החיסיון על יחסי עו"ד רונאל פישר ויאיר ביטון לא יחול על משפטם

החיסיון על יחסי עו"ד רונאל פישר ולקוחו לשעבר, יזם הנדל"ן יאיר ביטון, לא יחול על המשפט הפלילי שבו השניים עומדים לדין בצוותא. עם זאת, כדי שהמדינה תהיה רשאית להציג בפני עדת המדינה במשפט שאלות שעוסקות בדברים ובמסמכים שהוחלפו בין פישר לבין ביטון, היא נדרשת להצהיר כי לא ייעשה כל שימוש בתוכן עדות זו נגד ביטון בהליכים הפליליים האחרים שמתנהלים נגדו - כך קבע היום (ד') שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, הדן במשפט פרשת רונאל פישר.

פישר וביטון, שאותו ייצג פישר, מואשמים בין היתר בכך שקיבלו חומרי חקירה מתוך חקירתו של ביטון בחשד שהלבין הון עבור ארגון הפשיעה של משפחת אברג'יל. ביטון מואשם בקבלת נכסים שהושגו בפשע ובשיבוש מהלכי משפט; ואילו פישר, "גיבור הפרשה", מואשם בביצוע עבירות רבות במסגרת 14 אישומים שונים. במקביל מואשם ביטון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בהלבנת הון עבור ארגון הפשיעה של משפחת אברג'יל.

במסגרת משפט פרשת פישר, המדינה טענה כי נוכח כוונתה להוכיח באמצעות ע', עדת המדינה שהייתה מזכירתו של פישר, כי ביטון ופישר ביצעו העבירות במשותף, לא יהיה בתשובותיה של ע' לשאלות בחקירתה במשפט כדי להפר את החיסיון המוקנה ללקוח כלפי עורך דינו ועובדו. זאת, לאור הפסיקה הקובעת כי החיסיון אינו חל כאשר לאחר שהלקוח כבר פנה אל עורך הדין מתבצעת עבירה פלילית על-ידי מי מהשניים.

מנגד טען ביטון כי החיסיון חל על מערכת יחסיו עם פישר. באמצעות עורכי הדין איתן פלג ואסף גולן, טען ביטון, בין היתר, כי השופט עדיין לא נחשף לכל הראיות בהליך, ולכן לא ניתן לשלול כי ביטון לא ביצע עבירה, ומשכך אין להתיר למדינה לשאול את ע' שאלות בנוגע ליחסי ביטון ופישר.

בפתח החלטתו ציין השופט סובל כי המקרה הזה הוא תקדימי מבחינת הסוגיה המתעוררת בו בקשר לחיסיון שבין עורך הדין ללקוח. "ייחודיות המקרה נובעת מכך שעורך הדין והלקוח עומדים שניהם לדין באותו כתב אישום, בין היתר בגין דברים ומסמכים שהוחלפו ביניהם, כאשר הלקוח מתנגד לעדותה של עדת המדינה, שאף היא כפופה לחיסיון, בהיותה עובדת של עורך הדין".

לדברי השופט, "הכרה בתחולת החיסיון במצב דברים כזה חותרת תחת תכלית החיסיון, ואין למצוא לה כל הצדקה ברציונל שאותו נועד החיסיון לשרת".

לדברי סובל, "החיסיון נועד לאפשר לפרט ליהנות בצורה מיטבית וחופשית משירותיו המקצועיים של עורך הדין, שירותים החיוניים למערכת עשיית הצדק ולהשגת התועלת החברתית הצומחת מקיומו של שירות מקצועי משפטי. החיסיון לא נועד לאפשר ביצוע עבירות במסגרת מפגשים או התקשרויות בין עורך דין ללקוחו. מטרתו אינה לשמש לעורך הדין 'עיר מקלט' לביצוע העבירות".

השופט המשיך וקבע כי "החיסיון אינו חל כאשר הלקוח עומד לדין יחד עם עורך הדין באשמה של ביצוע עבירה פלילית, תוך כדי ההתקשרות ביניהם".

לפי ההחלטה, "כל מסקנה אחרת תקנה ללקוח ולעורך הדין 'עיר מקלט' מפני הליכים פליליים בגין ביצוע עבירות תחת המעטה של השירות המקצועי הניתן ללקוח ותחסום מפני המאשימה את אפשרות ההוכחה כי תוך כדי ההתקשרות בוצעה פעילות עבריינית".

עם זאת, השופט פסק כי "לנוכח האפשרות שבדיעבד יתברר כי אי-ההכרה בתחולת החיסיון הביאה לחשיפת פרטים הנוגעים לדברים ולמסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוח שלא ביצע עבירה פלילית - דבר שיקרה אם יזוכה הלקוח בסיום המשפט - מחובתו של בית המשפט למזער ככל הניתן את מידת הפגיעה בלקוח".

לפיכך קבע השופט סובל את המנגנון המבטיח כי המידע הנמסר בעניינו של הלקוח ישמש את המאשימה רק בהליך פלילי שבמסגרתו נמסר המידע (משפט פרשת פישר במקרה זה. ח',מ'), ולא בכל הליך פלילי או חקירתי אחר.