסובכות יותר מאי פעם.

דה מסקיטה כתב תוכנה (פשוטה למדי, לטענתו) שלא רק משווה בין עמדותיהם של השחקנים השונים, אלא מעריכה אילו שחקנים ישתפו פעולה ויתפשרו מעט על עמדותיהם המקוריות, אם הם יחשבו שהתאחדות עם כוחות אחרים תשרת את האינטרס שלהם. במילים פשוטות: המודל מנבא קואליציות.

"שמעתי אותו מצחקק ברקע"

המבחן הראשון של המודל הממוחשב שלו הגיע ב-1977. משרד החוץ האמריקאי, שעקב בתשומת לב אחר הפוליטיקה ההודית הלא יציבה, תהה מי ירכיב את הקואליציה הבאה במדינה לאחר נפילת ממשלתה של אינדירה גנדי. פקידים במשרד פנו לכמה מומחים בפוליטיקה הודית כדי לשאול לדעתם, ואחד מהאנשים שאליהם הם הגיעו היה דה מסקיטה הצעיר. "הדעה האישית שלי הייתה שאדם בשם ג'ק צ'יפנרון יחליף את גנדי וזו הייתה הדעה של כמעט כל מומחה להודו", נזכר דה מסקיטה, "אבל אני הכנסתי את המידע שלי למשוואה שכתבתי והייתי צריך לחכות יומיים - לילה אחד כדי לקבל את התוצאות ועוד יום כדי לנתח את המידע. להפתעתי, מה שהמודל פלט היה שמי שיעמוד בראש הממשלה שתורכב יהיה צ'ראן סינג, שסגנו יהיה אדם בשם לייבי צ'וואן, ושאינדירה גנדי תהיה שרה ללא תיק. זה היה בניגוד מוחלט לדעה שהייתה לי על הסיטואציה. אני מאמין בהיגיון, וזה מה שגרם לי להיות בטוח במודל שלי ולא באינטואיציות, אבל כשהתקשרתי לבחור ממשרד החוץ ואמרתי לו מה דעתי, אני ממש זוכר שבצד השני של הקו היה שקט מוחלט במשך שתי דקות שלמות.

"בסופו של דבר, הוא אמר לי: 'אף אחד אחר לא אומר את מה שאתה אומר. איך הגעת למסקנה הזאת?'. אמרתי לו שיש לי תוכנת מחשב ושמעתי אותו מצחקק ברקע, והוא יעץ לי שלא לומר את זה לאף אחד. אני אמרתי לו שהמודל גם ניבא שהממשלה שתורכב לא תחזיק מעמד יותר משלושה חודשים, ושהיא תתמוטט בלי יכולת להרכיב ממשלה חדשה, מה שיוביל לעריכת בחירות.

"הוא הודה לי בנימוס ואני הנחתי שלעולם לא אשמע ממנו שוב. אחרי כמה שבועות הורכבה ממשלה חדשה שההרכב שלה היה בדיוק זה שצפיתי. שלושה חודשים לאחר מכן, הממשלה ההיא קרסה והודו הלכה לבחירות, וזמן קצר לאחר מכן קיבלתי טלפון ממשרד ההגנה. הם שאלו אותי 'איך עשית את זה?'. אמרתי להם שיכול להיות שפשוט היה לי מזל, והם שאלו אם אני אהיה מוכן להשתתף במחקר שיורכב מסדרה של ניסויים ושייבחן אם המודל שלי אכן פועל".

ב-1979 דה מסקיטה קיבל מענק של 150 אלף דולרים על מנת לענות באמצעות התוכנה שלו על סדרה של 17 שאלות שמשרד ההגנה האמריקאי התעניין בהן. "קיבלתי מידע ממנתחי מודיעין והסידור היה שאני שם את התחזיות שלי במעטפות, שנחתום אותן, ושהאנשים שנתנו לי את המידע ימלאו מעטפות אחרות בתחזיות שלהם לגבי השאלות שיישאלו, ושגם הן ייחתמו", הוא מספר. "אני לא אדע מה הם חזו, הם לא יידעו מה אני חזיתי וניפגש אחרי שישה חודשים כי כל השאלות היו כאלה שיתבררו תוך פרק הזמן הזה.

"רוב השאלות היו מסווגות, אבל אחת מהן למשל הייתה לגבי תוכנה של החוקה הטורקית החדשה ואחרת עסקה במה שייקרה בפוליטיקה הפנימית באיראן. אחרי שפתחנו את המעטפות התברר שהאנליסטים שקיבלתי מהם את המידע צדקו ב-40% מהתחזיות שלהם. התחזיות שלי היו נכונות ב-100%, ומעבר לזה - לקחתי סיכון וסיפקתי מידע לגבי דברים שהם לא שאלו אותי עליהם באופן ספציפי, אבל שעלו מן המידע שהמודל פלט.

