יורשי אגייאר: "חגיגה של ממש ע"ח כספי היורשים"

"בעל ממון נעלם באורח מסתורי בלב ים ומותיר אחריו נכסים בשווי עצום בישראל. בין יורשיו, כולם תושבי חוץ, מתגלעים חילוקי דעות משמעותיים המתגלגלים לסכסוך משפטי בערכאות בחו"ל. כתוצאה מכך הם אינם מצליחים להסכים על נציג משותף לניהול נכסיו בישראל וממנים בהסכמה שני עורכי דין ישראלים שהכירו, שינהלו עבורם את הנכסים, עד שיתברר מה עלה בגורלו של יקירם. היורשים נותנים בעורכי הדין את אמונם... ברם, עורכי הדין אינם פועלים כשטובת היורשים בלבד לנגד עיניהם. למעשה, דומה שהם חותרים דווקא לניפוח שכר-הטרחה שלהם ולהפקת רווחים פנטסטיים ממכרה הזהב שנפל לידיהם - ניהול נכסים עצומים השייכים ללקוחות הנמצאים הרחק מעבר לים - והכול, לכאורה, תוך ניגוד עניינים, הטעיית היורשים והפרת חובות רבות שלהם בדין".

במילים אלה בחרו יורשיו של איש העסקים המנוח גומא אגייאר לתאר את המחלוקת הקשה בינם לבין האפוטרופוס הכללי והמנהלים המיוחדים שמונו מטעמו לנכסיו של יקירם, בעל ההון שיצא לשייט לחופי פולרידה ולא שב.

16 מיליון שקל לפחות - זהו, ככל הידוע למבקשים היורשים, הסכום הכמעט דמיוני שגבו עורכי הדין הירושלמים אפרים אברמזון ומאיר הלר והאפוטרופוס הכללי עבור 3 שנות הטיפול בתיק אגייאר (סכום זה כולל הוצאות). זאת, תוך שחלק ניכר מפעילות הניהול בפועל כלל לא בוצע על-ידם, אלא על-ידי חברות חיצוניות ששכרו לניהול נכסי הנדל"ן שהותיר אחריו אגייאר. שכר-טרחתן של החברות שולם מקופת נכסיו של הנעדר, אותה ניהל האפוטרופוס הכללי באמצעות עורכי הדין.

חלק מבני משפחת אגייאר הסתכסכו עוד בטרם נוצרה המחלוקת המשפטית סביב עיזבונו של איל ההון האבוד. היעלמותו המסתורית של גומא רק החריפה את המצב. ואולם, לפני שנה וחצי הגיעו לפשרה, שיחד עם אישורה הוכרז אגייאר כמת, 3 שנים לאחר שנמצאה סירת המנוע הנטושה שלו לחופי פלורידה. במסגרת הפשרה אף הסכימו למנות את עורכי הדין כמנהלי עיזבון, לתקופה שלאחר סיום ניהול הנכסים על-ידי האפוטרופוס הכללי. 

למרות הדם הרע, בני המשפחה השסועה כולם התאחדו לאחרונה למען מטרה משותפת - המאבק באפוטרופוס הכללי ובצמד עורכי הדין הירושלמים, בניסיון להפחית את שכר-הטרחה שנגבה על-ידם בצורה בלתי הוגנת, כך לטענתם - 16 מיליון שקל מנכסיו של אגייאר.

אלמנתו של אגייאר, ילדיו, אמו ואחיו פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים, באמצעות עו"ד ד"ר הראל ארנון, בבקשה שזה יפסיק את המינוי של עורכי הדין אברמזון והלר כבעלי תפקיד ויורה להם למסור מידע על פעולותיהם - בפרט אודות הפעולות שביצעו בתמורה לשכר-הטרחה.

לטענת בני משפחת אגייאר, מדובר ב"חגיגה של ממש - לא פחות - על-חשבון כספי היורשים".

מסע הקניות של "המשיח"

אגייאר, בן למשפחה יהודית אמידה מריו דה ז'ניירו, הגיע לארה"ב ב-2003, בגיל 26. במסגרת חיפושיו אחר הזדמנויות עסקיות עבור משפחתו, איתר הזדמנות בתחום הגז: שדה גז בחולות הטקסנים - שם הושקעו כספים שהעמיד דודו, תומס קפלן - התגלה כשדה זהב. ב-2007 נמכר השדה שכונה "ליאור" בתמורה לכ-2.6 מיליארד דולר.

