מאיר זיילר מבקש דיון נוסף בעניין מיסוי הכנסותיו כתושב ישראל

ביהמ"ש העליון דחה בחודש שעבר את טענת זיילר כי לא היה תושב ישראל בשנים 1998-2002, ולכן הוא זכאי להטבות מס מכוח החוק לעידוד השקעות הון

בית המשפט העליון בירושלים / צילום: אריאל ירוזולימסקי
בית המשפט העליון בירושלים / צילום: אריאל ירוזולימסקי

המיליארדר החרדי מאיר זיילר, מקורבו של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה), ממשיך להילחם על הטבות המס שהוא סבור שמגיעות לו כתושב חוץ: בסוף השבוע (ה') הגיש זיילר לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף על הכרעת העליון מהחודש שעבר, לפיה היה תושב ישראל בין השנים 1998 ל-2002, ולכן אינו זכאי למס מופחת בשנים אלה.

מדובר במחלוקת ארוכת-שנים בין זיילר לרשות המסים, במסגרתה טען הראשון כי בשנים הרלוונטיות לא היה תושב ישראל, ולכן הוא והמפעלים שבבעלותו בישראל זכאים לתשלום מס מופחת על-פי חוק עידוד השקעות הון.

לפי החוק לעידוד השקעות הון, בהתקיים תנאים מסוימים, מרכז ההשקעות מעניק מענקים להקמת מפעל באזורים מועדפים, וכן קובע כי המפעל ייהנה משיעור מס מופחת על השקעות מאושרות וכן על ההכנסה החייבת.

החוק מבחין בין מפעל מאושר של חברה המוחזקת בידי תושבי ישראל - לבין מפעל מאושר של חברה המוחזקת בשיעור 25% לפחות בידי תושבי חוץ. הכנסתה החייבת של הראשונה תמוסה בשיעור מופחת של 25%; בעוד הכנסתה החייבת של האחרונה תהנה מהטבת מס גדולה יותר, ככל ששיעור השקעות החוץ בה גדל - לפי מדרגות מס של 10%, 15%, או 20% על ההכנסה החייבת בהתאם לשיעור השקעות החוץ. 

זיילר הוא הבעלים של מפעל הטקסטיל פלוקטקס, המייצר בדי קטיפה. המפעל הוקם ב-1976 וקיבל מעת לעת אישור מאת מרכז ההשקעות כ"מפעל מעורב" לפי חוק העידוד (מוחזק בחלקו על-ידי תושב חוץ). ב-1992 אישר מרכז ההשקעות את התוכנית להקמת מפעל האחים דויטש "תעשיות טקסטיל", העוסק בהדפסה וצביעה על בדי קטיפה, כ"מפעל מאושר" לפי חוק עידוד השקעות הון. ב-99' הפכה משפחת זיילר לבעלת מלוא הון המניות של חברת האחים דויטש, ופלוקטקס הפכה לחברה-בת של חברת האחים דויטש.

מירב הזיקות בישראל

במסגרת השומות לשנות המס 2002-1998 שהוצאו לאחים דויטש, פלוקטקס וזיילר (הנישומים), קבע פקיד השומה מספר קביעות, במסגרתן שלל חלק מהטבות המס שזיילר היה סבור כי מגיעות לו ולחברות בבעלותו. פקיד השומה קבע כי בשנים מסוימות היה זיילר תושב ישראל, ולכן אינו זכאי להטבות אלה.

המחלוקת הגיעה עד בית המשפט העליון (לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל חלקית את השומות שהוציא פקיד השומה, אך קיבל גם חלק מטענותיו של זיילר), ובחודש שעבר אימץ העליון את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, לפיהן זיילר היה "תושב ישראל" בשנים הרלוונטיות לשומות. זאת, בנימוק לפיו מירב זיקותיו הן למדינת ישראל: הוא מתגורר בישראל מאז שנות ה-70; שישה מילדיו נולדו בארץ, וחלקם גם נישאו והקימו משפחות בישראל; זיילר רכש נכסי מקרקעין בקריית מלאכי, עליהם הקים את בתי משפחתו; ומזה שנים הוא מנהל בישראל את מפעליו, ומרבית רכושו ועסקיו הם בישראל. 

בית המשפט העליון ציין כי העובדה שלטענת זיילר הוא הגיע לישראל בהוראת רבו, הרבי מילובביץ' המנוח, וכי הוא מחזיק עדיין באזרחות ארה"ב, וכן יש לו בית בארה"ב - אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שהוא תושב ישראל.

השלכות מרחיקות לכת

זיילר מבקש כעת לקיים דיון נוסף בהכרעת העליון, שלטענתו חבות המס הנובעת ממנה מגיעה לעשרות מיליוני שקלים, אך יש לה גם השלכות מרחיקות לכת ועקרוניות הנוגעות לכלל הנישומים בארץ.

באמצעות עורכי הדין פרופ' דן ביין ויואב ביין טוען זיילר כי "חשיבותו המרכזית של קיום דיון נוסף במקרה זה היא בקביעת נורמות ברורות שיש בהן מחד גיסא כדי להבטיח יציבות ודאות בנושאי מס כלפי משקיעים פוטנציאליים, ומאידך גיסא לחייב את מערכת המיסוי לפעול בערנות ובעקביות, לא להירדם בשמירה וכתוצאה מ'יקיצה מאוחרת' (בלשון כבוד מ"מ הנשיא רובינשטיין בפסק דינו בערעור) לשבש את מערכת הציפיות והשיקולים העסקיים של משקיעים, ובעיקר משקיעי חוץ".

חלק מן השאלות העקרוניות העולות, לטענת זיילר, הן: האם עומדת פסיקתו של בית המשפט העליון וההלכות הכלולות בו בתכליותיו של החוק לעידוד השקעות הון, ובעיקר בצורך להבטיח יציבות ו-ודאות למשקיעי חוץ; והאם רשאית המדינה באמצעות רשויותיה - מרכז ההשקעות מצד אחד, ורשות המסים מצד שני - לדבר ב"שני קולות"? כאשר "קול מאוחר" של רשות המסים מתיימר לאיין למפרע ממועד ההחלטה משנת 2003 את דברו של "הקול הקודם" של מרכז ההשקעות ואף את קולה של רשות המסים עצמה בשנים מוקדמות יותר. 

צרו איתנו קשר *5988