מיני-מבחן: הונדה סיביק Type-R - התמכרות קשה ומיידית

הקומפקטית הלוהטת והמוחצנת היא תשובה נחרצת למי שסבר שהונדה נטשה את שורשיה ואת המסורת לטובת רכבי פנאי מפנקים

חטיבת הרכב של הונדה מרוויחה (היטב) את לחמה ממכירת מיליוני משפחתיות תכליתיות ורכבי פנאי, אבל כראוי ליצרנית עם דימוי ספורטיבי היא מטפחת לצד הלחם גם את השעשועים. התפקיד הזה מוטל באופן מסורתי על כתפיה של ה"סיביק טייפ R", שיש לה חוג של מעריצים מכורים ברחבי העולם. אלא שכיום קיימת תחרות רצינית מאד בפלח הקומפקטיות ה"חמות" ואת תוצאותיה ניתן לראות היטב בדור החדש של הטייפ R.

העיצוב, למשל, לא לוקח שבויים. הכנפיים קיבלו תפיחות ענק עם פתחי אוורור נוסח מכוניות מסלול מלפנים. צמיגים במידות קיצוניות על חישוקי 19 אינץ' מרהיבים כמעט נושקים לקשתות הגלגלים וחושפים בלמי דיסק עצומים עם קליפרים בצבע אדום כדם. הספוילר הקדמי השחור מגרד את המדרכה וכמובן ישנו עיצוב הזנב, שנשלט על ידי ספוילר אחורי עצום ושופע להבים מושחזים, שמתנשא אל מעל קו הגג.

לגבי הספוילר הזה יש לנו שתי הערות. הראשונה היא, שהוא נועד לתכלית ולא רק ל"שואו". במכונית קומפקטית, שיכולה להגיע ל-270 קמ"ש (על המסלול) יש צורך ביצירת הרבה כוח הצמדה אווירודינמי לזנב. ההערה השנייה היא, שאם הבליטה הזו ממש מפריעה לכם, אל דאגה. אם תחנו את הרכב ברחוב ישראלי בלילה ללא השגחה, יש להניח שהספוילר ייעלם חיש קל וימצא את דרכו לזנבה של איזו סיביק/אאודי משופרת מודל 1998.

כך או כך, זה לא עיצוב לטעמו של כל אחד. קחו את המכונית למקום מפגש של חובבי רכב צעירים ותוך שניות היא תיעלם תחת נחילי מעריצים כמו חגב שנקלע לקן נמלים. מנגד, אם, כמונו, שיבה זרקה בשערכם, הרי שנסיעה במכונית כזו, בעיקר בצבע אדום, משדרת לסובבים "משבר גיל העמידה".

גם מעצבי תא הנוסעים בילו זמן ממושך במחסן האביזרים הקוסמטיים. מושבי הספורט הקדמיים העמוקים ומשובצי העור, עם חגורות הבטיחות האדומות, נראים נפלא ומעניקים תמיכה ראויה למכונית, שמייצרת כוחות G רציניים בפניות. מוט ההילוכים מעוטר בכדור סגסוגת שנראה נפלא (אך מתלהט עד כדי כווייה בשמש), הדוושות ייחודיות, במרכז לוח המחוונים יש מחשב למדידת ביצועי מסלול והגימור נאה ומוקפד. פרט לכך זה אותו תא נוסעים מרווח ושימושי של הסיביק האצ'בק הרגילה עם מרחב ישיבה מכובד למבוגרים מאחור.

במשך עשורים סירבה הונדה בעקשנות להצטרף לטרנד מנועי הטורבו ושמרה אמונים למנועים אטמוספריים מורכבים, שסיפקו את הכוח בסל"ד אסטרונומי. אבל מנוע ה-2 ליטר טורבו הראשון של החברה מלמד, שהונדה למדה מהטובים ביותר. זהו מנוע אימתני, שמייצר 306 כ"ס ומומנט של 40 קג"מ כבר מסל"ד נמוך. הוא גמיש, שקט וידידותי ומאפשר לנוע במתינות גם בתנאים עירוניים ובפקקים, אבל כאשר הטורבו נכנס לפעולה, בליווי שריקה מוחשית, הוא מעיף את המכונית קדימה בקצב מסמר שיער.

האופי הרב-תכליתי ניכר גם בתפעול: דוושת המצמד קלה יחסית ולא דורשת מאמץ בפקקים וספיגת הזעזועים במהירויות עירוניות מתקבלת על הדעת. אבל ההגה כבד, מדויק כמו אולר שווייצרי וסופר-מהיר וכך גם ידית ההילוכים קצרת המהלך.

תפעול ידידותי למשתמש אין פירושו שצריך לזלזל בפוטנציאל הדינאמי של המכונית. בניגוד לחלק מהמחתרות כפולות ההנעה, שמשדרגות את יכולת הנהיגה של נהגים בינוניים ומחניפות להם, לטייפ R יש הנעה קדמית בלבד - אמנם בגיבוי של דיפרנציאל מתוחכם והרבה אלקטרוניקה, מה שדורש מהנהג ריספקט ומיומנות. אפשר לזרום עם המכונית בפניות הדוקות במהירויות מרגשות, אבל ההרגשה בקצות האצבעות ובישבן היא של "ללכת על הקצה".

עם מחיר של כ-300 אלף שקלים ותיבה ידנית בלבד, יש להניח שהיא תתקשה להילחם בשלל המפלצות הגרמניות/ספרדיות האוטומטיות ששולטות כיום בפלח הזה. אבל חובבי נהיגת אקסטרים שייקחו אותה למבחן יגלו שההתמכרות מיידית וקשה.