גילויו של שדה הגז הצית מלחמה ייצרית בין אגייאר לבין בני משפחתו, כמו גם בין בני משפחתו לבין עצמם. חזיתות נוצרו בין אגייאר ואמו לדודו (קפלן), בין אשתו לבינו (בימים שטרם היעלמותו). לאחר שנעלם, נוצרה גם מחלוקת בין בני משפחתו לבין אלמנתו.

לא ידוע מה ההיקף המלא של נכסיו של אגייאר. חלקו במכירת שדה הגז הטקסני נאמד בכ-200 מיליון דולר, לפי פרסומים, אך הוא עצמו טען בהזדמנויות שונות כי הוא ראוי להיקרא מיליארדר.

בשנים שלאחר האקזיט הגדול פרץ אגייאר לתודעה הישראלית, כאשר תרם מיליונים רבים לפעילות פילנתרופית בישראל, ובעיקר בשל פעילותו בתחום הספורט. אגייאר השקיע מעל 4 מיליון דולר בקבוצת בית"ר ירושלים ובהמשך רכש את הבעלות על קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים ב-2011.

ביוני 2012 יצא אגייאר לאותו שייט מביתו שבפלורידה, שממנו לא חזר.

לצורך ניהול נכסיו בישראל, מונו עורכי הדין אפרים אברמזון (מטעם אלמנתו של אגייאר) ומאיר הלר (מטעם אמו) למנהלים מיוחדים לרכוש. השניים מונו כנציגי האפוטרופוס הכללי, שקיבל לידיו את האפוטרופסות על נכסי אגייאר בהיותו נעדר.

נכסיו של אגייאר בישראל כללו בעיקר נדל"ן, בעיקר בירושלים. אגייאר רכש נכסים במיקומים בעלי משמעות היסטורית בעיר, בהם דירות ליד הכותל וברובע המוסלמי בעיר העתיקה. מסע הרכישות אירע, אולי, כחלק מסערה נפשית קשה שעברה עליו, במסגרתה אף סבר שהוא מעין "משיח" בארץ הקודש.

לפי פרסומים, איל ההון לא היה בקו הבריאות בשנותיו האחרונות, והוא אושפז בבתי חולים פסיכיאטריים, לבקשת בני משפחתו. על ניהול אוסף הנכסים המפואר הזה, הופקדו עורכי הדין אברמזון והלר.

בני המשפחה מציינים בבקשתם כי מרבית פועלם של עורכי הדין אברמזון והלר התמקד בניהול "רגיל" של דירות - "שמירה על הנכסים במובן הפשוט ביותר". תחזוקת הנכסים נעשתה, לטענתם, באמצעות חברות חיצוניות לניהול נכסים, שלהן שולמו, לפי הנטען, מאות אלפי שקלים מחשבונותיו של אגייאר הנעדר.

לטענת בני המשפחה, מרגע שהוכרז אגייאר כמת בארה"ב, הם ביקשו להפסיק את ניהול נכסיו בידי עורכי הדין אברמזון והלר. או-אז החלה לכאורה, לדברי המשפחה, מסכת שלמה של לחצים, מסירת מידע מטעה, ניהול הליכים מאחורי גבם של היורשים ועוד - מצדם של צמד עורכי הדין - הכול לטענת בני המשפחה, כדי ללחוץ על המשפחה למנותם למנהלי העיזבון בישראל.

"המנהלים המיוחדים, שידעו כי תפקידם בישראל עלול להסתיים עם הכרזת מותו של גומא (שהרי נכסיו כבר לא יהיו 'עזובים' אלא חלק מעיזבונו), פעלו כעת במטרה להבטיח את מינויים כמנהלי העיזבון של גומא בישראל כדי להמשיך ליהנות משכר-טרחה גם בהמשך. רצונם - כבודם", נכתב בבקשה שהוגשה לבית המשפט.

