אהלן, אהוד ברק

זוכרים איך ברק נבחר לראשות הממשלה? וזוכרים מה הוא עשה לאחר שניצח בבחירות?

אהוד ברק / צילום: קובי גדעון-לע"מ
אהוד ברק / צילום: קובי גדעון-לע"מ

אין עליהם, על יוצאי סיירת מטכ"ל בפוליטיקה. בסיירת הם למדו בשטח על הישרדות וסיבולת, ועכשיו אנחנו צריכים לסבול. אי-אפשר להיפטר מהם, לפחות מהשניים המפורסמים שבהם, הלא הם בנימין נתניהו ואהוד ברק. דבר נוסף שהם למדו שם, בסיירת המהוללת (מהוללת באמת), הוא הסוואה לפני יציאה לפעולה. משחירים את הפנים, את הידיים, כאלה. איך עוד אפשר להסוות את הפנים? בעזרת גידול זקן. ברק יודע שהוא לא כל-כך פופולרי, בלשון המעטה, אחר הכול הליכוד צודק בטענתו שברק הודח מראשות הממשלה וגם מראשות מפלגתו. עכשיו הוא חוזר - האם קיווה שעם הזקן לא נזהה שזה הוא? קשה לאתר סיבה אחרת לגידול השיער המשונה הזה.

החידוש עם הזקן

היו שהאמינו שהוא כבר לא יחזור. כן, קשה להאמין, אבל היו כאלה. עכשיו, לאחר הופעתו ביום ששי בחדשות 2, אנחנו כבר יודעים שהאיש כבר התחיל ללכת, כחימום לפני שיעבור לריצה. בהתקפה שוצפת נגד ראש הממשלה הוא אמר לכולנו, אתם רואים מי אופוזיציונר ומנהיג אמיתי? הוא היה רוצה לבצע את החזרה הנוכחית על תקן של "ברק החדש". אבל בזה הוא כבר השתמש בשיבה הקודמת שלו. היה צריך משהו חדש, משהו שיצביע על חידוש מבלי לומר את המילה השחוקה. מי שהציע לו את הזקן הוא לא פחות מגאון, או טיפש. אנחנו הרי יודעים שהקו המפריד בין שני אלה הוא לפעמים דקיק. כמו, בערך, הקו העובר בין ברק ונתניהו.

המשולש ביבי-ברק-מקיאוולי

המשותף בין ביבי ואהוד מהותי הרבה יותר מאשר המפריד. שניהם עובדים על פי תורת ניקולו מקיאוולי בספרו "הנסיך". תורה פשוטה מאוד, אפילו פשטנית: אתה רוצה להיות מנהיג? - תשכח מעכבות של מוסר ונאמנות. המטרה, שהיא השלטון, מקדשת את האמצעים - כל האמצעים. זוכרים איך ברק נבחר לראשות הממשלה? הוא עשה זאת על כנפי ההבטחה לא להקים ממשלה עם המפלגות הדתיות-חרדיות. לאחר שניצח בבחירות הוא היה יכול להקים קואליציה חילונית, אבל בחר בדתיים ובחרדים כשותפיו. זה משהו שהוא היה מקבל עליו ציון 10 אצל מקיאוולי. זה משהו שגם נתניהו יודע להעריך, וכמובן שהוא עצמו תלמיד מצטיין של מקיאוולי בזכות עצמו.

הציבור שאוהב את מי שעובד עליו

מי שעושה את מלאכתם של השניים קלה הוא הציבור הישראלי, שהוא בעצם הבסיס לכל הבעיות של ... הציבור הישראלי. הציבור הזה, נדמה, אוהב שעובדים עליו. הוא מאפשר למנהיגיו להבטיח להתחייב, ולאחר מכן לא לקיים ולשקר - בלי לאלץ אותם לשלם מחיר. ציבור שרבים בו הם מקיאווליסטים לא פחות ממנהיגיהם.