"הייתה אווירה של סחיטה באיומים". מאיר שמיר מדבר

נחשפים תמלילים מ-2012 שבהם מאיר שמיר מתייחס לאיומים מהעולם התחתון ■ עכשיו המשטרה חוקרת אם זהו הרקע למטעני החבלה שהתפוצצו בסביבתו בחודש האחרון

מאיר שמיר / צילום: איל יצהר
מאיר שמיר / צילום: איל יצהר

מכריו של איש העסקים מאיר שמיר התבדחו בימים האחרונים שאולי אנשי החברה הסינית ברייטפוד, שזעמו על המחיר המפולפל ששילמו על תנובה, הם אלה שמאחורי שני מטעני החבלה שהונחו בחודש האחרון ליד ביתו וליד מכוניתו. אבל, מוסיף מקורב לשמיר בציניות, "סינים לא מזהירים - הם ישר פועלים".

מעבר לבדיחות ולעקיצות, לחברים ולמכרים אין באמת מושג מי עשוי להיות הגורם המאיים. אחרי האירוע הראשון העריכו רובם, ממש כמו שמיר עצמו, שמדובר בטעות בזיהוי. בשל ההערכה הזאת, שמיר, הם מספרים, היה נינוח ורגוע. לאחר הפיצוץ השני, הם ממשיכים, הנינוחות התחלפה בדריכות ובחששות שלו ושל בני משפחתו. "המשפחה מבוהלת", אומר חבר. "האישה פחות, יותר הילדים. בואי לא נשכח, זה קרה ליד הבית".

"אמרתי לו שהוא מתנהל כמו רבין", מוסיפה דפנה בסטר, חברה של שמיר, "שלמרות שהזהירו אותו, התעקש ללכת בלי שכפ"ץ. מאיר הוא אחלה בן אדם, ולא נראה לי שמסתתר כאן איזה משהו פלילי".

לאחר שהתפוצץ המטען השני העלה שמיר באוזני מקורביו כמה סברות ביחס למאיימים עליו. "הוא אמר", מספר גורם שפגש בו בימים האחרונים, "שזה כנראה מעולמות הכדורגל". שמיר, נזכיר, היה הבעלים של הפועל פתח תקווה, ועזב אותה לפני למעלה מעשר שנים. גם המשטרה שחוקרת את הפיצוצים המסתוריים בודקת את האפשרות כי זהו הרקע לדברים. עוד על כך בהרחבה, בהמשך.

 

מביטוח ועד תנובה

שמיר, 65, נולד בקיבוץ בארות יצחק, וגדל בפתח תקווה. הוא למד בישיבה התיכונית נחלים, ובצבא שירת כנווט בחיל האוויר. את ההון הראשוני שלו עשה בענף הביטוח בסוכנות מבטח שמיר שהקים. ב-1992 רכש את השליטה בחברה הציבורית הראשונה שלו - אטאס שמה, ומאז השקיע בשורה ארוכה של חברות בתחומים מגוונים - מטכנולוגיה ועד מזון.

ביולי 2005 ניסה שמיר להצטרף לגרעין השליטה בבנק הפועלים, אך הניסיון כשל לאחר שבנק ישראל לא אישר את הצטרפותו. ההתנגדות נבעה מפרשת חברת הביטוח לה-נסיונל (הסוכנות של שמיר מכרה פוליסות ביטוחי חיים עבורה), שגורמים בכירים בה הורשעו בפלילים. שמיר, אגב, יצא מהפרשה בשן ועין לאחר שבית המשפט העליון מתח ב-2008 ביקורת על כך שלא הועמד לדין.

בסוף 2006 ביצע שמיר את ההשקעה החשובה ביותר שלו, רכישת 20% ממניות חברת תנובה. לפני כשנתיים מכרו שמיר ואייפקס, השותפה הבכירה בעסקה, את אחזקותיהם לתאגיד המזון הסיני, ברייטפוד, תמורת 8.6 מיליארד שקל. כתוצאה מהעסקה, רשמה מבטח שמיר הכנסות של 1.1 מיליארד שקל ורווח לפני מס של למעלה מ-500 מיליון שקל.

