אבנר רונן הקדים את זמנו עם שני סטארט-אפים. והפעם?

רונן רצה להפוך את בוקסי ל"חברה של מיליארד דולר", אבל התעשייה לא הייתה בשלה לעולם הסטרימרים ■ כמו המיזם הראשון שלו, אודיגו, גם בוקסי דעכה ונמכרה בזול ■ ראיון

אבנר רונן / צילום: בלומברג
אבנר רונן / צילום: בלומברג

אם יש משהו שאבנר רונן מסרב ללמוד מניסיון העבר, זה לחשוב בקטן. רונן, נזכיר, היה חתום על שתי המצאות שהיכו גלים - המוכרת יותר היא בוקסי, מחלוצות מהפכת העברת תכני וידאו מהאינטרנט לטלוויזיה פיתוח שבזמנו טלטל את תעשיית התוכן ודיברו בו גדולות; ולפני כן אודיגו, תוכנת מסרים מיידיים, שבימי זוהרה שירתה לא פחות מ-8 מיליון גולשים. כעת רונן מאוהב עד כלות ברעיון החדש שלו: אפליקציה בשם פאבליק, שאם תתפתח כפי שהוא מדמיין, תהפוך למדיום תקשורת חדש בפני עצמו.

עצם העובדות - שאודיגו נמכרה לקומברס בנזיד עדשים ושם גוועה לאיטה, ובוקסי, שהוא עצמו ניבא לה שתהפוך לחברה של מיליארד דולר, נמכרה בסכום הלא מרגש של כ-30 מיליון דולר, נבלעה בחברת סמסונג ונעלמה - לא מרפות את ידיו. הן משום שהוא יזם ומהפכן חסר תקנה בנשמתו, אבל גם כי יש בעיניו יותר מדרך אחת להגדיר הצלחה.

"המדד שהשוק מעריך אותו הוא כמה גדולה החברה שיצרת", הוא אומר בראיון ל-G. "אבל בעיניי יש עוד אלמנטים ומדדים של הצלחה. האם בנית מוצר שאנשים אוהבים, האם אתה גאה במה שעשית, האם עזרת לתעשייה להשתנות. מישהו אמר פעם שהמכה המאה בסלע שוברת אותו, אבל הוא נשבר גם בגלל 99 המכות הקודמות. אני לא אומר שבוקסי היא זאת ששינתה את אופן צריכת התוכן, אבל האפקט שיצרנו היה מספיק כדי שכל החברות הגדולות בתחום יכירו אותנו, יעבדו איתנו או יכעסו עלינו ויחששו מאיתנו. לחלק מהמשתמשים זה נתן תיאבון לצרוך יותר תוכן מהאינטרנט על גבי מסך הטלוויזיה, וחלק ממה שעשינו הועתק על-ידי חברות אחרות, והוא עדיין בשימוש, כך שברור שהיה לנו אימפקט, שאינני יכול לומר מה עוצמתו".

בראייה לאחור, אתה כבר יודע לנתח מה השתבש בחלום של בוקסי?

"אחד האתגרים החיצוניים המשמעותיים שעמדו בפנינו היה שהתוכן שאנשים רצו לראות, נשלט על-ידי חברות שלא כל-כך רצו לראות שינוי במודל העסקי ולא רצו לעשות ניסיונות. הרשתות הגדולות (יצרניות התוכן) היו מאוד עצורות ומותנות לגבי האופן שהן מאפשרות לתוכן שלהן להגיע לאינטרנט. אלה היו הימים הראשונים של המעבר הזה והיה פחד מהלא נודע.

