סכנה! כאן מתים: שיא בכמות ההרוגים בענף הבנייה ב-2016

חרף העלייה במודעות ובענישה: פיקוח רופף, ענישה מוגבלת, פועלים אנונימיים ושרשור עבודות לקבלני משנה - מכלול הסיבות לכך שענף הנדל"ן הוא הקטלני ביותר במשק

פועלי בניין / צילום: שלומי יוסף
פועלי בניין / צילום: שלומי יוסף

ביום חמישי, יום העבודה האחרון של 2016, נהרג עלי אלדגמאין בן ה-17 מהעיירה א-סמוע בדרום הר חברון, לאחר שנפל מגובה בעת התקנת מדפים במרכז הלוגיסטי "גני טל לוגיסטיקה בע"מ", ליד קיבוץ חפץ חיים. בכך הגיע מספר הפועלים שנהרגו השנה בתאונות בניין ל-47 - 13 יותר מאשר בשנה שעברה. שיעור התאונות הקטלניות גבוה בישראל בהשוואה לאירופה. על פי הביטוח הלאומי, בישראל נרשמו ב-2013 בממוצע 13.2 הרוגים לכל 100 אלף מועסקים, לעומת 5.87 הרוגים לכל 100 אלף איש באיחוד האירופי. בתחום זה ישראל היא אחת השיאניות, ורק בקפריסין ובפולין יש הרוגים רבים יותר לכל 100 אלף מועסקים.

בצד שמאל מופיעות תמונותיהם של שניים מבין 47 ההרוגים: ויטלי אסף ז"ל שנהרג בינואר באתר בנייה של מגדל מים באלעד והיה בן 43 במותו, ורביע אבו דיבה מטורעאן, שנהרג במרס באתר הבנייה של מלון West Lagoon בנתניה, והיה בן 37.

מספרן הגבוה של התאונות הקשות משקף את מכלול הבעיות בענף.

תת דיווח: לא סופרים את כולם

את העלייה במספר ההרוגים אי אפשר להסביר רק בקריסת חניון הברזל, תאונה שבה נהרגו שישה אנשים. אפשר להניח במידה גדולה של ודאות, וגם הרשויות שותפות להנחה זו, שהעלייה משקפת גם תת-דיווח בכמות התאונות והנפגעים בשנים עברו.

בקואליציה למאבק בתאונות בניין אומרים כי להערכתם, "חלק ניכר מהעלייה הדרמטית המדווחת בשיעורי הנפגעים נובעת מכך שקודם להקמתה ופעולתה של הקואליציה, חל תת דיווח מתמשך על תאונות קטלניות ובכלל באתרי הבנייה, מצב דברים שהתרחש על רקע העדר גיבוי ממשלתי כמעט גורף למנהל הבטיחות התעסוקתית, והתאפשר בשל חוסר עניין ציבורי משווע בגורל העובדים - מצב דברים שהשתנה לטובה בשנה האחרונה".

באתר משרד הרווחה מציינים למשל כי על אחת התאונות קיבלו מהמשטרה דיווח רק 11 חודשים לאחר שאירעה, ובהזדמנות אחרת לאחר שלושה חודשים. לכן, מותר להניח שעל חלק מהתאונות לא התקבל דיווח כלל.

גם השאלה איך סופרים ואת מי היא משמעותית. בקואליציה למאבק בתאונות בניין מציינים כי עד השנה לא נהגו לספור במניין ההרוגים את אלה שנספו בתאונות דריסה באתרי בנייה, ורק השנה נהרגו כך שני בני אדם - שניהם באתר של חברת שפיר הנדסה.

גם בכל הקשור לשוהים בלתי חוקיים, המצב מעורפל. לפני כחודש נפל שוהה בלתי חוקי (שב"ח) באתר בנייה בקרית מלאכי, במהלך חיפוש משטרתי אחר שב"חים. לטענת השוטרים, הוא הלך להביא תעודת זהות ונמצא למרגלות המבנה, פצוע קשה, ומאוחר יותר מת מפצעיו. השאלה אם מקרה זה ייחשב לעניין פלילי או לתאונת בניין תלויה בתוצאות חקירת המשטרה.