המטענים שהתפוצצו, תפסו את חבריו של שמיר בהפתעה מוחלטת. "להערכתי, הופתעתי לא פחות ממנו", אומר חברו ליעד כהן, מנכ"ל תנובה לשעבר ומי שישב מטעמו בדירקטוריון החברה בטרם המכירה. "אני עובד איתו שנים רבות ואף פעם לא נתקלתי בשום גילוי שדומה לכעס. הוא אדם רחב לב, שתמיד נכון לעזור ולהתנדב. ממש מלח הארץ. כל הסיפור הזה ממש לא מתחבר אליו".

"לא יודעים כמה הוא עושה וכמה הוא תורם", מוסיפה בסטר, "כי הוא עושה הכול בשקט, אבל הוא אחד מאנשי העסקים שתורמים הכי הרבה. מרגע שהוא הפך להיות יו"ר אגודת הידידים של תגלית, הוא משקיע בזה המון - גם התעסקות וגם כסף. אנשים רואים בו את הישראלי היפה".

אז איך נקלע איש עסקים מרכזי בישראל ופילנתרופ מוכר לסיטואציה שבה מטעני חבלה מתפוצצים בסביבתו? אחד הכיוונים שנחקרים הוא כאמור מעורבותו בהפועל פתח תקווה. המעורבות הזאת תמה כאמור לפני יותר מעשור, אולם ספיחים וזנבות שלה נותרו גם כיום בדיונים משפטיים ואחרים.

מאות דירות במקום אצטדיון

את הבעלות על הפועל פתח תקווה רכש מאיר שמיר ב-1996. הוא ליווה את הקבוצה ברמות שונות של מעורבות, כבעלים וכספונסר, במשך עשר שנים, וכמו ברוב המקרים שבהם בעל הון מעורב במועדון ספורט, היחסים ידעו עליות ומורדות.

ביולי 2011, בעקבות חובות כבדים, הגישה הקבוצה בקשת פירוק לבית המשפט ומונו לה שני מנהלים מיוחדים: עו"ד ליאור דגן (ממשרד פירט וילנסקי, מזרחי, כנעני) ועו"ד עמית פינס (שעזב באחרונה את משרד וקסלר ברגמן). בשני דוחות ובתסקיר שהגישו לבית המשפט נסקרה לעומק תקופתו של שמיר בקבוצה.

בדוחות טוענים דגן ופינס כי אחד הטריגרים המרכזיים למעורבותו של שמיר בקבוצה היה נדל"ן יקר ערך: האצטדיון המיתולוגי שלה, "האורווה", שנבנה בשנות ה-60. האצטדיון היה בבעלות חברת נכסים של ההסתדרות, אולם לקבוצה היו זכויות שימוש בו ללא תמורה וללא הגבלת זמן. שטח האצטדיון - 64 דונם - איפשר לאחר שינויי ייעוד בניית מאות יחידות דיור בהיקף כספי מוערך של כמיליארד שקל. לגרסת המנהלים המיוחדים, כדי לרכוש את האצטדיון ולנטרל את התנגדות הקבוצה לפינויה ממנו, נכנס אליה שמיר באמצעות עמותה שהפכה להיות הבעלים של המועדון.

ב-1997, כשנה לאחר כניסתו לקבוצה, רכש שמיר בשותפות עם חברת אשדר את האצטדיון מההסתדרות תמורת 5 מיליון דולר. העסקה נעשתה באמצעות חברה שהוקמה ששמה ה.ל.ה.פ, ראשי תיבות של החברה להצלת הפועל פתח תקווה. דגן ופינס מציינים בדוח, שהמחיר ליחידת דיור שבו נרכשה הקרקע, עמד על כ-14 אלף דולר ליחידה. שנים לאחר הרכישה, בנו אשדר ושמיר 178 יחידות דיור על חלק קטן מהשטח בהיקף מוערך של כ-200 מיליון שקל. ב-2010 מכרו את יתר הזכויות בקרקע בהיקף של כמה מאות יחידות דיור, לפי שווי של 110 אלף דולר ליחידה.