לדברי בני המשפחה, כדי לתמרץ אותם שיסכימו למינויים של אברמזון והלר כמנהלי עיזבון, "החלו המנהלים המיוחדים - תוך יצירת מצגי-שווא - לגרור רגליים ולנקוט דיווח חלקי ומגמתי על אודות הדין בישראל - והכול תוך שהם יודעים כי היורשים - חרף סיום הסכסוך ביניהם - עדיין מתקשים להגיע להסכמה על מינוי מנהל אחד ויחיד לעיזבון בישראל במקומם, בשל משקעי העבר וחוסר יכולתם - של היורשים - לשקם את מלוא האמון ההדדי בינם לבין עצמם".

אחת הטענות החמורות יותר של היורשים נוגעת להצגת שכר-הטרחה שגבו שני עורכי הדין הירושלמים בגין עבודתם, כשכר ששיעורו קבוע כ"חובה" בחוק - דבר שאינו מדויק לכאורה. "המחירון" שקובעות התקנות אכן קובע את שכר-הטרחה שגבו עורכי הדין בפועל, אך במקרים של מצבת נכסים חריגה בגודלה שטופלה במשך שנים בודדות - מקובל להפחית את שכר-הטרחה בהסכמה, שסביר שהייתה ניתנת במקרה זה (לו הייתה מתבקשת) מצד האפוטרופוס הכללי, ובאישור בית המשפט. כך הם טוענים באמצעות עו"ד ארנון. 

אברמזון והלר גבו שכר-טרחה בשיעור המקסימלי של 5% מכלל שווי הנכסים בישראל, בתוספת 3% משווי התמורה של עסקאות המקרקעין שביצעו. לטענת בני המשפחה, עורכי הדין הבהירו כי "שכר-טרחה זה אינו תלוי כלל בהיקף הנכסים, במשך הטיפול בהם ובטיב פעולות הניהול עצמם - ככה וזהו".

שווי הנכסים, לטענת מנהלי העיזבון - כפי שטוענים המבקשים - נע בין 50-55 מיליון דולר, ושווי המקרקעין שנמכרו על-ידם - כ-15 מיליון דולר.

עם זאת, עורכי הדין אברמזון והלר הציעו ליורשים ולמנהל העיזבון האמריקאי של אגייאר הצעות שונות לעסקאות חבילה. כך, לדוגמה, מפרטת הבקשה כי עורכי הדין הציעו לעשות מאמץ "לשכנע" את האפוטרופוס הכללי, להפחית את התעריפים שייגבו (בעבור עבודתם שלהם), בתנאי למינויים למנהלי עיזבון. בשלבים מסוימים ביקשו מנהלי העיזבון לקבל לכיסם חלק מהחיסכון שייווצר כחלק ממאמצי "השכנוע" של האפוטרופוס להפחתת שכר-הטרחה.

"דחיפות מדומה"

במסגרת המאמץ להתמנות למנהלי עיזבון קבועים (מאמץ שלו היה נושא פרי, היה מזכה את עורכי הדין אברמזון והלר בשכר-טרחה בהיקף של עוד כמה מיליוני שקלים נוספים - כ-1.5% מהיקף נכסי העיזבון), נסעו עורכי הדין אברמזון והלר במאי אשתקד לפלורידה לפגישות עם חלק מיורשי אגייאר.

באותה נסיעה התגבשה טיוטת הסכם למינוים של אברמזון והלר למנהלי עיזבון, אך זה לא נחתם לבסוף, לטענת בני המשפחה, משלא הושגה הסכמת כלל היורשים.

מה עשו אברמזון והלר? לטענת המבקשים, הם הגישו בקשה לבית המשפט להתמנות למנהלי עיזבון, לכאורה בלי הסכמת בני המשפחה. כך מתוארים הדברים בבקשת בני משפחת אגייאר: "ביום 20.5.15 - על דעת עצמם וחרף העובדה שלא הצליחו להגיע להבנות עם כלל היורשים ולחתום על הסכם - הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בקשה למינויים כמנהלי עיזבון זמניים למשך תקופה של 6 חודשים. זאת, בלי לקבל את אישורם של בני המשפחה, ותוך שהם מעדכנים אותם על כך רק בדיעבד".