בעניין תת הדיווח נקבע בדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת כי "חוקי הבטיחות אינם חלים בשטחי יהודה ושומרון, על כן תאונות המתרחשות באזורים אלו אינן מדווחות למינהל ואינן נחקרות על ידו". ייתכן, אם כך, שמה שגרוע יותר מ-47 הרוגים ב-2016, היא העובדה שכבר היו שנים עם מספר הרוגים דומה - ופשוט לא שמענו על כך. אפשר שאפילו בשנה האחרונה המספר גבוה יותר.

 

פיקוח דל: 17 פקחים על 13 אלף אתרים

במשך שנים רבות, כפי שתיאר זאת מבקר המדינה, "פעילותו של המינהל בתחום הפיקוח והאכיפה במקומות עבודה היתה דלה, ולמעשה הוא לא מילא את תפקידו. בשנים 2014-2009 ביקרו מפקחי המינהל בפחות מ-50% מאתרי הבנייה שהיו מוכרים למינהל. כמו כן, המינהל לא הטיל כמעט קנסות מינהליים על מעסיקים שהפרו הוראות הקבועות בחוקים הרלוונטיים - בשנת 2013 כלל לא הוטלו קנסות ובשנת 2014 הוטלו עשרה קנסות בלבד".

נזכיר שוב כי מינהל הבטיחות מעסיק 17 פקחים, שאמורים לפקח על 13 אלף אתרי בנייה הפועלים בכל רגע.

יש לקוות שהמצב לא יחמיר עוד - הפקחים שלחו לאחרונה מכתב נוקב לשר הרווחה, ובו כתבו כי הם מסרבים לעבוד מעבר לשעות העבודה הקבועות. במכתב הם כתבו: "אי קיומם של משאבים ותגמול הולם, גורר לעתים הגעה באיחור לזירות תאונה חמורות ואז מגלים לפעמים שהזירה שונתה וראיות הועלמו, דבר שמקשה על מיצוי הדין עם המעסיק ומוביל להצגתנו בפומבי כמי שלא מצליחים להגיש מספיק כתבי אישום וחוזר חלילה".

אם המדינה אינה מקצה מספיק כוח אדם לאכיפה, בחברות יודעים שאין צורך להיזהר מהפקחים - וממילא רוב הסיכויים שלא יגיעו לבקר באתר, וגם אם הגיעו ומצאו ליקויים, הם לא יחזרו.

שוב ושוב אנו עדים לכשלים באתרים בהם ביקרו פקחים ואף הוציאו צווים לשיפור או לסגירה. לפני שבועות אחדים נפצע קשה פועל סיני באתר באשדוד. באתר עבדו באותה עת בניגוד לצו בטיחות שהוצא על ידי מנהל הבטיחות. לא היתה זו הפעם הראשונה. ביולי השנה נהרג פועל בראשל"צ - אף הוא בנפילה מגובה - לאחר שהוצא לאתר צו לתיקון ליקויים, שלא תוקנו.

בשבוע שעבר הודיע שר הרווחה כי "צוות חוקרים מטעם מינהל הבטיחות שהגיעו לפרויקט תמ"א 38 של חברת 'דמרי ישראל' ברחוב המפרש 4 באשדוד בו התרחשה לאחרונה תאונת עבודה קשה, נוכחו בקיומן של עבודות בנייה על אף שבמקום נמצאים בתוקף צווי בטיחות שהורו על איסור ביצוע עבודות באתר עד לתיקון ליקויים. הצו שהוטל ב-17 בנובמבר כלל דרישות מהמבצע לתיקון ליקויים רבים, ביניהם... הדרכת עובדים לעבודה בגובה ע"י מדריך מוסמך, התקנת פיגומים וסולמות ועוד.

"שוטרי תחנת אשדוד עיכבו את מנהל העבודה ולקחו אותו לחקירה... פרטי המקרה הועברו ללשכה המשפטית להמשך בחינת ההליכים כנגד החברה וכנגד מנהל העבודה".

כאמור, כל זה קרה לאחר שבמקום נפצע באורח קשה מאוד פועל, אזרח ישראלי, שמאושפז במצב אנוש.

