האם "ספר הצמרת" דונלד טראמפ יזעזע את שוק האג"ח?

ארה"ב והעולם כולו הזדעזעו כשטראמפ הסביר במהלך הקמפיין שלו שצריך לטפל בחוב הריבוני האמריקאי ע"י הפחתת התשלומים לבעלי האג"ח ■ "זה מצב שאי-אפשר להפסיד בו"

דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס

דונלד טראמפ הכתיר את עצמו בראיון ל-CNN במאי השנה בתואר "מלך החובות". "אני מבין חובות טוב יותר מכל אחד אחר, כנראה. אני יודע היטב איך לטפל בחוב. אני אוהב חובות - אבל אתם יודעים, חוב זה דבר מסובך ומסוכן, וצריך להיות זהירים ולדעת מה אתה עושה". ובכן, הפעם, בניגוד להערות אחרות שלו בנושאים רבים ומגוונים, הוא כמעט צודק. הוא לא הגזים בתיאור יחסיו האינטימיים עם חובות, אם כי על המומחיות שלו בניהול חובות צריך להתווכח.

ה"ניו יורק טיימס" ניסה לפני שבוע לבדוק אם טראמפ נשאר מלך חובות, ופרסם תחקיר חלקי שלפיו המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב והנהגת העולם, שהוא במקור איל נדל"ן, צבר חוב של לפחות 650 מיליון דולר בחברות שהוא מחזיק - פי שניים מהסכום שעליו הוא דיווח לציבור בקמפיין שלו.

פרט פיקנטי הוא שבניין משרדים במנהטן בבעלות חלקית של טראמפ חייב 950 מיליון דולר בהלוואות שלקח, ואחד הנושים הוא הבנק אוף צ'יינה, אחד הגדולים בסין. לא נעים, אבל טראמפ - שתוקף את סין ללא הפוגה בקמפיין שלו - אם יהיה נשיא, עלול למצוא את עצמו בניגוד עניינים בלשכה הסגלגלה: הסינים יוכלו בקלות לחנוק את בניין המשרדים שלו, שכן הבנק אוף צ'יינה שייך חלקית לבייג'ין, ומקבל הוראות ממנה כמו כל מוסד בנקאי סיני גדול או קטן.

אבל בעוד טראמפ לא מתרגש מאובדן שליטה על נכסים גדולים - זה כבר קרה לו כמה פעמים בקריירה העסקית שלו, וגם הסינים לא מפחידים אותו, לארה"ב ולעולם יש סיבה טובה לחשוש מהגישה שלו לטיפול בחובות שעלולה להוביל לקריסה של אג"ח האוצר האמריקאי ושוקי ההון בעולם בממדים שלא היו דוגמתם.

איך ולמה? לא בגלל הדימוי הלא צפוי שלו, שמפחיד רבים וטובים, אלא ספציפית בגלל ההתבטאויות שלו בנושא החוב הריבוני האמריקאי. באותו ראיון ל-CNN במאי, טראמפ הסביר שהגישה שלו לבעיית החוב הפדרלי תתמקד ב-buybacks, קנייה של אג"ח אוצר בתנאים מוזלים לממשל. "אם הריביות יעלו, נוכל לקנות את האג"ח בהנחה. אם אנחנו נזילים מספיק כמדינה, אנחנו צריכים לעשות את זה", הוא אמר.

במילים אחרות, טראמפ יציע לבעלי אג"ח האוצר האמריקאי - עניין של כ-14 טריליון דולר בשנת התקציב 2016 (מתוך חוב פדרלי כולל של 19.4 טריליון דולר, היתרה היא חובות הממשל לגופים אחרים, כמו מדינות ארה"ב, ומדיקייר, הביטוח הרפואי לגמלאים) - "תספורת", כלומר מימוש בפחות מדולר לערך נקוב. אם תהיה פאניקה, ובעלי האג"ח, כולל סין ויפן, ירוצו אל פתחי היציאה, וריבית האג"ח תזנק, ארה"ב לא תיקלע לחדלות פירעון, ולא תתקשה לגייס עוד הון לפדיון האג"ח שלה ותשלומי הריבית, מפני שהיא תמיד יכולה להדפיס עוד כסף. זה ממילא מה שארה"ב עושה כבר כמה וכמה שנים, במסגרת כל ההקלה הכמותית של הפדרל ריזרב, שנעשתה באמצעות הגדלה מלאכותית של מאזן הבנק המרכזי.

