"שופט אינו רשאי לדרוש מאדם שבדיון באולמו להזדהות בפניו"

כך קבע נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין ■ "זכותו של אותו אדם להישאר אנונימי בעת שהוא צופה בדיון בבית משפט", אמר

 

אליעזר ריבלין / צלם: אריאל ירוזלימסקי
אליעזר ריבלין / צלם: אריאל ירוזלימסקי

שופט אינו רשאי לדרוש מאדם שנוכח בדיון באולמו להזדהות בפניו וזכותו של אותו אדם להישאר אנונימי בעת שהוא צופה בדיון. כך קבע לאחרונה נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, לשעבר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שמצא כמוצדקת תלונה שהגיש אותו אדם נגד שופטת בית הדין האזורי לעבודה, שחקרה אותו באוזני הצדדים לזהותו.

בהחלטתו עמד הנציב, בין היתר, על משמעותו של עקרון פומביות הדיון ועל זכותו של אדם לפרטיות ולאנונימיות. הנציב הוסיף, כי "שופט אינו שוטר וגם אם היה קם צורך בפעולת שיטור, ולא כך היה בענייננו, על השופט להיעזר לעניין זה בכוחות המשמר או השיטור ולא לקיים בעצמו את פעולות השיטור".

המתלונן נכח בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה בתיק שאין הוא צד לו ואף לא עד בו. לדבריו, משתם הדיון "פנה ללכת" בעקבות התובע שעמו חפץ להחליף מילים. אלא שאז, טען המתלונן הוא "עוכב" על ידי השופטת שדנה בתיק והיא שאלה לזהותו. לדבריו, אף שהשיב לשופטת כי זכותו להיות שם לאור פומביות הדיון, "התעקשה" השופטת כי ימסור לה את שמו והוא עמד על זכותו להישאר אנונימי, תוך שציין כי זוהי זכותו לפרטיות.

"אדם חייב להזדהות רק אם הוא חשוד בעבירה כלשהי"

בתלונתו הוסיף המתלונן וכתב: "אמנם הובהר לי כי 'לא איעצר', אולם נוצר מצב מאוד בלתי נעים שלפיו על מנת שלא לבזות את ביהמ"ש לא יכולתי להתעלם וללכת, ונאלצתי לנהל ויכוח גם עם עורכי-דין שהיו באולם. נאלצתי להיחשף ולציין בפני השופטת כי אינני עיתונאי, כי אני משפטן וכי אינני עד שאמור להופיע בתיק וכי אין לי כוונות פליליות או שאני פועל בניגוד לדין".

עוד טען המתלונן שבמהלך אותו מעמד הטיח בו אחד מעורכי הדין - בבורותו - כי "כמשפטן עלי להיעתר לדרישת בית המשפט בעוד שאיני עורך-דין!. לאחר דקות ארוכות נאלצתי לשוב ולסרב בנימוס ותוך ציון כי הדרישה שהופנתה כלפי אינה מוסדרת בדין. או אז כבר יצא התובע מבניין בית המשפט ונאלצתי לדלוק אחריו למרחק לא קטן על מנת לפגוש אותו".

המתלונן התלונן נגד השופטת וטען כי פנייתה של אליו הייתה בגדר חריגה מסמכות, פגיעה בפרטיותו והטרדתו. המתלונן מוסיף, כי אדם חייב להזדהות בפני שוטר או בפני עובד ציבור שקיבל הסמכה בחוק רק אם הוא חשוד בעבירה כלשהי. בתגובתה לתלונה מסרה השופטת, כי המתלונן ישב במהלך הדיון כשהוא אוחז בידו באופן בולט מכשיר טלפון סלולרי המופנה כלפי חזית האולם. לא היה ברור, לדבריה, אם הדיון מוקלט על ידו אם לאו. היא הוסיפה: "בתום הדיון פניתי אל המתלונן ושאלתי בנועם ובנימוס לזהותו, אך הוא סירב להשיב".

"בשלב זה חזרתי ושאלתי לזהותו אך הוא השיב כי הדיון הוא פומבי והוא אינו חייב במתן תשובה. עוד ציין כי הוא אינו עיתונאי או עד. השופטת הוסיפה וטענה בפני הנציב ריבלין כי המתלונן בשלב זה שאל בהתגרות מסוימת האם הוא עצור או מעוכב שאם לא כן, אין הוא מוכן להזדהות ולמסור את שמו שכן אין הוא מעוניין 'שיגגלו עליו' (יערכו חיפוש בגוגל). כמובן שהשבתי שהוא אינו מעוכב או עצור וכי כלל לא הייתה כל כוונה שכזו".

הנציב קבע כי פנייתה של השופטת לא הייתה במקומה

מן החומר שבפניו לא מצא הנציב כי התגלה חשש שהמתלונן הפר הוראה כלשהי שבדין. מסקנתו של הנציב הייתה כי פנייתה של השופטת אל המתלונן לא הייתה במקומה גם בנסיבות המקרה וגם מטעמיו של הדין.

ריבלין הזכיר בין היתר בחוות דעתו כי כלל פומביות הדיון קובע "'בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק' ... זהו הכלל ונקודת המוצא העומדת בבסיס ההליך השיפוטי במחוזותינו. יש שיאמרו אבן יסוד היא ויש שיאמרו כי בעיקרון - על עסקינן, 'עיקרון שאינו נופל בחשיבותו מעקרונות כבוד האדם וזכותו לשמו הטוב".

ריבלין אף ציטט ממאמרו של פרופ' מיכאל בירנהק מאונ' תל אביב שמתייחס לחשיבותה של הזכות לפרטיות בהקשר לזכותו של אדם לאנונימיות: "מהותה של הזכות לפרטיות היא השליטה של האדם ביחידה האוטונומית שלו, מונח שטבע אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון ... היחידה האוטונומית היא מעין מעטפת שסביב האדם. בידי האדם מופקד המפתח למעטפת הזו. הוא זה שיחליט מתי לפתוח אותה ומתי לא ... הדיון באנונימיות חשוב כשלעצמו ... הבנת האנונימיות מאפשרת לנו להעמיק את ההבנה שלנו את הזכות לפרטיות ... יש לגזור את האנונימיות מתוך המובן החוקתי של הפרטיות, ישירות".

הנציב ריבלין סיכם את החלטתו: "הינה כי כן ניתן לומר, כי הדרישה ממי שנוכח באולם בית המשפט להזדהות עשויה לכרסם בעקרון פומביות הדיון וכן לפגוע בזכותו של אדם לפרטיות ולאנונימיות. ניתן איפוא להבין ללבו של המתלונן המבקש כי יניחו לו לנפשו, לא יוציאוהו מכלל הקהל בתוכו הוא נמצא וימנעו מלתייג אותו כמי שנוהג לבקר בדיונים משפטיים או באופן אחר". לדבריו, "אין גם הסמכה בחוק הנותנת בידי בית המשפט סמכות כללית לדרוש את זיהויו של פלוני המצוי באולמו ולהפר בכך את הזכות לפרטיות ואת הזכות לאנונימיות".

לכך הוסיף הנציב, כי אין מחלוקת שלא נתקיים במקרה זה ההיתר להורות על הרחקת אדם מן האולם ואף להעניש אדם שלא שעה להתראה להימנע מהפרעה לדיון שהרי לא קמה סמכות כזו בהעדר הפרעה כלשהי למהלך הדיון מצדו של המתלונן. וכך, התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת.

צרו איתנו קשר *5988