"שיקולי תכנון אינם הכול - יש להתחשב בצרכיו של בעל הקניין"

בימים האחרונים דן בית המשפט המנהלי מחוז מרכז בעתירה שהגישו בני משפחה מהיישוב קדימה-צורן נגד הוועדה המחוזית והוועדה המקומית שאליהן שייך היישוב.

ראשיתה של הפרשה בשנת 2010, אז ביקשו יוסף אלסטר ובתו שרון אור-חיים, תושבי קדימה-צורן, לאשר הוספת שתי יחידות דיור במגרש השייך לאב. היחידות נועדו לבת ולאחיה, שתכננו לגור סמוך לבית האב, שהתאלמן זמן קצר קודם לכן.

מבחינה תכנונית, ביקשו בני המשפחה, לקדם תוכנית נקודתית בשטחם אשר תכליתה הייתה להגדיל את הבנייה המותרת על המגרש ששטחו כ-1,500 מ"ר - משתי יחידות דיור בשטח כולל של 480 מ"ר, לארבע יח"ד בשטח כולל של 960 מ"ר.

ואולם בשנת 2014, כשפנו לוועדה המחוזית, נתקלו בסירוב בטענה כי "בימים אלו מקודמת תוכנית מתאר כוללת לקדימה-צורן, שתבחן את כל הסוגיות התכנוניות הנדרשות ליישוב כולל ואת סוגיית צפיפות הבנייה, ולפיכך הוועדה אינה רואה מקום לאישור תוכנית נקודתית כמוצע".

משמעות ההחלטה היתה כי רק בעוד כעשור, עם השלמת התוכנית הכוללת שבאותה עת טרם הופקדה, ניתן יהיה לדון בהוספת יחידות דיור למגרש קיים.

בדיון בעתירה, שהוגשה על ידי עורכי הדין יובל גלאון וסלאם חאמד ממשרד שביט בר-און גלאון צין ויתקון ושות', זימן השופט פרופ' עופר גרוסקופף את ראש המועצה המקומית ומהנדס המועצה וכן את מתכננת המחוז, וראה כי אישורה של התוכנית לא יהיה מהיר במיוחד משום מחלוקות בין הוועדה המקומית למחוזית.

חודשים מספר לאחר מכן הפקידה הוועדה המחוזית את תוכנית המתאר להתנגדויות, והמשיכה לסרב לאשר את התוכנית הנקודתית של המשפחה. ביהמ"ש קבע בהחלטה קודמת כי על הוועדה המחוזית לבחון את אישורן של מספר מוגבל של תוכניות נקודתיות.

למרות זאת, דחתה הוועדה המחוזית את התוכנית של בני המשפחה מצורן, בנימוק כי היא נוגדת את עקרונות הצפיפות של תוכנית המתאר המסתמנת.

בגלגול האחרון קבע בית המשפט כי "החלטת הדחייה השנייה אינה סבירה, מאחר שהיא הופכת את שיקולי התכנון הכולל לחזות הכול ומתעלמת מהחובה להתחשב בצרכיו ובמאווייו הלגיטימיים של בעל הקניין". משכך הורה לוועדה המחוזית להפקיד להתנגדויות את תוכניתם של בני המשפחה מצורן לבניית שתי יחידות נוספות במגרשם.