"והיה אתגר נוסף, שהיה יותר תלוי בנו - להפעיל חברה שעושה גם תוכנה וגם חומרה, ולהפיץ את החומרה בתמחור נכון ובשיווק נכון, ובזה לא עשינו עבודה טובה. המוצר היה טוב, אבל יקר ומתקדם מאוד טכנולוגית, והתאים יותר למשתמשים נלהבים מאשר לשוק הרחב. מכרנו כמה מאות אלפי קופסאות (סטרימרים) כאלה, שזה מצוין לסטארט-אפ, אבל לא מספיק משמעותי בשביל לשנות שוק. עשינו גם עסקה מאוד גדולה עם וולמארט שנראתה על הנייר טובה, אבל במציאות היה לנו קשה לתרגם למכירות את הנוכחות שלנו בחנויות, והיא עלתה לנו הרבה מאוד כסף כי היה צריך מלאי ונקודות מכירה בהרבה מאוד חנויות. זה היה הימור מאוד גדול, שלא באמת השתלם".

יכולתם להצליח לו פעלתם אחרת?

"בסופו של דבר, הכול היה בשליטתנו. אם היינו יותר חכמים וקשובים, היינו יכולים להפוך את בוקסי למשהו יותר משמעותי, אבל מסיבות שונות, לא תמיד קיבלנו את ההחלטות הנכונות. בנינו משהו שהיה מעניין לנו לבנות, ולא משהו שמעניין לציבור להשתמש בו. אלה טעויות של ילדים, ולא היינו ילדים".

וכעת, פאבליק אמור לנחם אותך על בוקסי?

"לא צריך לנחם אותי. אני גאה בצורה שבה התנהלנו, באיכות של המוצר ובאימפקט שהשאיר אחריו. אין לי טעם רע בפה מבוקסי".

"יותר נהנה מסובל"

הרעיון של פאבליק - תינוקת טרייה שהושקה לפני פחות משבועיים בגרסת ביתא - הוא לשלב בין הז'אנר הוותיק של תוכניות האירוח ברדיו או בטלוויזיה, שבהן הקהל הפאסיבי צופה או מקשיב לכמה דוברים, לבין שיחות הצ'אט, כלומר שיחות בווטסאפ או במסרונים. ההכלאה אמורה ליצור מדיום שידור חדש, שבו דוברים שמעניינים את הציבור ישוחחו ביניהם בצ'אט על נושא מסוים, והקהל יוכל לצפות בשיחה, להגיב, או לבקש להצטרף לשיחה בתור אורח. כך נוצר מעין טוק-שואו אינטראקטיבי על גבי האינטרנט. "חשבנו", מסביר רונן, "שכל-כך הרבה שיחות מעניינות קורות היום במסרים, למשל בווטסאפ, שהן משעשעות, עמוקות או מרגיזות, ומעצם פעולת השיחה נוצר משהו חדש, מעבר לסטטוס או ציוץ; ושאם הופכים את זה ל'שידור', אפשר לפתח מזה פורמט תקשורת חדש. אם פאבליק תצליח, זו הזדמנות לייצר את אחת מחברות המדיה הגדולות".

כרגע כולל צוות העובדים את שני היזמים - רונן ויובל טל, שגם היה סמנכ"ל פיתוח בבוקסי - ושבעה עובדים, ומשרדיו בניו יורק. התחומים המתבקשים לשיחות פאבליק שכאלה, הוא מסביר, הם פוליטיקה, בידור ותוכניות טלוויזיה פופולריות, וכמובן ספורט; כאשר הדוברים יכולים להיות אנשים שממילא ההתבטאויות שלהם מעוררות עניין ויש להם עוקבים בטוויטר ובפייסבוק, כמו שחקני עבר, מאמני עבר ופרשנים, שינהלו שיחה מובנית עם מפיק וקהל שיוכל לבקש להצטרף או להגיב.

