"המונח סמארט בטא - מסיסמאות השיווק הכי חכמות"

מנהלי כספים פעילים אינם היחידים שיש להם בעיה לעקוף את מדדי שוק המניות. תעודות סל חדשות אינן תמיד טובות יותר, למרות שנוצרה סביבן תעשייה של מאות מדדים חדשים למטרת בנייה ופיתוח של מוצרי השקעה חדשים. חלק מהקרנות הללו מתבררות כמלכודת עכברים גרועה עוד יותר.

כאשר צ'ארלי אליס, אגדה בתעשיית ההשקעות ואחד המאמצים הגדולים הראשונים של תעודות הסל, מדבר על "מהפכת המדדים", הכותר של ספרו החדש, הוא לא ממליץ למשקיעים ללכת ולקנות מוצרים חדשים מבוססי מדדים.

הדבר המהפכני ביותר שאליס אומר בספרו, הוא שרוב המשקיעים צריכים לקנות מספר מסוים של תעודות, וסוגים מסוימים שלהן. המשקיע הממוצע משתמש בקרנות מדדיות, את זה הוא מניח מראש.

הספר החדש מכסה את הקריירה שלו, מתמיכה בקפיצה ממניה למניה בתחילת הדרך, עד תמיכה נלהבת בהיצמדות למדדים בהווה, עם הדגמות מספריות רבות.

האיש שהיה במשך 30 שנה שותף-מנהל בגריניץ' אסוסיאייטס, מחברות הייעוץ המובילות למנהלי כספים מוסדיים, אינו תומך בעולם החדש והמסובך של "סמארט בטא", ולא ממליץ שכל אחד יבנה לעצמו תיק מורכב מההיצע הצעקני החדש שמצוי כיום בשוק.

"אפשר לקחת כמעט כל רעיון טוב ולהרוס אותו אם מתייחסים אליו גרוע", אומר אליס, ורומז שקהילות תעודות הסל והייעוץ מנסות לעשות בדיוק את זה. "משקיעים יכולים וצריכים לשמור על פשטות. אם אתה מחליט להיצמד למדד, אתה יכול לקבל החלטה של פעם בחיים. אתה יכול לפזר סיכונים וסיכויים לכל רוחב השוק העולמי, או רק בארה"ב אם אתה מעדיף - ואתה לא צריך להקדיש לכך דקה נוספת".

לפי אליס, האבולוציה של הצמדה למדדים הגיעה לשלב שבו המוצרים הם יותר עניין של שיווק מאשר של ביצועים עדיפים.

מוצרי המדדים הראשונים פשוט חיקו מדדים קלאסיים, כמו 500 S&P (תעודת SPX), ראסל 2000 (RUT), ווילשייר 5000 (5000W) ומדדים ותיקים נוספים.

אחר כך הגיעו "המדדים המשופרים" שהתיימרו לשפר את הקלאסיים באמצעות סינון מניות מפגרות ומפסידות, או התמקדות בתכונות ספציפיות, כמו מניות ערך או צמיחה. היו גם קרנות/תעודות שבהן המדדים כוילו-מחדש, כמו בתעודות המשקל השווה של המניות שמחזיקות כמות שווה מכל מניה, במקום את גורמי שקלול האחזקות של המדד המקורי.

משקיע עבור הדור הבא במניות בינ"ל

האבולוציה האחרונה של הניהול הפאסיבי של כספים היא של סינון - לפי סיכון, תנודתיות, איכות ועוד - ו/או שימוש באסטרטגיות השקעה חלופיות.

אליס מתנגד לכך בתוקף, ומציע למשקיעים לא ליפול למלכודת ההייפ (יחסי הציבור והרעש) הזו, מפני שהם יגלו שהתעודות החדשות "ייראו הכי אטרקטיביות בדיוק ברגע שהביצועים שלהן יהיו הגרועים ביותר במבט קדימה".

לדבריו, "המונח 'בטא חכם' הוא כנראה סיסמת שיווק מהגדולות והחכמות ביותר שנולדו אי פעם. זה נשמע קסום, נהדר, אבל מאחורי זה אין הרבה מהות". העצה הטובה ביותר היא להתרחק מהמוצרים הללו. הרווחים שמישהו טוב באמת יכול להפיק מהם הם קטנים מאוד. העלות של הכניסה ל"סמארט בטא" היא די גבוהה, הסיכוי לטעויות הוא גבוה מאוד.

העצה הזו נכונה למעשה לרוב המכריע של הקרנות, כולל רוב הקרנות המדדיות.

התיק האישי של אליס, בשלב זה של חייו, הוא קרן מניות עולמית. אליס, בן ה-78, מודה שהוא משקיע יותר עבור ילדיו (שגילם הממוצע 50) ונכדיו (שגילם הממוצע 10) מאשר עבור עצמו. לכן, קרן מגוונת מאוד אחת ש"תתפוס" את כל השוק, היא עבורו פתרון קל, זול ואפקטיבי.

השיטה: קנייה והחזקה

אילו הוא היה משקיע עבור עצמו, הוא היה אולי בונה תיק שכולל תעודות אג"ח, ומחליט על ההקצאה הנכונה למניות ולאג"ח. הוא לא היה מסתבך יותר מזה.

"לפני 50 שנה, הייתי כולי בעד השקעה פעילה. זה עבד באמת יפה", מסביר אליס. "הרוטב הסודי של השקעה הוא לעשות את המחקר שלך, להכיר באמת את החברה, לשוחח עם ההנהלה הבכירה, לקבל הבנה מסוימת של התעשייה למען הפרספקטיבה, ולדעת בביטחון שיש לך הזדמנות טובה. הרוטב הסודי הזה כבר לא קיים יותר".

זו גם לדעתו הסיבה לכך שמנהלי הכספים הפעילים נכשלים.

הסיכוי הכי גדול של משקיעים פרטיים להצליח, הוא להיצמד לאסטרטגיה פשוטה של קנייה והחזקה, ולא לבצע שינויים רבים. הם יתוגמלו, אומר אליס, מהצטרפות למהפכת המדדים רק עד לנקודה שבה הם ישיגו את תשואות השוק בחלוף הזמן, ועם קרנות בודדות בתמהיל שמשקף את גילם, אופק הזמן שלהם והסיבולת לסיכונים.

אין שום דבר מהפכני בגישה הזו, מלבד הדגש שלה על פשטות בעידן שבו המורכבות היא הנורמה.

"תיק פשוט שיש בו כמה תעודות סל, אבל הוא משרה ביטחון שתוכלו להשיג את היעדים שלכם, הוא דבר משחרר מאוד", מסביר אליס. "זה מאפשר לכם להתמקד בדברים שבאמת חשובים, ולכולנו יש דברים טובים יותר לעשות מאשר לנהל את תיק קרנות הנאמנות שלנו בכל יום".