באותו חודש מאי, טראמפ לא התנהג כמי ששולף מהמותן פתרון לבעיית החוב הפדרלי. הוא התראיין גם לערוץ הפיננסי CNBC, וחזר על ההנחה שהממשל יוכל להציע לבעלי אג"ח האוצר עסקה טובה יותר לארה"ב. "אני אגייס כסף (בהנפקות אג"ח), בידיעה שאם הכלכלה תקרוס, נוכל לעשות עסקה (עם בעלי האג"ח). ואם הכלכלה תהיה טובה, הכול יהיה טוב. לכן, זה מצב שאי-אפשר להפסיד בו".

לדיבורים כאלו של מועמד מפלגתי לנשיאות אין תקדים מודרני בארה"ב או במדינות מפותחות אחרות. אג"ח האוצר האמריקאי נחשבות זה עשרות שנים לאחת ההשקעות הבטוחות בעולם, גם כאשר הן יקרות מאוד - כמו בימינו - וכל סדק באמון המשקיעים העמיס בעבר על משלם המסים האמריקאי הפסדים גדולים.

כלכלנים גם מזלזלים ביכולתו של טראמפ, שהיה איש שיווק יוצא מהכלל - והצליח למכור למשקיעים בעבר כמה פעמים את חברותיו הכושלות - לשווק למשקיעים משהו שהוא פחות מ-100 סנט לדולר. "אף אחד לא ירים את הטלפון אם שר האוצר האמריקאי ינסה לעניין אותו בפדיון כזה", אמר כלכלן ראשי בחברת השקעות בשם Wrightson ICAP ל"ניו יורק טיימס". "למה שהם ירימו? יש להם חוזה, שמחייב פדיון מלא של האג"ח".

בראיון ל-CNBC הסביר טראמפ שהרעיון שלו ל"מימון מחדש" של אג"ח האוצר, שמזכיר החלפת משכנתא בריבית גבוהה למשכנתא בריבית נמוכה יותר, נובע מהחשש שלו מהשלכות עליית ריבית על שירות החוב האמריקאי. "אנחנו משלמים כיום ריבית נמוכה מאוד", הוא אמר. "מה יקרה אם הריבית הזו תעלה בשתיים, שלוש, ארבע נקודות אחוז? לא תהיה לנו מדינה. המספרים הללו יהיו מבהילים".

אבל זה בדיוק מה שיקרה אם "מלך החובות" ינסה למכור למשקיעי האג"ח הריבוניות של ארה"ב פדיון מוקדם בהנחה למחיר הנקוב של האג"ח, שהיא שטר חוב לפירעון מלא בתאריך מדויק. הבהלה תוזיל באמת את האג"ח ותאפשר לממשל לקנות אותן בשוק הפתוח במחירי הנחה, אבל בו זמנית הממשל יצטרך להגדיל מאוד את תשלומי שירות החוב, כלומר את הריבית על האג"ח.

טראמפ נשאל אם הוא תומך למעשה בחדלות פירעון של הממשל. הוא השיב שלא, אבל הממשל יוכל לקנות חזרה חוב בפחות מהערך הנקוב שלו. במילים אחרות, הממשל ינסה לעשות את מה שהוא עשה בעבר - תספורת לבעלי האג"ח - וישלם פחות ממה שהוא לווה מהם.

מאיה מק'גינס, נשיאת "הוועדה לתקציב פדרלי אחראי", שנחשבת לגוף א-פוליטי, אמרה ל"ניו יורק טיימס" שהיא שותפה לחשש של טראמפ מגודל החוב הפדרלי, אבל הנושא הזה צריך לדבריה להיות מטופל על ידי שינויים במדיניות התקציבית, קרי פחות הוצאה ויותר הכנסה. "זו בעיה של מדיניות, לא של ניהול חוב", היא אמרה. "אנשים תמיד מחפשים את הפתרונות הקלים ביותר. אם הייתה אפשרות כזו, האוצר כבר היה מנצל אותה".

ואמנם, "תספורת" לנושים כמו מחזיקי אג"ח היא טקטיקה ידועה בעולם העסקים, ולעתים היא אסטרטגיה עסקית, שטראמפ עצמו השתמש בה לא פעם, כמו שנראה בהמשך. נושה שחושש לאבד את כל כספו ירים כוס שמפניה אם הוא יקבל, נניח, 70 סנט לדולר או אגורות לשקל, והיו כבר תספורות גדולות יותר. אבל בעולם המימון הממשלתי-ריבוני, אי-אפשר ליישם מומחיות עסקית בניהול חובות. התוצאה הסבירה יותר תהיה פאניקה ומשבר בשוקי ההון.