פאבליק כבר יודעת להציע שתי תוכניות שכבר רצות על הרשת, אחת על הג'יאנטס (קבוצת הבייסבול) והשני על נוכחות של להט"בים בהוליווד. יש שיחות מתמשכות על "שקרניות קטנות" (pretty little liars, סדרת דרמה ותיקה ופופולרית לנוער), על הקרדשיאנס, על משחקי הכס ועל עקרות בית נחושות. בשיחות האלה מדברים בעיקר כותבי בלוגים שחולקים את מחשבותיהם על הפרק האחרון ששודר בסדרה. יש צ'אט על אסטרולוגיה ויש צ'אט סביב תוכנית הריאליטי לנוער סאמרברייק, שבו המשתתפים עצמם משוחחים, ולדברי רונן, האוהדים הצעירים מאוד נהנים מזה.

"יש לנו רעיונות לאן המדיום הזה יתפתח", אומר רונן, "אבל איך זה יהיה באמת, אנחנו לא באמת יודעים. בתחילת הטלוויזיה, לקחו תוכניות רדיו ושמו מולן מצלמות, ומעצם המדיום החדש התפתחו פורמטים חדשים. הפורמט של הצ'אט מוכר, אבל הוא חדש בתור בידור, ויהיה מעניין לראות איך יתפתח".

איך נולד הרעיון?

"התעשייה התמקדה סביב תקשורת מאובטחת במסרים על פרטיות, שאף אחד, כולל ממשלות, לא יוכל לקרוא או לחדור להודעות שלך. לנו כיזמים יש אינסטינקט לחשוב הפוך. אמרנו לעצמנו, נגיד שהייתה מערכת מסרים הכי פחות מאובטחת, שכל מה שאת כותבת הופך פומבי - מה הייתה המשמעות הפסיכולוגית של דבר כזה? ואז חשבנו שבעצם זה יכול לייצר ערוץ מדיה חדש.

"זה פרויקט מאוד כיפי כי לא לעיתים קרובות מנסים לייצר סוג חדש של מדיום. מאז תחילת ימי הרדיו נוצרו שניים - אודיו ו-וידיאו. ומכיוון שאנשים כבר באופן טבעי משתמשים הרבה במסרים מיידיים, למה שזה לא יהיה מדיום תקשורת שלישי?".

פאבליק יצאה לדרך באוקטובר 2015, כאשר בדצמבר גייסו היזמים שני מיליון דולר מאנג'לים ומקרנות סיד )לואר קייס קפיטל, הומברו ונצ'רס ומבלומברג דאטה, קרן של תאגיד בלומברג). מודל הרווח האפשרי יכול להיות, כמו בהרבה "מוצרי חינם", שחלק מהאינטראקציה תיחשב פרימיום ובו יוכלו לצפות רק חברים משלמים.

רונן מדגים: "אם אני עוקב אחרי ארבעה שחקני עבר בכדורסל שמדברים על מכבי תל אביב - רוב הזמן זה יהיה בחינם, אבל כשהם נותנים פרשנות בזמן משחק, יוכלו לצפות רק משתמשים רשומים". אפשרות אחרת היא פרסום, כגון מסר עם לינק להנחה שיאמר 'תוכנית זו נתמכת בידי נייקי או אדידס', ואולי זה ייכתב בידי אחד ממשתתפי הצ'אט ולא יופיע כבאנר.

אתה רק בהתחלת הדרך כאן. איך זה בהשוואה ליוזמות הקודמות שלך?

"נפלא לחזור חזרה ולהתחיל משהו ולהיות נרגש ולהאמין בו. בכל שלב של סטארט-אפ יש דברים כיפים ויש דברים שפחות. אנחנו עכשיו בשלב שאני הכי אוהב, לפני שהוצאנו את המוצר, שלב שכולו חלומות ואופוריה. כי ברגע שמוציאים את המוצר, מתחילים להתמודד עם המציאות, הבעיות וייצור הרווח. לעשות יזמות זה כמו רכבת הרים, מאוד נדיר שהכול הולך חלק, וכל מי שנכנס לתחום צריך להיות מוכן נפשית להתמודד עם זה, ואם כבר עברתי את זה בעבר ואני מוכן לחזור על זה, כנראה שאני יותר נהנה מסובל".