"כך, למשל, הם שאלו אותי מי יירש את האייטולה חומייני כשהוא ימות. האנליסטים שהיו מומחים לאיראן אמרו שמי שיירש את חומייני יהיה האייטולה מונתזרי, בין השאר בגלל שזה מה שחומייני עצמו אמר, אבל מהמודל שלי עלה שבכל הסוגיות שעמדו על הפרק מונתזרי הציב את עצמו בעמדת נחיתות. שני שמות שבלטו מהמידע בכל תרחיש ובפער קרוב אחד מהשני היו אלה של רפסנג'אני וחאמני שהצליחו תמיד ליצור לעצמם קואליציות.

"אני אמרתי שהשניים ישלטו במשותף וכשמשרד ההגנה הסיר את הסיווג, פרסמתי את המחקר הזה כמאמר ב-1984 ומומחים לאיראן לעגו לו. אני כתבתי שם בבירור שאני לא מתיימר להיות מומחה לאיראן אלא שאני בסך הכול מנסה להראות את השימושים המתמטיים במודל לקבלת החלטות. כשחומייני מת ביוני 1989 - חמש שנים לאחר פרסום המאמר - מה שניבאתי באמת קרה".

מודל הסלקטוקרטיה

איך עובד המודל של דה מסקיטה? בהתבסס על ראיונות עם מומחים לנושא שעל הפרק, דה מסקיטה מזהה זה אחר זה את כל השחקנים העיקריים במשחק ומעניק להם ערכים שמייצגים את עמדתם כלפי הסוגיה. "אני לא מבקש מהם לחזות איך השחקן יתנהג בעתיד או להסביר לי איך הוא התנהג בעבר אלא מבקש מהם פשוט להסביר לי את עמדתו הנוכחית לגבי הסוגיה ועד כמה היא חשובה לו", הוא מסביר. "בשלב הראשון, המודל צריך לייצג את הסטטוס קוו - את מה נכון כיום. אם הוא לא - אנחנו יודעים שהוא לא טוב".

במקרה של השאלה אם איראן תצליח לבנות נשק גרעיני, דה מסקיטה הצמיד ערכים לכ-100 שחקנים שונים: מראשי הממשל האמריקאי והישראלי, דרך פוליטיקאים באיחוד האירופי וגורמים בכירים באו"ם, ועד לדמויות קיצוניות ומתונות בממשל האיראני. חשוב למסקיטה להדגיש כי הוא לא מאמין שקיים דבר כמו "העמדה הישראלית" או העמדה האיראנית" אלא שמדובר במשחק כוחות שנקבע לפי כוחם של בכירים בעלי אינטרסים שונים בשתי המדינות. את מודל השליטה הזה הוא מכנה "סלקטוקרטיה".

חזרה לפצצה האיראנית: במשחק הזה, למשל, נתן דה מסקיטה את הערך 200, שמייצג רצון ונחישות לפעול לבניית פצצה גרעינית ולביצוע ניסוי בה, לגורמים הקיצוניים ביותר בממשל ובצבא האיראני. את הערך 0, שמייצג התנגדות מוחלטת לתוכנית גרעין איראנית מכל סוג, הוא העניק לשחקנים שהמשמעותי בהם הוא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. לאחר מכן, המחשב משווה את כל עמדות השחקנים אלו מול אלו ומנסה לנבא מי מהם יצליח להזיז שחקנים אחרים לקראת העמדה שלו בהתבסס על ערכים כמו עוצמה, נחישות והמיקום היחסי של השחקנים האחרים במשחק. לאחר שהתוכנה מעריכה עד כמה השחקנים יהיו מוכנים להתפשר ולנוע לכיוון ה-200 או ה-0, נגמר ה"סיבוב" ומיד מתחיל סיבוב נוסף בהתבסס על העמדות החדשות של השחקנים.

המשחק מסתיים ברגע שבו תנועותיהם של השחקנים על הציר מינימליות ומראות שהם לא יכולים להתפשר יותר. הממוצע של כל המספרים הללו הוא תוצאת המשחק, או הפתרון לשאלה שדה מסקיטה נקרא לפתור. במקרה של הפצצה האיראנית, התשובה שאליה הגיע דה מסקיטה כבר ב-2007 הייתה 118 מתוך 200. מערך הכוחות, קבע אז דה מסקיטה וזעזע בכירים בקהילת המודיעין של ארצות הברית, פשוט לא יאפשר לאיראן לבנות פצצה גרעינית.

"המידע שהייתי צריך בשביל המודל שלי אינו סודי", הוא אומר. "סוכנויות ביון אולי ניסו להסתיר חלקים ממנו, אבל אתה יכול להשיג אותו מחיפוש ברשת ומקריאת עיתונים וספרים. המידע נמצא שם והוא לא מסתורי. המסתורין נמצא במה שניתן להסיק מהמידע. הסיבה שהמודל שלי יעיל יותר משיטות אחרות לניבוי העתיד היא שהתוכנה שלי יכולה לטפל במספר לא מוגבל של שחקנים. לתוכנה יש זיכרון הרבה יותר טוב מאשר לכל אחד מאיתנו".