רשימת האתרים: כל החברות מועדות לפורענות

בחודש אוגוסט השנה נכנסו לתוקפן התקנות המחייבות סגירה של אתר בנייה שאירעה בו תאונה קשה - כלומר שנהרג אדם או נפצע קשה. הרשימה מתפרסמת (חלקית ובאיחור) באתר של מינהל הבטיחות, ואפשר ללמוד ממנה כמה דברים מטרידים. ראשית, עד כה עולה שהסגירה נעשית כמעט תמיד ליומיים שנקבעו בתקנות - ולא יותר. עד כה כמעט לא הוארכה סגירה של אתר לצורך תיקון ליקויים או לצורך בדיקה מעמיקה יותר.

שנית, כל חברה, קטנה כגדולה, מועדת לכך שתקרה אצלה תאונה. תאונות אינן מוגבלות לאתרים קטנים או לקבלנים קטנים. ברשימה מופיעות דניה סיבוס, ולא רק בגלל קריסת חניון הברזל אלא גם בגלל תאונה קשה שאירעה בשדה התעופה החדש שהיא בונה ליד אילת, ובשל תאונה במגדל מגורים שהיא בונה בבת ים, ולצדה צמח המרמן, שפיר הנדסה, וגם חברות קטנות יותר, כמו נ.ר.ש.א. לבניין והשקעות ואחרות. אצל כולן עלולות לקרות תאונה ועל כולן יש לפקח.

הפצועים: פגיעה בפרנסה, פגיעה בפריון

נוסף לעשרות ההרוגים בכל שנה, יש גם מאות פצועים. על פי נתוני הקואליציה למאבק בתאונות בניין, השנה נפצעו באורח קשה ובינוני למעלה מ-200 פועלים.

בכל הקשור לפצועים, בהשוואה בינלאומית ישראל דווקא אינה רחוקה מממוצע ה-OECD. על פי נתוני הביטוח הלאומי, בישראל נרשמו 2,247 נפגעים לכל 100 אלף מועסקים בענף הבינוי. ממוצע האיחוד האירופי דומה ועומד על 2,821, והוא מסתיר שונות גדולה בין המדינות. בשווייץ מדובר על 7,499 נפגעים לכל 100 אלף עובדים, בצרפת על 5,695, ובקפריסין על 833 בלבד.

נוסף לסבל הרב לפועל ולבני משפחתו, יש בכך גם נטל כלכלי לא מבוטל למדינה. על פי דוח הביטוח הלאומי, תאונות הבניין הביאו לפגיעה של 180 מיליון שקל ב-2010 לבדה.

אולם במקרה של פצועים, יותר מהרוגים, יש תת דיווח בהיקף עצום. בדוח הכנסת נכתב כי "ההערכות הן כי בכל הקשור לתאונות לא קשות, רק כ-25% מהתאונות מדווחות לביטוח לאומי." זאת ועוד, גם חלק ממי שמסווגים בביטוח הלאומי כמקבלי דמי פגיעה, אינם רשומים כמי שעובדים בבניין, אם משום שהם עובדים אצל קבלני משנה (כמו קבלני חשמל).

במוסד לביטוח לאומי הודו שיש קבוצות שיש לגביהן ככל הנראה תת דיווח, כמו עובדים זרים, פלסטינים ועובדי קבלן. זאת, משום שבין מקבלי דמי פגיעה בשנים 2010-2015 כ-93% היו אזרחי ישראל - אולם כמחצית מההרוגים היו זרים או פלסטינים מהשטחים. משמעות הדבר היא שרבים מהפצועים כלל אינם תובעים פיצוי - אם מחשש לאבד את מקום עבודתם ואם מחוסר ידע לזכויותיהם.

הידוע מראש: רוב התאונות בנפילות מגובה

רובן המכריע של התאונות באתרי בנייה נגרמות כתוצאה מנפילה מגובה, ובמקום השני מפגיעה של עצם. כלומר, ככל שישראל מצטופפת ועולה לגובה (ובכלל, ככל שכמות התחלות הבנייה עולה), חשוב להביא בחשבון את הסכנה הנלוות. ואגב, רוב הנפילות מגובה דווקא אינן מתרחשות במגדלים של 20-30 קומות, אלא דווקא בבניינים נמוכים יותר.

