אושר ניהול ייצוגית נגד המועצה להסדר ההימורים בספורט

התובעים טענו כי במועצה לא יידעו את המהמרים ב"ווינר" שקיימים יחסי זכייה שונים באופציות הימור זהות

"מנקודת מבטו של המהמר, השאלה מהי תוחלת ההחזר באופציית הימור כזו או אחרת, אינה מעלה ואינה מורידה. עניינו הוא אך ורק ביחס הזכייה - לאמור מה גובה הפרס הכספי בו יזכה, אם ישקיע סכום נתון. המועצה להסדר ההימורים בספורט לא הסבה תשומת-ליבם של המהמרים לקיומם של יחסי זכייה שונים באופציות הימור זהות" - כך קבע היום (ג') השופט ד"ר שמואל בורנשטיין מבית המשפט המחוזי בלוד, בהחלטה המאשרת ניהול תביעה ייצוגית נגד המועצה, בטענה להתנהלות פסולה מצדה במסגרת הימורי ה"ווינר".

לדברי בית המשפט, "במידה הנדרשת לאישור ייצוגית, ניתן לקבוע כי הייתה מוטלת חובה על המועצה ליידע את ציבור המהמרים בקיומן של אופציות הימור זהות, הנחזות להיות שונות, ולאפשר להם לבחור באופציית ההימור העדיפה, היא האופציה המקנה יחס זכייה גבוה יותר אם ינחשו נכונה את 'האירוע'. במחדלה זה הפרה, לכאורה, המועצה את חובותיה על-פי חוק הגנת הצרכן". 

יחסי זכייה שונים

בתביעה נטען כי המועצה להימורים בספורט הציבה בפני ציבור המהמרים ב"ווינר" שתי אפשרויות הימור נפרדות, הנגזרות מאותה תוצאת משחק ספורט, כאשר בכל אחת מהאפשרויות ניתן יחס זכייה שונה - מבלי לגלות זאת לציבור המהמרים.

המועצה להימורים בספורט היא תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח החוק להסדר הימורים בספורט. החוק מסמיך את המועצה - ורק אותה - לקיים הימורים על תוצאות משחקים ותחרויות ספורט. רווחי המועצה מיועדים לקידום הספורט בישראל.

"ווינר" מאפשר למשתתף להמר על תוצאת משחקי ספורט, כאשר תמורת ההימור משלם המהמר למועצה סכום שהמהמר קובע, בגבולות שקבעה המועצה. משתתף שלא ניחש נכונה את תוצאת המשחק שעליו הימר, מאבד את הכסף שהשקיע. משתתף שניחש נכונה, יקבל מהמועצה את הסכום שהשקיע כפול יחס הזכייה.

הבקשה לאישור הייצוגית עוסקת בסוגים שונים של משחקי ספורט, כגון טניס, אך במהלך ניהול ההליך התמקדו הצדדים בהימורים על תוצאות משחקי הכדורגל, שהם בין ההימורים הפופולריים ביותר בישראל. טענת התובעים התמקדה באי-גילוי העובדה שלמוצר אחד שמציעה המועצה קיימת חלופה דומה או זהה, שהיא, על-פניה, אטרקטיבית יותר מנקודת מבטו של המהמר.

אשליה מותרת?

השופט בורנשטיין ציין כי "אמת כי חיי המסחר כוללים מעצם טבעם מידה בלתי מבוטלת של אשליה, ועולם הפרסום בוודאי שעושה שימוש בכך על-מנת למכור מוצרים שונים, בעיקר מוצרי מותרות; קו הגבול בין אשליה מותרת ובין הטעיה אסורה הוא לעתים קו מתעתע. אך נראה לי, לפחות במידה הדרושה לשלב זה של ההליך, כי במרה שלפניי קו זה נחצה".

עוד ציין בית המשפט את העובדה שלאחר שהוגשה התביעה, הרגולטור המליץ, והמועצה אימצה המלצה זו, להסב את תשומת-לבם של המהמרים לכך שלאופציות הימור שונות, הנגזרות מאותה תוצאת משחק, ייתכנו יחסי זכייה שונים.

"מאחר שדבר קיומן של אופציות הימור זהות שלהן יחסי זכייה שונים אינו נתון במחלוקת, ומאחר שיש להניח כי רוב-רובם של המהמרים, לרבות המהמרים שאינם מפעילים שיקולים רציונליים, מעוניינים להקטין את הפסדם ולהשיא את רווחיהם", קבע השופט, "המסקנה הלכאורית המתבקשת היא כי מי שהניח את כספו על אופציית הימור שבה יחס זכייה נחות, לא היה ער לקיומה של אופציה זהה שבה יחס זכייה עדיף".

בית המשפט ציין עוד כי הגשת תובענה ייצוגית נגד המועצה, שהיא תאגיד סטטוטורי, איננה עניין של מה בכך, כיוון שההליך עלול לפגוע בתקציבה, וכתוצאה מכך לפגוע בתפקודה ובקידום מטרותיה הציבוריות. אולם, השופט הבהיר כי "מנגד, לא נכון לאפשר למועצה חסינות מפני ייצוגית כנגדה, ובכך להכשיר התנהלות לא תקנית".

נזכיר כי לאחרונה הוגשה נגד המועצה להימורים בספורט תביעה נוספת ובקשה לאישורה כייצוגית, בהיקף של 2.5 מיליארד שקל, שגם היא סובבת סביב הימורי ה"ווינר". זאת, בטענה כי המועצה מנצלת לרעה את מעמדה המונופוליסטי על-חשבון האוהדים, כדי לעשוק אותם ולממן לעצמה מנגנון ביורוקרטי מנופח. בתביעה זו נטען כי יותר מ-80% מהכנסות המועצה מגיעים מתוכנית ה"ווינר", שבמסגרתה נגבים מהמהמרים מחירים מופרזים ביחסי זכייה גרועים.