מה זאת אומרת זיכרון?

"כשאתה מדבר עם מומחים, הם בדרך כלל מצמצמים בעיה לחמישה או שישה שחקנים חשובים, שהם בדרך כלל מקבלי ההחלטות. אני לא. כשחמישה שחקנים מעבירים מידע ביניהם ומנהלים משא ומתן יש בכל נקודת זמן כ-120 פיסות מידע שהם צריכים לזכור. כשמגיעים לעשרה שחקנים, המספר הזה עולה למיליונים וכשזה מגיע למאה שחקנים, המספר הופך להיות אסטרונומי. בני אדם אינם יכולים לעשות את זה, אז רבות מהטעויות שנעשות בעיצוב מדיניות ובעסקים נובעות מכך שמתמקדים רק בחמישה שחקנים ואומרים 'כל האחרים לא חשובים מספיק'. אבל תחשוב איך זה עובד. כשברק אובמה נכנס לתפקיד, די ברור שהוא לא ידע הרבה על איראן, אז הוא פנה ליועץ לביטחון לאומי שלו ולשר ההגנה וביקש מהם לדעת מה קורה באיראן. אבל גם להם אין מושג, אז הם הולכים לאנליסטים בסוכנויות המודיעין השונות, והדעות של האנשים הללו יופיעו בסופו של דבר בתדרוכי המודיעין שהנשיא מקבל. האנשים הללו מעצבים את תפיסת העולם של הנשיא.

"רוב האנשים מתעלמים מהם כשהם בוחנים בעיה מפני שהם לא יכולים לעקוב אחר הדעות שלהם. המוח שלהם פשוט לא מסוגל לכך. לעומת זאת, למחשב אין שום בעיה לעשות את זה. פעמים רבות - 70% מהפעמים, למען האמת - האינטראקציות הללו מייצרות סטיות שגורמות לתחזית להיות שונה מזו של המומחים שלא עובדים בצורה מסודרת. המומחים טועים הרבה מאוד פעמים כמו שראינו בניסוי הראשון שעשינו עם 17 המעטפות אף שהמידע הנכון נמצא בידם. הם פשוט לא פועלים בצורה סיסטמתית והגיונית והם לא יכולים לעקוב אחר כל המידע, אז הם נאלצים לצמצם אותו מאוד. זו הסיבה לכך שהמודל עובד טוב יותר. זה לא שהמודל חכם יותר מאנשים. להיפך".

אם כך, מדוע מה שאתה עושה כה שנוי במחלוקת?

"ובכן, מה שאני עושה לא שנוי במחלוקת בקרב הלקוחות שלי", אומר דה מסקיטה בחיוך מתגרה, "בעולם של מדע המדינה, רוב האנשים מאמינים שאתה לא יכול לצמצם פוליטיקה למתמטיקה. רוב האנשים מאמינים שלהבדלים היסטוריים ותרבותיים חשיבות רבה בניסיון להבין כיצד אנשים מתנהגים, והמודל שלי דוחה את צורת החשיבה הזאת. זה לא שאין חשיבות להיסטוריה ולתרבות אלא שזה לא רלוונטי בדרך כלל.

"אני אתן לך דוגמה: אתה משחק שח? אם אתה מסתכל על הלוח, אתה שואל את עצמך מה הצעד הטוב ביותר עבורך, נכון? כשאתה עושה את זה, על מה אתה חושב? על מה שיקרה כתוצאה מכל מהלך שאתה יכול לעשות, נכון? אבל אתה לא שואל את עצמך איך הלוח הגיע למצב הנוכחי שלו. זה פשוט לא משנה איך זה קרה. מה שמשנה זה המצב הנוכחי שלו. הבחירה של הצעד הטוב ביותר הבא שלך לא תלויה במה שקרה קודם. אני טוען שההיסטוריה ספוגה כולה במצב הנוכחי. המצב הנוכחי הוא הביטוי הכי מדויק של ההיסטוריה, אבל זה לא משנה לנו כשאנחנו באים לבחון מה המהלך הבא שלנו".

"מגדולי החוקרים בתחום"

בשבוע שעבר היה זה ביקורו השלישי בישראל של פרופ' ברוס בואנו דה מסקיטה, 69, יליד ניו יורק ובן להורים יהודים. הוא בילה את השבוע בסיורים בארץ ובפגישות עם אנשי אקדמיה וקיבל באוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד. בנימוקי סנאט האוניברסיטה נכתב כי דה מסקיטה זוכה לכבוד כהוקרה "על מצוינות מחקרית פורצת גבולות שמעמידה אותו בשורה הראשונה של אנשי המדע בעולם כולו; על היותו אחד מגדולי החוקרים בתחום היחסים הבינלאומיים בכלל וחקר קונפליקטים, מלחמה ושלום בפרט; על יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה, שבזכותה הוא הצליח לפתח תחום מחקר חדשני; על השפעתו הרבה ויוצאת הדופן הן בשדה האקדמי והן בשדה המעשה".

צרו איתנו קשר *5988