התגרשה - ותקבל 50% מההשבחה של 13 דירות שירש הבעל

השופט קבע כי לגרושה אין זכויות על הדירות שבעלה קיבל בירושה, אך כן יש לה חלק בהשבחת הנכסים בכל תקופת נישואיהם

לשון הרע בין בני זוג בהליכי גירושין / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
לשון הרע בין בני זוג בהליכי גירושין / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

אישה שהשתתפה בניהול "עסק" להשכרת 13 דירות שבעלה קיבל בירושה, תהיה זכאית למחצית מסכומי ההשבחה שהשקיעו בני הזוג בדירות - כך קבע סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, השופט נפתלי שילה.

פסק הדין דן בעניינם של בני זוג שנישאו בשנת 2001, כשהאישה הייתה בת 19 בלבד, והגבר מבוגר ממנה ב-21 שנה. לאישה היו אלה נישואיה הראשונים, ולגבר היו אלה נישואים שניים, כאשר היו לו כבר שני ילדים - האחד מאשתו הראשונה והשני כתוצאה ממערכת יחסים שניהל עם אישה אחרת. לבני הזוג נולדו 3 ילדים.

עם פרידתם של בני הזוג הגישה האישה תביעה למזונות ולחלוקת הרכוש שצברו במשך השנים, וכן עתרה לקבלת מחצית מ-13 דירות שקיבל בעלה בירושה. בתביעה נטען כי למרות שהבעל הוא מפיק בהכשרתו ועבד בעבר בתחום זה, במשך הנישואים הוא לא עבד אלא ניהל נכסים שקיבל בירושה, שאת חלקם השכיר.

עוד לטענת האישה, לאורך שנות נישואיהם עבדו בני הזוג בתחזוקה, קבלה והפעלת רכושו של הבעל במשרה מלאה וכן השקיעו סכומי כסף נכבדים בשיפוץ הנכסים על-מנת להשביחם. לטענת האישה, הונו של הבעל מהרכוש שקיבל בירושה עומד על עשרות מיליוני שקלים, והוא משתכר מהשכרת הנכסים 35,000 שקל בחודש, כאשר לאחר ההוצאות נותרים לו 25,000 שקל בחודש.

מנגד טען הבעל כי בכל שנות הנישואים הם שמרו על משטר של הפרדת רכוש מוחלטת, ואפילו חשבון בנק משותף לא היה להם, הוא ניהל בעצמו את כל נכסי הירושה, הנכסים לא הושבחו כלל, ואין לאישה כל חלק בירושות שקיבל.

לפי חוק יחסי ממון, נכסים שהתקבלו בירושה לא נכללים באיזון המשאבים (חלוקת הרכוש) - אלא אם הוכחה כוונת שיתוף. השופט שילה קבע כי במשך החיים המשותפים המשפחה התקיימה מכספי השכירות, אשר הושגו בין היתר גם מעזרתה של האישה בטיפול בנכסים, האישה סייעה לבעל בקבלת דמי השכירות ובפעולות שבוצעו לצורך השבחת הנכסים, ו"היא עבדה ב'עסק' שניהל את הנכסים וקיבל את פירותיהם" - אך אין בעצם הניהול והסיוע בכדי להקנות לאישה זכויות בגוף הנכסים המקוריים, ולא הוכחה במקרה זה כוונת שיתוף.

ואולם, נקבע, הדבר שונה ביחס להשבחת הנכסים. בנסיבות שבהן האישה סייעה רבות בהשבחת הנכסים, וכספים משותפים הושקעו בכך, יש להתייחס לתוספת השווי שנוצרה לדירות כתוצאה מעבודת בני הזוג בתקופת החיים המשותפים כנכס חדש ועצמאי - ולא כנכס המקורי שהתקבל בירושה - ובתור שכזה הוא הופך לנכס בר-איזון. משכך, מינה השופט שמאי שיעריך את שווי ההשבחה לצורך החלוקה בין הצדדים.