המנהלים המיוחדים מציינים בדוח כי על-פי גרסתם של שמיר ואשדר, הרווח שהפיקו מהעסקה הסתכם בכ-10 מיליון דולר בעוד הם סבורים שהרווח היה גבוה בהרבה. שמיר אגב טוען כי חלקו שלו הסתכם ב-7 מיליון שקל שגם אותם העביר לקופת העמותה.

בתסקיר שהגישו לבית המשפט, מתארים המנהלים כיצד שמיר, ששימש כחבר ועד העמותה וכיו"ר העמותה (שהייתה כאמור הבעלים של המועדון), חתם בשמה על הצהרה שאין לה זכויות בקרקע. אלמלא שמיר היה היו"ר בעת ביצוע העסקה, כותבים המנהלים המיוחדים, העמותה הייתה מתנגדת נחרצות להצהרה שאין לה זכויות באצטדיון. טענה אחרת שלהם היא ששמיר ביצע פעולות סיבוביות שונות כדי להסתיר את חלקו בחברה שרכשה את האצטדיון.

אגב, פרט מעניין ביחס לעסקה נוגע למי שייצג את שמיר בעסקת הרכישה, עו"ד סיני גלבוע. גלבוע היה באותן שנים חבר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ומן הסתם היה בקיא בהליכים התכנוניים בעיר. שנים לאחר מכן הוא התמנה לתפקיד סגן ראש עיריית פתח תקווה, ואז גם הסתבך בפלילים סביב הגדלת זכויות בנייה בשטח בעיר שהיה בבעלות חברת דן. ההליכים המשפטיים בעניין הסתיימו בהרשעתו בהפרת אמונים.

שמיר מצדו טוען שמעורבותו בקבוצה לא הייתה קשורה לנדל"ן, וממילא להפועל פתח תקווה לא היו זכויות כלשהן באצטדיון וכי המנהלים המיוחדים בלבלו בין שתי עמותות שניהלו את הקבוצה - ישנה וחדשה. בתגובה שהגיש לדוח, הוא טוען כי המנהלים המיוחדים גם התעלמו לחלוטין מכך שלאורך השנים תרם מכספו וגייס סך כולל של 122 מיליון שקל לטובת העמותה, כך לפי חוות דעת שביצע עבורו רו"ח בועז יפעת, וזאת אף שלא הייתה לו הכנסה - ולו אף של שקל - מהעמותה. לטענתו, הכספים שהעביר הצילו את הקבוצה ואפשרו את המשך קיומה במשך למעלה מעשור. "לוקחים אדם שהשקיע עשרות מיליוני שקלים מכספו בעמותה, לא הרוויח ממנה דבר, ומבקשים לחלץ ממנו כספים נוספים, תוך הכפשת שמו ללא כל הצדקה או בסיס", הוא כתב.

בהזדמנות אחרת, הוא הסביר למנהלים המיוחדים את מהות עסקת האצטדיון מבחינתו: להזרים עוד כספים לעמותה ולעשות זאת בין היתר באמצעות הכנסה של גורם עסקי נוסף לתמונה. "(...) אני מוכן על השאלה הזאת להישאל לא רק עם הקלטה אלא גם עם מכונת אמת עלי. כשאני נכנסתי לעסקה הנחתי שאפשר להרוויח בה. אלוהים עדי שאם לא הייתי חושב (...) שאוכל לגרום לאשטרום לשפוך כספים על הפועל פ"ת, לא הייתי עושה אותה (...). להחזיק קבוצת כדורגל זה תיק גדול על הגב ואם אתה יכול לחבר אנשי עסקים שיעזרו לך בתיק הזה, אתה עושה מצווה לעצמך ולקבוצה כמובן. (...) המטרה העיקרית בעסקה הייתה לסייע להפועל פתח תקווה".