בהמשך, צמד עורכי הדין נדרש להסביר לבני המשפחה מדוע נדרשו לפנות בדחיפות לבית המשפט ולבקש את המינוי. כך נוסחו הדברים במכתב שנשלח מטעם עורכי הדין לאחותו של גומא, אנג'ליקה אגייאר: "יש צורך דחוף במינוי בעל תפקיד לעיזבון בישראל, לשם הגשת התביעה נגד הביטוח (ביטוח החיים של גומא אגייאר - ג'מ'), לפני יום השנה השלישי למותו של אחיך (ה-19 ביוני 2015). זאת, משום שקיים סיכוי שזכות התביעה נגד ביטוח החיים תפקע אם לא יוגש ההליך. המינוי דחוף גם משום שיידרש עוד זמן להכנות בטרם הגשת התביעה".

כספים ללא דיווח

ואולם, המצג הזה שהציגו המנהלים המיוחדים ליורשים התברר, לטענת היורשים, כשקרי - מכמה סיבות. הראשונה - את תביעת ביטוח החיים יכלו עורכי הדין להגיש בשם בני המשפחה, גם ללא צורך במינויו של מנהל עיזבון; שנית - מירוץ ההתיישנות במקרה של אגייאר, לטענת בני המשפחה, אינו מתחיל ביום המוות, אלא ביום ההכרזה על המוות. אגייאר הוכר כמת בארה"ב רק בינואר אותה שנה, ובישראל נחשב אגייאר עדיין כנעדר באותו שלב; שלישית - וזו החמורה שבטענות - עורכי הדין הלר ואברמזון קיבלו ארכה בכתב מחברת הביטוח מנורה להגיש את התביעה עד לסוף 2015, דבר שאף תועד לכאורה במכתב מחברת הביטוח.

לטענת היורשים, הסכמת מנורה להארכת המועד להגשת התביעה הוסתרה לכאורה מהם, כדי ליצור "דחיפות מדומה" למינוים של צמד עורכי הדין לתפקיד מנהלי העיזבון.

לטעת בני משפחת אגייאר, "חומרת התנהלותם של המנהלים המיוחדים התבררה לבני המשפחה רק בעת האחרונה, כאשר התגלה להם כי מאחורי גבם, דאגו המנהלים המיוחדים להוציא מהנכסים בישראל שכר-טרחה אסטרונומי, מבלי לדווח להם דבר".

בבקשה מפורט כי עד כה גבו האפוטרופוס הכללי והמנהלים המיוחדים מן הקופה שניהלו סכום של 16 מיליון שקל. זאת, על בסיס אישור שקיבלו מהאפוטרופוס הכללי, בהתבסס על שכר-הטרחה הקבוע בתקנות.

גם האפוטרופוס נהנה מ"החגיגה" - כלשון בני המשפחה - וגזר לעצמו "דמי ניהול" בסך של בין 2 ל-3 מיליון שקל בתיק. לא ברור מהבקשה מהו היחס בין הסכומים ששולמו בגין שכר-הטרחה לבין הוצאות הניהול בפועל. 

לדברי יורשיו של אגייאר, "בחודשים שחלפו מאוגוסט 2015 ועד לאחרונה - במסגרת ניסיונם לשדל את היורשים כי ימנו אותם כמנהלי עיזבון קבועים - העמידו המנהלים המיוחדים פנים כאילו דמי הניהול שלהם טרם סוכמו עם האפוטרופוס הכללי או לא ניתנו להם, והמשיכו להציג בפניהם מצג-שווא, כאילו הם ינסו לשכנע את האפוטרופוס הכללי להפחית משכרם". זאת, חרף העובדה ששכר-הטרחה כבר שולם להם.

גם כלפי האפוטרופוס הכללי יש לבני המשפחה טענות. "יש לתמוה על האפוטרופוס הכללי, שנתן ידו לשכר-טרחה וניהול כה מופלג - למנהלים המיוחדים ולעצמו - ללא שדאג כי תינתן ליורשים ההזדמנות להשמיע את קולם", נטען בבקשת בני משפחת אגייאר.

