"אין מדינה שבה אין פיקוח על אתרי בנייה כמו בישראל"

שבוע לאחר האסון ברמת החייל, סקירה של תקנות הפיקוח באתרי בנייה בעולם מלמדת עד כמה גדולה החפיפניקיות הישראלית ■ "אנחנו בערך במקום של מצרים לפני 30 שנה"

בנייה בפריז. "צוות קבוע שעובד עם הקבלן"  (צילום: בלומברג)
בנייה בפריז. "צוות קבוע שעובד עם הקבלן" (צילום: בלומברג)

קריסת החניון בשבוע שעבר ברמת החייל, עוררה מחדש את השאלה למה אין פיקוח צמוד באתרי הבנייה. התשובה המקובלת היא כי ממילא קונסטרוקטור מגיע לכל האירועים המשמעותיים בתהליך הבנייה, כמו יציקת בטון ויציקת עמודים מסוימים. רק לאחר שהוא נותן אישור שכמות החומרים והעבודה תואמים את התוכניות - מאשר הקונסטרוקטור לצקת את הבטון, "והרי לא צריך להיות פיקוח בזמן שמרכיבים דלתות, חלונות ופרקט", אמר השבוע גורם פעיל בענף הבנייה המקומי.

ישראל דוד, מ"מ יו"ר איגוד המהנדסים, לא יודע אם לצחוק או לבכות כשהוא שומע את הדברים. "פשוט מקומם אותי שמנסים לספר סיפורים. רק לפני שעה קיבלתי טלפון ממפקח באתר תשתיות ענק שאני תכננתי. המפקח שנמצא במקום שאל אותי אם מותר לו להעמיס שלושה מטרים של חול על התקרה. מיד בדקתי והוריתי לו שבשום פנים ואופן לא ייתן לזה לקרות, כי תכננתי את התקרה לעומס של עד חצי מטר חול. כלומר, זה שאני נמצא ביציקה לא אומר בכלל שאני יודע מה קורה שם אחר כך. כשמדובר באתר בנייה, אם הייתי שם לפני שנה וחצי, זה לא אומר שאני רואה מה עושים שם עכשיו. אני מגיע ורואה שהכל נבנה לפי התוכניות. אם לא היה מפקח היום בפרויקט הזה שעליו אני מספר לך - היה לנו עוד אסון כמו ברמת החייל".

דוד מחכה ליום שבו בכל פרויקט בישראל יהיה מפקח, עם משרד קטן שבו הוא ישב ויצפה בבנייה. דוד מתכנן פרויקטים ב-25 מדינות בעולם, והוא מציין שישראל היא המקום המסוכן ביותר בתחום הבנייה. "אין חוק שמחייב פיקוח ולכן אין אחריות. המפקח, אם קיים, הוא פקיד ולא מפקח. לא הגיוני שהקונסטרוקטור מפקח על עצמו ובזה מסתכמים הדברים. צריך מערכת שלמה של פיקוח ומפקח צמוד לכל אתר ואתר".

"ניקיון מופתי"

מי שמסתובב בעולם רואה בוודאי את המעברים המכוסים בגגונים ומעקות לצידי פרויקטים חדשים, או את תיחום הפרויקט בצורה הרמטית ונקייה. בישראל, לעומת זאת, סביבת הבנייה מלוכלכת בדרך כלל, אין מעבר נקי להולכי רגל, תיחום הגדרות חורק ועשוי ממתכות ישנות ושבורות, וקיימת גישה לחומרי בנייה לעוברים ושבים.

לדברי עו"ד אבי ללום, "אני נמצא כעת באוקראינה, ולמרות שאני מטפל בהסכמים העסקיים ולא ההנדסיים, אני מבחין מיד שפרויקטים פה נראים כמו בית מרקחת. יש ניקיון מופתי. יש סדר. כך זה גם בארה"ב וגם בגרמניה, וזה לא חשוב בכלל אם עלות השכר של העובד היא נמוכה באותה מדינה או גבוהה".

