עידן של הטרלות וגימיקים

ה"בקשיש" שקיבלו אורן חזן, מיקי זוהר ונאוה בוקר: נוהג עתיק-יומין עוד מימי הטורקים

אורן חזן / צילום: אמיר מאירי
אורן חזן / צילום: אמיר מאירי

מה יכול להיות מעצבן יותר מאשר לגלות שח"כ אורן חזן מהליכוד הצליח לסחוט 10 מיליון שקל מכספי משלם המסים תמורת תמיכתו באישור תקציב המדינה? לא רק בגלל המוניטין השלילי של האיש שעליו כבר נאמר מספיק, אלא אפילו בראייה הצינית של האוצר, הבוחנת רק את תרומתו לקידום התקציב - הרי שגם שם נמצא חזן ביתרת חובה. לא שלא טרח להופיע לרוב הישיבות אלא גם תמך באופוזיציה בחלק מההצבעות הקריטיות בטענה ש"מסתירים מהציבור את החוק".

נאוה בוקר הפציעה מדי פעם בחדר הישיבות של הוועדה אך יצאה לא פעם כשהיא ממלמלת "אני לא חוזרת לפה עד שתכבו את המזגן". גם בוקר קיבלה בסוף סכום עגול ונאה של 10 מיליון שקל בעוד מיקי זוהר קיבל כפליים ודוד ביטן פי ארבעה. אז מה ההיגיון כאן?

המציאות כמובן יותר מורכבת ואפורה. הכסף שחזן "קיבל" לא באמת יגיע לכיסו הפרטי וגם לא לכיסיהם של בעלי בתי קזינו בבולגריה. הכספים מיועדים להיכנס לתקציבי משרדי החינוך, הבריאות והרווחה, אמנם תחת שמות גנריים ועמומים כמו "תמיכה בתוכניות" אבל לפחות לפי גרסת המסמך לא יהיו לחזן - כמו גם לכל ח"כ אחר שקיבל תקציבים - שום מעמד ושום סמכות חוקית להתערב ולנסות להשפיע על הוצאת הכספים ודרך חלוקתם.

היקף התקציבים הפוליטיים שחולקו במסגרת אישור התקציב הדו-שנתי ל-2017-2018 מגיע ל-115 מיליון שקל לשנה, או 230 מיליון על פני שנתיים. זהו סכום שאינו חורג מהמקובל. בתקציב הקודם למשל אושר סכום גבוה יותר של יותר מ-280 מיליון שקל.

מה היה בשנים קודמות? אין דרך לדעת משום שהכספים הקואליציוניים חולקו מתחת לשולחן וועדת הכספים. הנוהג הקודם נפסק בעקבות חקירת המשטרה נגד יו"ר הוועדה פאינה קירשנבאום, שחשפה הסכמי "תן וקח" בין חברי כנסת לגופים נתמכים.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט והממונה על התקציבים אמיר לוי גיבשו יחד, במהלך נסיעת עבודה משותפת להולנד, נוהל חדש שמחייב פרסום של הכספים ואוסר על ח"כים לייעד את כל הכסף למטרה אחת בלבד. מהשנה שעברה האוצר מפרסם את התקציבים, כך שתיאורטית לפחות ניתן לעקוב אחרי הכסף.

השאלה היא אם מה שכשר הוא גם מסריח. מדובר בנוהג שקיים כאן כנראה עוד מימי הטורקים. כל אחד מבעלי השררה בכנסת שיש בכוחו למנוע את אישור התקציב דורש ומקבל מהאוצר "בקשיש" תמורת מתן זכות המעבר. מיו"ר הכנסת, דרך יו"ר הקואליציה ויושבי ראש הוועדות המרכזיות (כספים, כנסת ופנים) ועד לאצבע של אחרון החזנים בוועדה.

אפשר לראות בשלמונים האלה גם חלק מההליך הדמוקרטי. מעין מקצה שיפורים להסכמים הקואליציוניים, או הזדמנות שמקבלים הח"כים להשפיע במשהו על סדר העדיפויות התקציבי. ההזדמנות הזו רלבנטית במיוחד עבור חברי הכנסת של הליכוד - כיוון שהליכוד שהקים את הממשלה היה גם המפלגה היחידה בקואליציה שלא קיבלה תקציבים תמורת הצטרפותה.

בעבר נהגו חברי ועדת הכספים לגבש רשימה מוסכמת על כל החברים שתספק את האינטרסים של הקואליציה ולא תקפח גם את האופוזיציה. אבל ימי הקולגיאליות בוועדת הכספים חלפו יחד עם ג'ומס וריבלין ואת מקומם החליף עידן של תחרות פרועה, של הטרלות וגימיקים מבית היוצר של אורן חזן וסתיו שפיר. לכן האוצר סגר את הדיל עם יו"ר הוועדה משה גפני ועם יו"ר הקואליציה דוד ביטן - ורק הח"כים ששני אלה רצו ביקרם קיבלו משהו. היתר נשארו בעיקר עם הטעם המריר. 

לאן יילכו הכספים של אורן חזן ונאוה בוקר
 לאן יילכו הכספים של אורן חזן ונאוה בוקר

צרו איתנו קשר *5988