"הושקעו משאבי זמן וכוח-אדם גדולים מאוד בתיק. השכר הגון ומוצדק"

עו"ד מאיר הלר מסר בתגובה: "הטענה כי שולם שכר-טרחה של 16 מיליון שקל מופרכת, הזויה ומקוממת. השכר הראוי של מיליוני שקלים בודדים, ששולם למשרדי, שולם בגין עבודה אינטנסיבית משך 3.5 שנים, והוא הגון ומוצדק ולפי החוק. עו"ד הראל ארנון, שמעלה את כל הטענות וההכפשות בשם בני המשפחה כביכול, מתחמק תקופה ארוכה מלהציג ייפוי-כוח תקף מבני המשפחה. בקשה לסילוק על הסף של בקשתו כבר הוגשה לבית המשפט, וועדת האתיקה תתבקש לבחון את התנהגותו.

"בני המשפחה הם שבחרו למנות את עורכי הדין הלר ואברמזון למנהלי עיזבון הן זמניים והן קבועים, וההסכם שערכו ביניהם אף קיבל תוקף של פסק דין, הן בישראל והן בארה"ב. הושקעו משאבי זמן וכוח-אדם גדולים מאוד ואף חריגים בטיפול בנכסי אגייאר הרבים בישראל ובמשפחת אגייאר על מכלול ענייניה ומחלוקותיה וההליכים המשפטיים הרבים שבני המשפחה בחרו לנהל בינם לבין עצמם בשתי יבשות שונות. בהליכים בארה"ב לבדם שולמו כ-30 מיליון דולר בהוצאות משפטיות ותשלום הסכמי פשרה. 

"הטענה כי שולם שכר-טרחה של 16 מיליון שקל היא מופרכת, הזויה ומקוממת. השכר ששולם עומד על מיליוני שקלים בודדים". 

עו"ד אפרים אברמזון מסר בתגובה: "ההאשמות וההכפשות שמועלות בכתב התביעה הן שקריות, הזויות ומצוצות מהאצבע. על-פי החוק, האפוטרופוס הכללי הוא זה שמוסמך לקבוע את שכרם של בעלי תפקיד מטעמו.

"שכרם של מנהלי הנכסים אושר על-ידי האפוטרופוס הכללי, והוא הגון ומוצדק ומשקף עבודה של 3 שנים שהתנהלה בעצימות ובאינטנסיביות בדלתיים סגורות. זאת, בין היתר, בשל מלחמת החורמה שפרצה בין היורשים ומעורבות יומיומית של עורכי הדין האמריקאים בניהול הנכסים בישראל.

"דברי שקר אלה - שאין בינם לשאלה מהו השכר לו זכאים היורשים ולא כלום - נועדו להפעיל לחץ על עורכי הדין, ולשם כך הועברה בקשתם ל'גלובס'. דברים אלה יקבלו תשובה הולמת ותקיפה בבית המשפט.

"מצער כי בני המשפחה שכרו עורכי דין אמריקאים, אשר גבו מיליוני דולרים רבים על-מנת לפרנס את המחלוקות ביניהם, אולם מתייחסים בביטול לשכרו של האפוטרופוס הכללי ולשכרם של עורכי הדין הישראלים".

מהאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים נמסר: "שכר הניהול לו זכאים האפוטרופוס הכללי והמנהלים המיוחדים מטעמו קבוע בתקנות האפוטרופוס הכללי (שכר). לפי תקנות אלה, שכר הניהול ייגבה עם תחילת תהליך הניהול, או בהזדמנות הראשונה לכך (במקרה שהנכס אינו כלל כספים נזילים), בשיעור של 5% משוויו הכולל של הנכס בעת תחילת ניהולו על-ידי האפוטרופוס הכללי.

"ככל שהזכאים סבורים כי ישנה הצדקה להפחתת שכר הניהול, עליהם להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. היה ותוגש בקשה כאמור, תוגשנה טענות האפוטרופוס הכללי לבית המשפט.

"יצוין כי במקרה הנדון הושקעו על-ידי האפוטרופוס הכללי והמנהלים המיוחדים משאבי זמן וכוח-אדם גדולים מאוד, בהיקף עבודה חסר תקדים לניהול נכסיו של הנעדר. האפוטרופוס הכללי והמנהלים המיוחדים היו צד להליכים משפטיים רבים ומגוונים בערכאות משפטיות שונות וניהלו את הנכסים על כל המורכבות הכרוכה בכך, בשים לב להיקף הרכוש המנוהל ואופי הנכסים".