אתם כבר שנים בניו יורק. יש לחברה זווית ישראלית מלבד המוצא של היזמים?

"פאבליק היא אכן חברה אמריקאית, אבל היינו מאוד שמחים לראות אותה מצליחה בישראל, עם שיחות רלוונטיות בעברית לקהל הישראלי. כרגע הפוקוס מאוד אמריקאי, אבל זה בגלל שאנחנו פה, ושהשקנו רק גרסה לרשת ולאייפון. כשתהיה לנו גם גרסת אנדרואיד, נוכל לדבר עם החברים שלנו בישראל ולנסות".

"לא אידיאלי לארגונים גדולים"

רונן, בסך הכול בן 40, הוא כאמור יזם בנשמתו. לאחר השירות הצבאי בממר"ם הוא נמנה עם מקימי אודיגו - תוכנת מסרים מיידיים שהייתה סופר פופולרית בסוף שנות ה-90 בישראל, ויוחדה בכך שידעה למצוא חברים על בסיס פרופיל מדויק, עניין שהפך אות ליעילה מאוד בתחום ההיכרויות. לימים, עקפו אותה המתחרים הגדולים יותר, וסופה שנמכרה ב-2002 לקומברס (שקודם לכן השקיעה בחברה) תמורת כ-20 מיליון דולר, ושם נזנחה וגוועה.

רונן מסביר כי הרכישה דווקא נראתה הזדמנות טובה עבור אודיגו, בשל ההזדמנות לעבוד עם מפעילים סלולריים כגון הורייזן. זה גם הסיבה שהוא עצמו נשאר עם הקבוצה של אודיגו בקומברס תקופת-מה, אולם לאחר כארבע שנים, "ממש כאשר התחיל הבלגן בקומברס", עזב. "אבל לא לכן עזבתי", הוא מבקש להבהיר. "עזבתי כי היה לי ברור שמתישהו אעזוב ואתחיל משהו חדש. כשהציעו לי שם תפקיד בהובלת מיזוגים ורכישות, מצד אחד זה היה אתגר מעניין, ומצד שני לא רציתי להילכד במלכודת הדבש של התאגיד. לכן קיבלתי את התפקיד לזמן קצוב מראש, עד ינואר 2007".

עם היציאה מקומברס כבר התחיל רונן לעבוד על ההמצאה הבאה, ועם יזמים נוספים (תום סלע, עידן כהן, גדעון קזין ורועי וולקן) הקים את בוקסי. הרעיון, שהיום נראה חלק מחיינו, היה אז מהפכני וכמעט מחתרתי - להעביר את הצפייה מהטלוויזיה לאינטרנט. המוצר הראשון היה תוכנה למחשב האישי, שדרכה אפשר היה לנהל ולצפות בתכנים מהאינטרנט, כולל שירותי תוכן בתשלום (בסגנון נטפליקטס והולו). בשלב הבא, ב-2010, השיקה החברה את בוקסי בוקס, (בשיתוף עם היצרנית D-Link) - סטרימר שאיפשר לצפות בתכנים שעל המחשב בטלוויזיה, וכן התאפשרה גישה לתכנים מהרשת.

המוצר הזה, עיצובו והטכנולוגיה שלו עוררו הרבה עניין ורעש, ורונן הוכתר יותר מפעם אחת כאחד היזמים הבולטים והחשובים באמריקה. עם זאת, סופו של המוצר היה כאמור להימכר לסמסונג במחיר שלא דמה כלל לציפיות, ולהיעלם מהעולם, כאשר רונן ואנשיו עברו לעבוד באותה התקופה בתאגיד הקוריאני, תוך שהם שומרים על מקומם במשרד בניו יורק.

כמו במקרה של קומברס, נכנסת לתוך תאגיד ענק, וכמו אז, ברחת משם.