ב-1979, לדוגמה, ממשל ג'ימי קרטר עיכב תשלומי ריבית של 120 מיליון דולר - סכום פעוט אז ובימינו - בנימוק של "בעיות חשבונאות", והמשקיעים העלו בתגובה את תשואות אג"ח האוצר ב-0.6 נקודת אחוז, לפי מחקר של כמה כלכלנים אקדמאיים. העלות לאוצר האמריקאי הסתכמה ב-12 מיליארד דולר. ב-2011 עלו עליות המימון של הממשל כתוצאה מסירובו של הקונגרס הרפובליקאי להעלות את תקרת ההלוואות של הממשל. הפעם העלות למשלם המסים הגיעה ל-19 מיליארד דולר.

אלא שטראמפ ליהטט עם חובותיו ברמה העסקית, אבל ברמה הלאומית הצעותיו הן שוב סיסמאות ריקות.

אבל איך בכלל התגלגלה הקריירה העסקית של האיש שהכתיר את עצמו למלך החובות ואולי התואר "ספר צמרת" מתאים לו הרבה יותר?

 

נדל"ן תחילה

ובכן, דונלד ג'ון טראמפ נולד ב-1946 בקווינס, ניו יורק, לאב ממוצא גרמני ולאם ממוצא סקוטי והוא מוגדר בוויקיפדיה כאיש עסקים, יזם נדל"ן, כותב ספרים, דמות טלוויזיונית ופוליטיקאי.

היום הוא יו"ר ומנכ"ל תאגיד The Trump Organization, שהייתה חברת הנדל"ן של אביו, והתמקדה בהשכרה למעמד הביניים בברוקלין, קווינס וסטאטן איילנד. הוא הפך ליו"ר החברה ב-1971. אבל פרסומו הגיע מהקמת Trump Entertainment Resorts , שעסקה בניהול בניינים, בתי קזינו, מרכזי אירועים ובתי מלון רבים ברחבי העולם. אורח חייו הראוותני הפך אותו לידוען בסוף המאה ה-20, ולאישיות טלוויזיונית בתחילת המאה ה-21 בזכות תוכנית ריאליטי פופולרית שהוא הפיק והנחה בשנים 2003-2015 בשם "המתמחה", שבה מתמודדים המשתתפים על הזכות להתמחות בעבודה בתאגיד שלו.

טראמפ הפציע בשמי ארה"ב והעולם בזכות הקמת גורדי שחקים רבים בארה"ב ובניו יורק בפרט, שנושאים את שמו שהפך למותג עולמי. המפורסמים בהם הם "מגדל טראמפ" ו"מגדל טראמפ העולמי" במנהטן.

אבל הפרסום הגדול באמת הגיע מבתי הקזינו שלו באטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, העיר המפורסמת בשל הטיילת שלה, חופיה ותרבות ההימורים המפותחת שבה. טראמפ הסתער עליה בשנות ה-80, עם הפתיחה של טראמפ פלאזה ולאחר מכן הטאג' מהאל, שנפתח ב-1990 בהשקעה אדירה לאותה תקופה של מיליארד דולר. לתקופה לא כל כך ארוכה אטלנטיק סיטי הייתה נוצצת. ההימורים, ואיתם גם הזנות, פרחו, וההכנסות של ניו ג'רזי ממסים זינקו בהתאם.

הנכסים המפוארים והבולטים שטראמפ בנה בעיר הביאו תשומת לב, יצרו מותג, וזימנו אליה אינספור גורמים נוספים בשיא פריחתה, כאשר היא איימה על מעמדה של לאס וגאס כעיר ההימורים של ארה"ב. בשנות ה-80 וה-90, בשיאה של תעשיית ההימורים המקומית, הייתה אטלנטיק סיטי מקום בילוי מועדף על כוכבים ועשירים. היא גם הייתה, לתקופה, יעד התיירות הפופולרי בארה"ב.