בצרפת, החוק קובע הנהגת ביטוח בנייה חובה ופיקוח מטעם חברות הביטוח על הפרויקטים. היזם שם מחויב לעשות ביטוח בנייה, ולכן לחברות הביטוח יש אינטרס לשמור בעצמן על המצב, והן באמת מציבות בשטח פיקוח צמוד מטעמן. החברה הממשלתית הצרפתית נקראת סאקו טק וכל המדינות עם האוריינטציה הצרפתית המציאות דומה - כך בבלגיה, באלג'יר ובמרוקו.

במזרח אירופה חלה חובה על היזם לשכור מפקח בעל רישיון ממשלתי מיוחד, וגם שם המפקח יושב כל זמן העבודה באתר. נוסף לכך, קיימת בקרה של ארועים מיוחדים שקבועים בהיתר, המבוצעת על ידי פיקוח מטעם הרשות המקומית.

בבריטניה, אחד המועסקים הוא מפקח, ובנוסף יש גם מומחה בטיחות בפרויקטים מסוימים. "חלק מהשאלות שהמתכנן בבריטניה נדרש לענות עליהן הן 'אילו כשלים אתה מסוגל לעלות על דעתך יכולים לקרות ואיך חשבת לטפל בזה?'", מספר דוד, שביצע לא מעט פרויקטים בבריטניה. גם בארה"ב הפיקוח הוא צמוד ומוסדר דרך הרשויות וכך גם בתאילנד.

קבלן הביצוע כאמל שגראוי, יו"ר חברת האחים שגראוי, מספר שכשהוא מגיע לביקור בחו"ל, במקום להתפעל מהנופים והטבע, הוא לא מפסיק להתפעל מהפער בין הפרויקטים בחו"ל לישראל. "כל העולם טוב מאיתנו היום בתחום. ישראל היום נמצאת בערך במקום של מצרים לפני 30 שנה", אומר שגראווי. לדבריו, מי שמחפף בעולם נשאר בלי רשיון לשנים ארוכות. "הכל זה משחק של כסף. כמה שמשקיעים זה מה שמקבלים. קבלנים בישראל רוצים לחסוך בברזל ואם הם מורידים 30% מהברזל והבטון זה אומר חיסכון של 100 אלף שקל בביצוע לכל יח"ד - כלומר 3 מיליון שקל בפרויקט של 30 יח"ד".

"בישראל כוח העבודה מורכב מילדים מהשטחים, שכל יום מתחלפים. בעולם יש צוות עובדים קבוע של קבלן. בגרמניה מרבית הפרויקטים כוללים קבלנים טורקים שמגיעים עם צוות קבוע שיש לו מוניטין. זה עולם אחר. כל דבר מחייב חיזוק, ווי עיגון, מעקות בפיגומים. גם בכדורגל כשרוצים להצליח משקיעים כסף, אבל פה יזמים לא רוצים להשקיע אלא בגמר יוקרתי כדי למכור ביוקר".

עלות הפיקוח בפרויקטים שעושים זאת בארץ מסתכמת לדבריו ב-2% מעלות הבנייה, וזה מתבטא במפקחים זולים שאך סיימו את הלימודים ואין להם סמכויות. "בעבר", הוא אומר, "הפיקוח היה עולה כ-7% מעלות הבנייה והמפקח היה מלווה את הקבלן משלב התוכניות".

"ישראל מפגרת מאחור גם בבנייה עצמה - שהיא עדיין בנייה הפרמיטיבית", אומר שגראווי. לדבריו, העולם מזמן עבר לבנייה מתועשת: "ייצור חומרים במפעלים הוא איכותי יותר ומפוקח יותר. הדבר הופך את הבנייה באתר לפעולת הרכבה בחלקים מרכזיים שלה".