"אולי באישיות שלי אני לא אידיאלי לארגונים גדולים. כשנכנסנו לסמסונג, באנו עם הרבה מוטיבציה. הבנו שיש שם פלטפורמה שיכולה להגיע להרבה מיליוני אנשים וחשבנו שאנחנו יכולים להשתלב היטב. גם נתנו לנו הרבה עצמאות בניו יורק, רכשנו שלוש חברות והצלחנו לשמר איזו תרבות סטארט-אפית.

"מה שאולי פגע בנו היה העובדה שהיינו מרוחקים מהמטה, וגם היו לנו תרבות שונה, גישה שונה לחיים וסגנון עבודה שונה מכל חברה גדולה, ובטח תאגיד קוריאני. אבל למרות זאת, נתנו לנו לעבוד על דברים שהיו בליבת הפיתוח של סמסונג, ובטלוויזיות של סמסונג שיצאו עכשיו ב-2016, הרבה מחוויית המשתמש הם דברים שפותחו אצלנו בניו יורק, ואנשים שלנו עדיין מחזיקים עמדות מפתח שם".

ולמה לא אתה?

"אם הייתי יותר פוליטיקאי, ואם היה מעניין אותי לעסוק בפוליטיקה ארגונית, אולי הייתי יכול להשיג שם יותר - אבל הרבה יותר עניין אותי לצאת החוצה ולהתחיל משהו חדש".

על בוקסי:

"מישהו אמר פעם שהמכה המאה בסלע שוברת אותו, אבל הוא נשבר גם בגלל 99 המכות הקודמות. אני לא אומר שבוקסי היא זאת ששינתה את אופן צריכת התוכן, אבל האפקט שלנו היה מספיק לכך שכל החברות הגדולות בתחום הכירו אותנו, עבדו איתנו או כעסו עלינו וחששו מאיתנו"

"אחד האתגרים החיצוניים המשמעותיים שעמדו בפנינו, היה שהתוכן שאנשים רצו לראות, נשלט על-ידי חברות שלא כל-כך רצו לראות שינוי במודל העסקי ולא רצו לעשות ניסיונות. הרשתות הגדולות (יצרניות התוכן) היו מאוד עצורות. אלה היו הימים הראשונים של המעבר הזה והיה פחד מהלא נודע"

"בסופו של דבר, הכול היה בשליטתנו. אם היינו יותר חכמים וקשובים, היינו יכולים להפוך את בוקסי למשהו יותר משמעותי, אבל מסיבות שונות, לא תמיד קיבלנו את ההחלטות הנכונות. בנינו משהו שהיה מעניין לנו לבנות, ולא משהו שמעניין לציבור להשתמש בו. אלה טעויות של ילדים, ולא היינו ילדים"

על פאבליק:

"יש לנו רעיונות לאן המדיום הזה יתפתח, אבל איך זה יהיה באמת, אנחנו לא באמת יודעים. בתחילת הטלוויזיה, לקחו תוכניות רדיו ושמו מולן מצלמות, ומעצם המדיום החדש התפתחו פורמטים חדשים. הפורמט של הצ'אט מוכר, אבל הוא חדש בתור בידור, ויהיה מעניין לראות איך יתפתח"

"זה פרויקט מאוד כיפי כי לא לעיתים קרובות מנסים לייצר סוג חדש של מדיום. מאז תחילת ימי הרדיו נוצרו שניים - אודיו ו-וידיאו. ומכיוון שאנשים כבר באופן טבעי משתמשים הרבה במסרים מיידיים, למה שזה לא יהיה מדיום תקשורת שלישי?"

"זה נפלא לחזור חזרה ולהתחיל משהו ולהיות נרגש ולהאמין בו. בכל שלב של סטארט-אפ יש דברים כיפים ויש דברים שפחות. אנחנו עכשיו בשלב שאני הכי אוהב, לפני שהוצאנו את המוצר, שלב שכולו חלומות ואופוריה. כי ברגע שמוציאים את המוצר, מתחילים להתמודד עם המציאות"