לפני כשנה, הדיון בדרישתם של המנהלים המיוחדים ששמיר יעביר למועדון כספים שהתקבלו כתוצאה מהעסקה הועבר לגישור, שבינתיים לא הביא לתוצאות כלשהן, כך שהעניין ככל הנראה ישוב לבית המשפט.

לא מהעולם העליון

בחומר הראיות המצוי בתיק הפירוק, ניתן למצוא רמז עבה לסיבה שבגינה נבדקת האפשרות שהפיצוצים האחרונים קשורים לאותה התקופה. דבריו של שמיר בחקירה מעולם לא נחשפו קודם לכן, וזאת למרות חריפותם ושורה ארוכה של שאלות העולות מהם.

בסוף יולי 2012, חקר המנהל המיוחד דגן את שמיר, שמיוצג על-ידי עורך הדין רונן מטרי (שהוא כיום, בין היתר, הכונס האחראי מטעם נושיו של אליעזר פישמן על מכירת גלובס, ה' מ'). הציטוטים המובאים כאן מאותה חקירה מתייחסים לדיונים על פינוי האצטדיון, דיונים שנערכו ב-2009, ובעקבותיהם התפנתה הקבוצה והאצטדיון נהרס.

"בשנת 2009", מספר שמיר, "מגיעים אליי שני דוקטורים לשם כבוד (וכאן הוא נוקב בשמות של שני פעילים בעמותה, ה' מ'). אחד מהם דואג להדגיש כל הזמן שהוא מהמשפחה של מאיר אברג'יל (...) והחותן שלו מדגיש בפניי שהוא חזק בעולם מסוים". דגן שואל האם הכוונה לעולם התחתון.

שמיר: "הוא אמר, עולם מסוים. (...) אני שאלתי אותו איזה עולם, וזה בהחלט יכול להיות. לא חשבתי על זה שהוא מתכוון לעולם עליון".

דגן: "מבחינת ההבנה שלך, אתה הבנת שמדובר בעולם תחתון".

שמיר: "זה עולם שהוא זר לי (...) קשה לי להיזכר מה הבנתי אז. אתה שואל שאלות של ילד שאתה יודע מה התשובה עליהן. (...) הוא מגיע לא מגולח עם מרצדס שחורה (...). אצלי כמו שחייל גולני עושה לי טוב, מרצדס שחורה עושה לי רע. (...) אני חותם לך שהיא ממושכנת. מהביטחון למטה במשרד אומרים לי 'הגיעו חבר'ה לא נחמדים אליך'. עולים אליי, יושבים מולי, ואומרים 'אנחנו רוצים כסף על האצטדיון. אנחנו חושבים שאנחנו דייר מוגן'. אמרתי אם אתם חושבים שאתם דייר מוגן? תגישו תביעה, ואם אתם דייר מוגן תקבלו את הכסף. גם אמרתי שאני לא הבעלים של זה (שמיר טען כי מכר את רוב מניותיו בחברה ה.ל.ה.פ. המנהלים המיוחדים דוחים את גרסתו זו, ה' מ') ואני מוכן לדבר עם אשטרום ולראות מה הם יגיבו על הדבר הזה, כי זה אינטרס שלהם שזה יתגלגל בצורה טובה (...). ואז הם אומרים לי (...) 'תשמע מאיר, אתה יודע, זה גם לא כל-כך משנה אם אנחנו כן דייר מוגן או לא דייר, אם אנחנו עכשיו נשב פה ולא נתפנה, תעשה חשבון לבד: שנתיים, שלוש שנים דחייה עד שיוציאו אותנו, כמה עשרות מיליונים זה עולה לך'.

"דיברתי עם רמי נוסבאום (יו"ר אשטרום ומבעליה, ה' מ'), סיפרתי לו על החוויה הלא נעימה הזאת ואמרתי לו: אתה צריך להיפגש איתם. זו החלטה שלך מה קורה פה. ואז הם באו להיפגש עם רמי נוסבאום (...). הבנתי שהייתה חוויה לא נעימה גם לרמי נוסבאום (...). אגב, אני יודע שהם היו עצורים החבר'ה האלה. (...) אם זה לא היה אווירה של סחיטה באיומים, הם לא היו מקבלים לא את ה-8 (הסבר בהמשך) ולא את כל הדברים האחרים. כלום".