אבל לפי תחקיר ה"ניו יורק טיימס", שהתבסס על דיווחים לרשות ניירות הערך, על מסמכים בבתי משפט ועל עוד מקורות רבים, כל עסקי הקזינו שלו היו כישלון מתמשך, אולי אפילו מכוון. טראמפ פשט רגל לא פעם אחת אלא ארבע פעמים בשנים 1991-2009, ואף על פי כן, שוויו הוערך על ידי "פורבס" בשנה שעברה ב-4.5 מיליארד דולר. אגב, הוא עצמו טוען שהוא שווה 10 מיליארד דולר, מה שקשה להוכיח כי הוא מעולם לא פרסם את דוחות המס שלו, כפי שעושה כל מועמד לנשיאות (ולקונגרס) בעידן המודרני.

הנטל של ההפסדים נפל על המשקיעים שהימרו על כישוריו העסקיים, ובכל פעם מחדש הצליחו טראמפ וחברות בתי הקזינו שלו לשכנע את בעלי האג"ח שלהן לקבל תספורת כדי לא למחוק את כל כספם. והם חזרו בכל פעם על התרגיל של גיוס עוד חובות בריביות גבוהות, וחזרה לבית המשפט כדי לקבל הגנה מפני נושים.

הגרסה של טראמפ היא שבתי הקזינו שלו נסחפו בגל שפגע בכל תעשיית ההימורים באטלנטיק סיטי, אבל במציאות, לפי ה"ניו יורק טיימס", הוא נכשל בגדול בעיר זו הרבה לפני שהיא שקעה בעשור האחרון. מהמסמכים ברור שהחברות שלו אמנם רשמו ביצועים גרועים, אבל הוא כמעט לא סיכן את הונו הפרטי, העביר חובות פרטיים לבתי הקזינו, וקיבל מיליוני דולרים בשכר, בונוסים ותשלומים אחרים.

בשלושה ראיונות שטראמפ קיים עם ה"ניו יורק טיימס" במאי-יוני, הוא הכיר במונחים כלליים בכך שמינוף גבוה והכנסות לא גבוהות הרסו את בתי הקזינו שלו. הוא לא טרח לציין שההלוואות שהוא קיבל מבנקים ומהמשקיעים היו בריביות כה גבוהות, עד 14% בזמנו, שלהימור שלו כמעט לא היה סיכוי מלכתחילה.ן

טראמפ פלאזה הסגור כיום היה הראשון. בתחילת שנות ה-80 הצליח טראמפ לקנות מגרש מובחר על הטיילת. הוא לא קיבל מימון להקמת קזינו (למרות שהיה כבר מוכר לבנקים בזכות החברה המשפחתית שלו שפעלה בניו יורק), אבל נכנס לשותפות עם חברת בתי הקזינו הגדולה Harrah's Entertainment מווגאס. החברה הסכימה לספק לטראמפ מימון בסך 220 מיליון דולר להקמת הקזינו, לשלם לו דמי ניהול בנייה של 24 מיליון דולר ואפילו להעביר אליו מחצית מהרווחים. כך נפתח ב-1984 קזינו Harrah's at Trump Plaza.

אחר כך קנה טראמפ את הקזינו הכמעט בנוי של הילטון באזור המרינה ב-320 מיליון דולר, שנקרא תחילה טראמפ קאסל. החברה שלו הנפיקה אג"ח ב-352 מיליון דולר למימון שארית הבנייה. הקזינו נפתח ב-1985, והתחרה ישירות בקזינו של השותפה Harrah's. שנה לאחר מכן, השותפות הסתיימה, ו-Harrah's מכרה לטראמפ את חלקה בטראמפ פלאזה ב-220 מיליון דולר.

מיליארד דולר השקעה

באפריל 1990 חנך טראמפ את בית הקזינו השלישי שלו באטלנטיק סיטי, הפרויקט הגדול ביותר בקריירה שלו: טאג' מהאל, בו הושקעו מיליארד דולר. "זה באמת הולך להיות מקום מדהים. אנחנו מכנים אותו 'הפלא השמיני של העולם'", אמר לכתבים הנלהבים. טאג' היה באמת בממדים חריגים: המלון בן 42 הקומות היה המגדל הגבוה ביותר בניו ג'רזי, והקזינו היה הגדול בעולם (היום התואר הזה שייך למקאו).

לפני חנוכת הטאג', כאמור ב-1990, החלה רשות הפיקוח על בתי ההימורים בניו ג'רזי לחשוש שהקזינו החדש לא יחזיק מעמד בגלל נסיקת עלויות הבנייה, ושקלה לשלול את רישיון ההימורים שלו. טראמפ הופיע ברשות זו שנתיים לפני כן ואמר שהוא ירסן את ההוצאות מפני שמוסדות הלוואה רגילים "עומדים בתור" כדי לספק לו מימון בריביות נמוכות. הוא הדגיש את תיעובו כלפי "אג"ח זבל" עתירות ריבית וסיכון, שהיו אז כבר פופולריות.