העלות: מאות מיליוני שקלים בשנה

כשמדובר בחיי אדם, קשה להסתכל על הדברים במונחים כלכליים, אולם מבט על העלות הכוללת של תאונות הבניין מגלה כי עלותן למשק היתה צריכה לכל הפחות לגרום לרשויות לנסות להפחית את מספרן.

דוח משותף למוסד לביטוח לאומי ולמינהל הבטיחות בעבודה קובע כי בשנת 2015 שולמו 4.5 מיליארד שקל גמלאות לנפגעי עבודה. "זו הוצאה כבדה ביתר שאינה מביאה בחשבון את הנזקים הנגרמים למקומות העבודה ונזקים עקיפים נוספים (אובדן ימי העבודה כתוצאה של תאונות אלה נאמד ביותר משני מיליון ימי עבודה בשנה, ואובדן הפריון למשק נאמד במיליארדים רבים נוספים)", נאמר בדוח.

אין בדוח פילוח של הנזק הנגרם מתאונות בנייה לבדן, אולם ענף הבינוי הוא הענף ש"תורם" את הכי הרבה נפגעים. ובעוד מספר ההרוגים בענפים אחרים נמצא בירידה, מספר ההרוגים בענף הבנייה נמצא כאמור בעלייה. ההסתברות שעובד בענף הבינוי יקפח את חייו בתאונת עבודה גבוהה פי 5 לעומת עמיתו בענף התעשייה.

טחנות הצדק: אין חקירות, אין כתבי אישום

על פי נתונים שמסרה המשטרה למרכז המחקר והמידע של הכנסת, בכל אחת מהשנים 2010-2015 נפתחו 6-20 תיקי חקירה בנוגע לרשלנות באתרי בנייה. זה הכל. בסך הכל נפתחו בשנים הללו 90 תיקי חקירה והוגשו 11 כתבי אישום. נזכיר כי בתקופה זו נהרגו 238 פועלים ונפצעו מאות.

מתוך 87 תיקי חקירה שנפתחו באשמת גרימת חבלה חמורה ברשלנות, הוגשו שבעה כתבי אישום בשנים 2010-2015. החקירות נמשכות חודשים ושנים, וכתבי האישום המעטים שכן מוגשים - מוגשים לאחר שנים. עוד נכתב כי אין גורם אחד שאוסף מידע על כל התיקים הקשורים לתאונות בניין. בקואליציה למאבק בתאונות בניין אומרים בעניין: "החקירות הפליליות אחרי תאונות קשות, באחריות משטרת ישראל, מתנהלות בעצלתיים, כתבי אישום לא מוגשים, בעלי תפקידים בכירים כמעט ולא נחקרים, אף אחד לא יושב בכלא בגלל מוות מיותר ורשלני של פועלים".

בדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשית השנה אמר רשם הקבלנים אמנון כהן כי לא ידוע לו על אף קבלן שרישיונו נשלל בגלל שעובד נהרג או נפצע בתאונת עבודה.

ניצני תקווה: סגירה אוטומטית ועיצומים כספיים

בעקבות מספרן הרב של התאונות וההד הציבורי, בעיקר מאז קריסת חניון הברזל, החלו הרשויות להתעורר.

בחודשים האחרונים נוספו שני כלי אכיפה נוספים: האחד, סגירה אוטומטית ל-48 שעות של כל אתר בנייה שאירעה בו תאונה קשה (הרוג או פצוע קשה), ועיצומים כספיים בגובה 35,740 שקל על קבלן באתר בנייה שבו התגלו כשלים בטיחותיים ועל מנכ"ל שלא יפעל לתיקון הליקויים. במשטרה גם הודיעו כי כתבו פרוטוקול חדש לחקירת תאונות עבודה ולמיצוי הדין עם מעסיקים, במטרה לצמצם "את הזמן החולף בין האירוע למיצוי הדין". לאור שיתוף המידע הרעוע בין המשטרה לבין מינהל הבטיחות במשרד הרווחה, יש לברך על כל ניסיון לשפר את המצב, אולם ימים יגידו אם אכן מיצוי הדין ישתפר.

מספר ההרוגים
 מספר ההרוגים

מספר ההרוגים
 מספר ההרוגים