בשלב הזה, שמיר עובר לתאר את השיחות שהיו לו בהמשך עם שותפיו באשטרום: "אני אומר לך מה הם (באשטרום, ה' מ') אמרו לי; 'החבר'ה האלה בריונים, בוא ננצל את זה בשביל שהם יפנו את הפועל פתח תקווה יותר מוקדם (...). ואז עשו חשבון אשטרום, אני לא יודע איך הגענו למספר, שה.ל.ה.פ תיתן להם 8 מיליון שקל ובתמורה לזה הם יעשו פינוי מוקדם.

"עשו איתם עסקה שהם מקבלים מיליון שקל על החשבון. את המיליון הראשון אני נתתי להם בתמורה לזה שאשטרום החזירו לי אותו. עוד מיליון אחרי זה. ועוד 6 בהריסה של האצטדיון (...). אני אומר לך שלאשטרום לתת את הדבר הזה בתמורה לפינוי מוקדם היה שווה כסף (...)".

שמיר ממשיך ומספר שקיבל רמזים מאותם שני אנשים, ולפיהם מתוכנן תחקיר תקשורתי נגדו בעניין, ואז חוזר לתיאור פגישה, ככל הנראה אחרת, עם השניים. "הדבר העיקרי שהיה זה הקטע של באלימות יישארו באצטדיון אלא אם כן יגיעו איתם להסדר. אז אני אומר להם 8 מיליון שקל אשטרום מוכנה לשלם (...). ואז הוא כמובן מחייך, הדוקטור לשם כבוד, ואומר שהוא ציפה ל-60 מיליון(...). אמרתי (..) אשטרום לא תיתן גרוש יותר. מה שהם אמרו, זה מה שהם ישלמו. (....). ואז השני אומר לי: אני רוצה שתעזור לנו גם כספונסר (...) אנחנו קשה לנו להביא קהיליית עסקים (...). אמרתי להם: תשמעו, ועוד פעם, כשאתה יושב מולם זה לא כמו שאני יושב מולכם שבהנחה שלי אתם לא עבריינים, כשאתה יושב מול החבר'ה האלה, אתה מדבר בסגנון מסוים ואתה לא יכול להראות שאתה מפחד. אז אני אומר לו, אין לי בעיה לעזור לך כספונסר. לכם אני אומר שאם הוא לא היה עבריין, לא הייתי אומר לו את המשפט הזה, אבל בגלל שהוא היה עבריין, אמרתי שאני מוכן לתת מיליון שקל, 600-500 אלף שקל (לשנה) על החולצה מקדימה (...) 300-200 אלף שקל על השרוולים. מוכן לתת לך את זה כהסכם פרסום רגיל; אני מקבל שלטים, אני מקבל מינוי כבוד, אני מקבל פ ה הסכם מאוד מאוד מסודר, כשברור לי לחלוטין באותה שיחה שאחרי שהוא מקבל את ה-8 מיליון שקל הוא עף מהקבוצה הזאת כמו שאני עף מהקבוצה הזו (...). ואז אני מוסיף סעיף שלא כל-כך אכפת לו ממנו, שכל זמן שהם בפנים ההסכם בתוקף. ברגע שהם בחוץ, הסכם הספונסרשיפ מתבטל (...)".

שמיר נשאל האם הגיש תלונה במשטרה על האירוע שתיאר והשיב: "זה לא תלונה. היה חוקר מהמשטרה אצלי במשרד, לקח ממני עדות. אמרתי בעדות שזה היה חד משמעית, אני רואה את זה כסחיטה".

באמצע 2010 נהרס האצטדיון, וכשנה לאחר מכן מבקשת הקבוצה כאמור את הקפאת ההליכים. על הרקע הזה מופסקת העברת הכספים כאשר מהתמליל לא ברור כמה בדיוק הועבר מהסכום הכולל שהובטח.