אבל בתוך כמה חודשים, טראמפ הנפיק אג"ח זבל בסך 675 מיליון דולר בריבית של 14% שנשמעת היום דמיונית כדי לסיים את הקמת טאג' מהאל. החוב הכולל שהוא גייס לטובת הטאג' עלה על 820 מיליון דולר. שבועיים לפני הפתיחה אמר אנליסט בתי קזינו בשם מרווין רופמן מחברת מונטגומרי סקוט בפילדלפיה, ל"וול סטריט ג'ורנל" שטאג' יצטרך להניב הכנסה של 1.3 מיליון דולר ביום רק כדי לעמוד בתשלומי הריבית על החוב שלו, סכום ששום בית קזינו לא השיג עד אז. טראמפ הזועם התקשר למונטגומרי סקוט בפילדלפיה, וביקש לשחרר את רופמן מעבודתו. וכך היה.

"הקזינו הזה עמד למות כבר מההתחלה. אמרתי לו שהוא הולך לפשוט רגל. המימון לא הספיק", אמר ל"ניו יורק טיימס" וו. באקלי הווארד, שטראמפ קידם לתפקיד נשיא הטאג' חמישה ימים אחרי הפתיחה.

ואמנם, כמעט מיד אחרי הפתיחה הייתה לטראמפ בעיה לשלם את הריבית על החובות של טאג' ובתי הקזינו האחרים שלו. היה ברור גם שטאג' פוגע בהכנסות בתי הקזינו האחרים שלו. באותה שנה סבלו הכנסות ההימורים בעיר מקיפאון, אחרי זינוק של פי שלושה בשנות ה-80, על רקע מיתון כלכלי בארה"ב. בו זמנית, גם קבוצת הנדל"ן הסולידית של טראמפ בניו יורק סבלה מירידת ערך נכסיה.

בדוח מאותה שנה העריכה רשות הפיקוח על ההימורים בניו ג'רזי את סך חובות החברות שבבעלות טראמפ, כולל Trump Organization מניו יורק, ב-3.4 מיליארד דולר, מהם 1.3 מיליארד דולר של בתי הקזינו ו-832.5 מיליון דולר בערבות אישית של טראמפ. המלווים של טראמפ (כולל בעלי האג"ח) דרשו ממנו להציג תוכנית עסקית, למנות סמנכ"ל כספים עצמאי לחברת האחזקות, ולמכור את חברת מטוסי המנהלים טראמפ שאטל, את היאכטה שלו ואת חלקו במלון פלאזה במנהטן, שגם הוא הגיש בקשת הגנה מנושים. הוקצבו לו 450,000 דולר בחודש למימון הוצאות אישיות ומשק בית.

טאג' מהאל המפואר פשט רגל שנה וקצת אחרי שנפתח, וטראמפ פלאזה הצטרף אליו ב-1992. ההסדר שקיבל בית המשפט היה תספורת ריבית לבעלי האג"ח תמורת העברת 50% מהנכסים לבעלותם. הוסכם גם שבעלי האג"ח לא יגישו תביעות אישות נגד טראמפ חמש שנים. אבל לא הייתה הרבה הפחתה של רמת החוב, שתפיל את אימפריית ההימורים של טראמפ גם בעתיד.

ז'יטונים במקום תשלום

אנקדוטה קטנה: בדצמבר 1990 טראמפ היה זקוק ל-18 מיליון דולר לביצוע תשלום ריבית. אביו פרד שיגר לאחד מבתי הקזינו עורך דין שקנה ז'יטונים להימורים ב-3.3 מיליון דולר כדי לספק לו מזומנים לתשלום. רשות הפיקוח קנסה אחר כך את בית הקזינו הזה ב-65,000 דולר על ה"הלוואה" הלא חוקית הזו.

באותה עת היה טראמפ עצמו חייב אישית 100 מיליון דולר לנושים פרטיים. הוא טיפל בסכנה הזו בשני שלבים: ב-1993 חברתו מכרה עוד אג"ח זבל בסכום זהה ורשמה את החוב במאזן של קזינו טראמפ פלאזה, כאשר יותר ממחצית הסכום עברה לידי טראמפ לתשלום חובותיו האישיים. ביוני 1995, תחת סכנת פשיטת רגל נוספת, טראמפ העביר את הבעלות על קזינו פלאזה לחברה בורסאית חדשה: Trump Hotels and Casino Resorts. הוא הנפיק 10 מיליון מניות ב-14 דולר למניה. בו זמנית הנפיקה החברה עוד אג"ח זבל, הפעם בריבית מופלאה של 15.5%.