 

"שחברות הביטוח יפקחו על הקבלן"

ישראל גודוביץ, לשעבר מהנדס עיריית תל אביב, קורא להחיל את הנהוג בבריטניה בתחום הפרטת הפיקוח. לדבריו, לפני יותר ממאה שנים הפריטו בבריטניה את הפיקוח וחברת NHBC נותנת שירותים של מכוני בקרה ופיקוח. "הסימן וי אדום בבריטניה הפך לנורמה שבלעדיה אין בנייה. בנוסף, חובת הביטוח לבנייה הופכת את המשחק לכזה שבמקום שאזרחים ילכו לתבוע קבלנים, מי שעושה את זה אלו חברות הביטוח.

"שנים שאני מסתובב בין משרדי הממשלה וזועק לשמיים. למה צריכים עוד ועוד ועדה שתקום ותחליט דברים? יש כבר בחו"ל דברים שעובדים יופי. אלה דפקטים שמבזבזים לכולנו את הזמן ורוצים שנסבול", אומר גודוביץ.

ישראל: "האוצר חושש מעליית מחירים"

בשנת 2014 החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להקל את הרגולציה בענפי המשק, וכך גם בענף הנדל"ן. על הרגולציה בתחום הנדל"ן אמון משרד השיכון, שהקים ועדה עם נציגים ממשרדי ממשלה ומהענף. ההחלטה היתה להכניס כמה שינויים בחוק, כחלק מהמאמץ הלאומי לקצר את זמן הבנייה של דירה, מיום התכנון ועד גמר הביצוע.

במסגרת הדיונים, אחת ההצעות שעלתה בוועדה ולא התקבלה היתה לפיקוח צמוד על הבנייה. מהצד של המהנדסים מדברים בעניין זה על כניעה טוטלית של האוצר לקבלנים ולמטרה הנכספת של הורדת מחירי הדירות בכל מחיר. מהצד השני, מדברים על פופוליזם זול ועל תככים פנים-ארגוניים של המהנדסים, שמנסים לתפוס כותרות על חשבון אסונות ובכך לדאוג לעוד פרנסה לחבריהם.

מחברי דוח ועדת זיילר, שחקרו את נסיבות אסון ורסאי משנת 2001, תמכו דווקא בפיקוח צמוד. "לא ניתן לסמוך על יכולותיו של הרוכש הפוטנציאלי. מכאן שיש הכרח בהתערבות פיקוחית... הפיקוח צריך להיעשות עוד במהלך הייצור, שכן עם התקדמות בנייתו שוב לא ניתן לחשוף פגמים באלמנטים שכבר כוסו... הקפדה על הפיקוח והאכיפה המושלמים בנקודת תפר זו היא אפוא הכרח בל יגונה", נכתב בדוח. כיום, הפיקוח בישראל כולל כמה מפקחים על כל פרויקט בנייה: המהנדס של הפרויקט האחראי על התוכניות ומגיע לשטח מעת לעת, הקונסטרוקטור שמגיע לשטח בנקודות זמן קבועות, כדוגמת יציקות בטון וכו', מפקח מטעמה של העירייה המגיע מספר פעמים לשטח בזמן הבנייה, וממונה על הבטיחות בפרויקטים הכוללים מעל ל-100 עובדים.

הבעיה, אומרים המתנגדים להנהגת הפיקוח הצמוד, היא הישראלים ולא החוק בישראל, כלומר תרבות החיפוף. אם היו נוהגים כפי שקבוע בחוק, המצב היה מצוין - "אבל המהנדסים לא מגיעים לכל יציקה וכך הדברים נראים".

המהנדס ישראל דוד טוען מנגד, כי בכלל אין פיקוח. המפקח העירוני בודק אם יש פלישה לשטחים סמוכים, הממונה על הבטיחות כלל אינו קשור לתוצר הבנייה עצמו, והפיקוח על הקונסטרוקציה הוא נקודתי ולא צמוד. "אנשים משלמים על דירה מיליונים - ואין פיקוח שבודק אם ישתחרר המעקה בעתיד, אם התקרה האקוסטית תיפול, אם החלון ייעקר וילד ייפול מקומה גבוהה", אומר דוד.

אינטרסים? לדברי דוד, "אני לא מדובר משום אינטרס. זה חשש אמיתי לחיים של אנשים וחיים של בני משפחתי שחיים כאן".