נציין כי לאחרונה, הוקמה עמותה חדשה של אוהדי הפועל פתח תקווה שנקראת "הכחולה". מהעמותה החדשה נמסר בתגובה לכתבה כי: "העמותה הוקמה על-ידי אוהדי הפועל פתח תקווה, במטרה להצעיד את המועדון אל עבר עתיד טוב יותר, ולשם מכוונים כל מאמצינו. בכל מה שנוגע לעבר, ובכלל זה נושא האצטדיון והשבת הכספים, למיטב ידיעתנו, הנושא נמצא בבירור משפטי, ואנחנו מצפים כמו כולם לתוצאותיו, בתקווה שבכך יבוא הפרק הזה אל סיומו והמועדון יקבל את שמגיע לו. אנחנו מאחלים למאיר שמיר בריאות ומקווים שיימצאו אותם גורמים המנסים לפגוע בו".

בינתיים אשטרום נפרדת

עם או בלי קשר לאירועים המתוארים, וממש לאחרונה, החליטה אשטרום להיפרד מאחזקותיה במבטח שמיר, ומכרה 9% ממניות החברה שבהן החזיקה, לשמיר, במחיר הגבוה מעט ממחיר השוק - המסתכם ב-77 מיליון שקל. יצוין כי כבר לפני כשלוש שנים רכש שמיר נתח מהמניות שהיו בידי אשטרום, תמורת 30 מיליון שקל.

יציאתה של אשטרום התרחשה בנובמבר, ועוד לפני מטעני החבלה שהתפוצצו. גורמים המכירים את הנושא טוענים כי אשטרום כבר מזמן ביקשה לצאת ממבטח שמיר ולכן גם צמצמה את אחזקותיה בהדרגה. "זה לא התאים לתיק ההשקעות שלהם", אומר הגורם. "אבל היחסים נותרו מצוינים (בין שמיר לנוסבאום). אין מריבה. הם שותפים בפרויקטים נדל"ניים מחוץ למבטח שמיר. הפעילות הזו נמשכת והיא בהחלט טובה וחיובית".

תגובתו של נוסבאום לדברים לא הושגה, אך בכתבה שפורסמה באחרונה בדה מרקר, הוא הסביר את המהלך: "אני ומאיר עדיין חברים טובים. מכרנו את המניות במבטח שמיר ברוח טובה ובהבנות. אנחנו עדיין עושים הרבה פעילות עסקית משותפת (מחוץ למבטח שמיר). ההחלטה לצאת הייתה אסטרטגית - היא תאפשר לנו לעשות פעילות עסקיות משותפות עם החברה יותר בקלות. להיות קשורים ובעלי עניין - זה מסבך. אני מאמין שנמשיך לעשות דברים ביחד. כחבר קרוב של שמיר, אין לי מושג למה קשור האירוע (פיצוץ המטען הראשון). אני שמח שהכול נגמר בסדר, ולא קרה שום דבר. אין לי מושג מי עומד מאחורי זה - אני בטוח שזו טעות."

תגובות

מאשטרום נמסר בתגובה, בעניין יציאתה ממבטח שמיר: "האחזקה במניות מבטח שמיר הוצגה מזה זמן בדוחות הכספיים של הקבוצה כנכס המיועד למכירה, ומימוש האחזקה בחברה בוצע ברוח טובה ולאחר שנוצרה הזדמנות מתאימה לביצוע העסקה. כמו כן, מימוש האחזקה יאפשר לקבוצת אשטרום על כלל זרועותיה ולמבטח שמיר, לקדם יחד פיתוחם של עסקים משותפים בעתיד, בלא המגבלות שחלו על שתי החברות, לאור האחזקה במניות מבטח שמיר".

בעניין המפגש של נוסבאום עם הגורמים בעמותה בנושא הפינוי, לא נמסרה תגובה.

עורך דינו של שמיר, רונן מטרי, הפנה בתגובה את G לגרסתו של שמיר כפי שהיא מופיעה בדוחות המנהלים המיוחדים וכפי שהובאה בגוף הכתבה.