ב-1996 הנפיקה החברה עוד מניות ומכרה אג"ח זבל ב-1.1 מיליארד דולר. התקבולים שימשו לפירעון 330 מיליון דולר, חוב על קזינו פלאזה שהיה בערבת חברה בשליטת טראמפ (ועוד סכום פעוט של 30 מיליון דולר שטראמפ היה חייב אישית לשני בנקים). החברה החדשה גם קנתה את טראמפ טאג' מהאל ובית קזינו נוסף, והעמיסה על בעלי המניות שלה גם את החובות שלהם.

טראמפ חגג את יום הולדתו ה-60 ביוני אותה שנה בטאג' מהאל, כמובן, עם להקת "נערי החוף" המיתולוגית על הבמה. העיתונות התמלאה כתבות על ה"קאמבק" שלו. חלק מהן ציטט את רופמן, האנליסט ביש המזל שטראמפ פיטר ב-1990, שהפעם כתב בחוכמה שטראמפ מקבל קרדיט על מפנה לטובה בעסקיו.

אבל אנליסטים אחרים ושוק המניות חשבו שהסכום ששילמה חברת טראמפ הבורסאית תמורת הנכסים היה מוגזם. מניית Trump Hotels and Casino Resorts החלה את דרכה כלפי מטה. בעלי המניות החליטו שהם לא פתאים, והחלו לתבוע את החברה, בין היתר בגין העברת 75 מיליון דולר לחברה הפרטית של טראמפ.

בשלב מסוים טראמפ פיטר את המנכ"ל ומינה את עצמו במקומו, כשהוא מבטיח שהפעם יהיה בסדר. המניה הגיבה בצניחה ל-3 דולרים. "בתי הקזינו רשמו ביצועים יפים מאוד מנקודת מבט עסקית", אמר טראמפ למגזין "פלייבוי" ב-2004. "אנשים מסכימים שהם נוהלו היטב, נראו טוב והלקוחות אהבו אותם". כל כך אהבו, שבנובמבר 2004 הגישה החברה בקשה להגנת פשיטת רגל מפני נושים - הסיבוב השלישי של בתי הקזינו של טראמפ בבתי המשפט לפשיטות רגל.

הפעם ספגו בעלי האג"ח הפסד של 500 מיליון דולר. טראמפ הסכים לפרוש מכהונת המנכ"ל אך נשאר יו"ר מועצת המנהלים. הוא גם הסכים לתקדים: להביא מהבית 55 מיליון דולר לחברה. הוא קיבל עדיין 2 מיליון דולר בשנה במסגרת "הסכם שירותים" שכלל את השימוש בשמו.

בתחילת 2009 בתי הקזינו של טראמפ התקרבו לפשיטת הרגל הרביעית. טראמפ הציע לקנות את החברה, אך הדירקטורים שהתמנו על ידי בעלי האג"ח ב-2004 סירבו בתוקף, והוא פרש ממועצת המנהלים. גם הפעם אישר שופט את התוכנית של טראמפ להסדר חובות: הפעם קיבלו בעלי האג"ח תספורת של 1.3 מיליארד דולר תמורת השליטה בחברה. טראמפ נשאר עם 10%, בלי כל תפקיד בחברה שהוא הקים. השופט אפילו טרח לציין ש"טראמפ ותומכיו הוכיחו שהמותג טראמפ שווה מיליוני דולרים".

במבט לאחור, אומר דיוויד הנלון, מנהל קזינו לשעבר באטלנטיק סיטי, טראמפ הצליח לשכנע פעם אחר פעם את המשקיעים, את הבנקאים ואת וול סטריט ש"יש ערך אמיתי בשם טראמפ. הם היו מאוהבים בו, והם חזרו אליו בפעם השנייה, השלישית והרביעית", אמר הנלון. "הם הניחו לו לבזוז נכסים. היה נורא לצפות בזה. זה היה מדהים. אני חייב לתת לטראמפ את הקרדיט על השימוש בידוענות שלו פעם אחר פעם".

דונלד טראמפ
 דונלד טראמפ

זהו האיש שרוצה להחזיר את אמריקה לגדולתה.

צרו איתנו קשר *5988