אם הצבא משקר בגלל כסף, איך הוא נוהג בענייני מלחמות?

דוח מבקר המדינה חשף השבוע התנהלות מתמשכת של מירמה, הסתרה, הטעיה והפקרות כספית של בכירי הצבא, בברכת ראשי המטה הכללי ובחסותם

הרמטכל גדי איזנקוט / צילום: דובר צהל
הרמטכל גדי איזנקוט / צילום: דובר צהל

צבא ההגנה לישראל? דוח מבקר המדינה חשף ביום רביעי השבוע התנהלות מתמשכת של מירמה, הסתרה, הטעיה והפקרות כספית של בכירי הצבא, בברכת ראשי המטה הכללי ובחסותם. אז אם משקרים בעבור כמה מיליארדי שקלים בשנה, מה זה אומר על הדיווחים הגלויים והסמויים על אחריות, לקחים, סודות, מלחמות, מבצעים, הצלחות, כישלונות, הרוגים? "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך" (דוד בן-גוריון, יולי 1963). האמנם?

ואם כבר בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, אז מה עם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו? שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן? ראש ועדת החוץ והביטחון בכנסת אבי דיכטר? מה הם הולכים לעשות עם הדוח הזה נוכח העובדה שנקבעה בקום המדינה, שלפיה "אין הצבא קובע על דעת עצמו אפילו את מבנהו, סדריו וקווי פעולתו... ארגון הצבא ועיצוב דמותו, כל אלה הם בסמכותם היחידה של הרשויות האזרחיות: הממשלה, הכנסת, והבוחרים" (בן-גוריון, מתוך "צבא וביטחון"). האם יעשו? יתעלמו? ימרחו? יקימו (עוד) ועדה ויקברו את ממצאיה?

 

למנות חשב למופ"ת. בכל גוף ממשלתי-ציבורי הממומן מכספי הציבור מוצב איש החשב הכללי, שעוקב מקרוב אחר מעברי הכסף הציבורי הגדול. בכל מקום, גם במשרד הביטחון ובגופי ביטחון חשאיים, אבל בהחלט לא במופ"ת. לא ב"מחלקה לשירות הפרט, הפרישה והתשלומים בצה"ל". שם אין כניסה לקרני השמש. בפקודה. אז הגיע הזמן. נוכח הניצול לרעה של העצמאות שניתנה בידי הרמטכ"ל ובכיריו, שהוכחה בדוח מבקר המדינה, חובה להושיב שם חשב. שישים עין.

אורן חזן. החרפה והטרגדיה. ח"כ אורן חזן חוגג את פסק הדין נגדו מיום שלישי. צרך סמים קשים, ניהל קזינו, השופט לא מאמין לו, אפילו "סרסור" מותר לומר עליו כהבעת דעה לגיטימית. אבל רוב רובם של אנשי הליכוד, בכירים ומצביעים, שותקים במבוכה, במלכוד. זה לא האיש שהם רוצים בתוכם. לא הוא מייצג את "ההדר הבית"רי". מנחם בגין וזאב ז'בוטינסקי מתהפכים בקברם. אלא שבארץ הקרועה והשסועה הזאת, הם חוששים לדבר נגדו. יאמרו לו "לך הביתה" - יפתחו פתח לחגיגות שמחה לאיד ובוז מתריס מהשמאל וגם להתנכלויות מצד מלוכלכי פה ודעת מהימין. אין מה לעשות: המילים הקשות חייבות להאמר, שאט הנפש מחזן חייבת למצוא דרכה החוצה, גם במחיר קצת פחות קולות ימין בקלפי והרבה יותר קולות שמאל מגחכים.

חורים שחורים. ביום רביעי השבוע בישר שר האוצר, משה כחלון, על כך שחתם על צו המבטל את אגרות היצוא שבהן מחויבים יצרני ויצואני הפארמה והתמרוקים. מתברר - האמת, לא ידענו - שכבר 40 שנים (!) נדרשים יצרני תמרוקים ישראלים המבקשים לייצא את מוצריהם גם לחזר על פתחי הביורוקרטיים במשרד הבריאות, גם לקבל אישור בכתב לכל תמרוק בנפרד, גם להצטייד ברישיון המשרד וגם לשלשל לידיהם אגרה של 312 שקל (ואף מילה על תלך תבוא, שלח מכתב למזכירה, פנה לפקיד באשנב 17, גם לא על המאכערים שאפשר שמופעלים, מומחי כותבי הבקשות). כל זה רק כי היצרן הישראלי החבוט בסך-הכול רוצה לממש מכירה של מוצריו במדינות זרות - שם הוא כמובן מחויב לעמוד בכל הדרישות, הבדיקות, התקנים וההיתרים.

אז למה משרד הבריאות מתעכב? למה לא? עכשיו נשאר לחכות לשר הבריאות יעקב ליצמן. האם יתרצה? צל"ש לחברת הכנסת מירב בן ארי מכולנו, יו"ר שדולת כחול לבן בכנסת, על היוזמה הברוכה. ושאלה: כמה עוד בורות טובעניים כאלה יש במקומותינו?

חוגגים ומתגרשים. אחרי החגים נפתחים 80% מתיקי הגירושים. 72% מהם על רקע תקשורת לא נכונה בענייני כסף. כך בדק ומצא יוסי אש מבית הספר לכלכלת המשפחה.

stella-k@globes.co.il