בג"ץ: אסור לממונה על הנפט להפחית ערבות מחפשי גז ונפט

הרכב של שופטי בג"ץ קיבל לפני כשבועיים עתירה של עמותת צלול נגד הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגיה, וקבע כי לא ניתן להפחית בדיעבד את הערבויות שמשלמים מחפשי גז ונפט. גובה הערבויות מתחיל ב-7.5 מיליון דולר ומגיע לכמה עשרות מיליונים.

העתירה דרשה גם להגדיל את הערבות המינימלית, אך בקשה זאת נדחתה. בראש ההרכב ישבה הנשיאה מרים נאור, ולצדה השופטת אסתר חיות והשופט יורם דנציגר.

עתירת צלול הוגשה בעקבות מסמך הנחיות של הממונה על ענייני הנפט מפברואר 2014, הקובע מנגנונים לקביעת ערבויות שמפקידים מחפשי נפט וגז וכן את החובות הביטוחיות שלהם לכיסוי נזקים, זיהומים ופגיעות גוף. בעוד שכספי הערבויות זמינים מיידית במקרה של זיהום המחייב טיפול מהיר, כספי הביטוח טובים בעיקר לשימוש בדיעבד.

בעתירת צלול, שהגישה עו"ד חיה ארז, נכתב כי ההנחיות אינן מספקות מענה ראוי לנזקים ולסיכונים הנגרמים מחיפושי גז ונפט בים וביבשה, וכי חוק הנפט אינו מסמיך את הממונה להפחית את סכומי הערבויות בדיעבד, אלא רק להגדילם. על-פי העתירה, ההנחיות המאפשרות הפחתת הערבויות הן הזמנת לחץ מצד החברות המחפשות.

הממונה על הנפט השיב באמצעות עו"ד רן רוזנברג כי החוק מתיר "לשנות או להגדיל" את הערבויות, כלומר גם להפחיתן, וכי שינויים בנסיבות עשויים להצדיק את שינוי גובה הערבות. על-פי הממונה, המצב הקיים עלול לחייב אותו לבחור בין שתי אפשרויות לא סבירות כשהנסיבות משתנות, שאחת מהן היא שמירת ערבויות גבוהות מדי והאחרת היא החזרתן במלואן.

"שאלה ספקולטיבית"

"לא מצאתי מקום להכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה העובדתית האם אכן תידרש הפחתה של הערבות לאורך חייה של זכות הנפט", כתבה השופטת נאור. "...מדובר בשאלה שהיא ספקולטיבית במידה רבה, התלויה בהתרחשויות בעתיד, ואין בידינו כלים מתאימים להעריכה בעת הזו".

נאור סבורה כי הניסוח "לשנות או להגדיל" אינו תומך בהפחתת הערבויות, אלא רק בשינוי סוג או מהות הערבויות. היא מנמקת פרשנות זאת בכך שאם הייתה כוונה להפחתה הדבר היה נכתב במפורש, או שהנוסח היה "לשנות את הערובה", מבלי לציין "להגדיל" מפורשות.

נימוק נוסף היא מוצאת בניסוח "הממונה רשאי לדרוש" את שינוי הערבות, ממנו היא מסיקה כי אם היה מדובר בהפחתה, לא היה צורך ב"דרישה", המבטאת "ממד של החמרה בתנאי הערבות".

בשאלת התכלית כותבת השופטת: "ככל שהערבות גדולה יותר - כך גדל התמריץ של בעל הזכות למלא את מחויבויותיו, וגדלים הסיכויים לכיסוי ההוצאות והנזקים שעלולים להיגרם בעקבות חיפושי וקידוחי הנפט. ספק בעיניי האם כוחם של הדברים יפה לגבי הסמכות להפחית את הערבות".

השופטת ממשיכה בכך שיש גם טעם בעמדת הממונה על הנפט, משום שאין לפסול את טענתו כי ייתכן מצב שבו יש הצדקה להפחתת הערבות, ומשום שממילא הממונה מחויב לאינטרס הציבורי ויהסס לקחת סיכון לא מוצדק בהפחתת ערבות.

לאחר דיון נוסף במשמעויותיהם של סעיפים נוספים בחוק הנפט, מסכמת נאור: "המסקנה היא כי אין לממונה סמכות להפחית ערבות בשל זכות נפט לאחר שנקבעה... יובהר כי קביעה זו אינה פוגעת בסמכותו של הממונה להגדיל את סכומי הערבויות או לשנות את טיבן, ואין היא מונעת ממנו לדרוש מלכתחילה ממבקש זכות הנפט או בעל הזכות סכום נמוך מזה שנקבע בהנחיות".

השופטים חיות ודנציגר הצטרפו לעמדתה וקיבלו את העתירה.