מכבי ת"א, זה מה שהצלחתם לעשות עם 100 מיליון שקל?

פרשת הסמים של סוני ווימס היא רק אנקדוטה. מכבי ת"א בכדורסל נמצאת בשפל ניהולי וספורטיבי: התקשורת פחות מתעניינת - בגלל סכסוך עסקי הקבוצה נדחקה לערוץ בתשלום - והיא איבדה את מוקדי הכוח שלה ■ הבעלים אולי מתגאים ב"השקעה" בתקציב שיא, אבל בזכות השיטה החדשה של היורוליג, שמבטיחה ששום דבר לא ישתנה, במקרה הגרוע הם רק יצטרכו להשלים כמה שקלים מהכיס הפרטי

1. בימים הטובים של מכבי ת"א כדורסל, כשהתקשורת הייתה מגויסת ופעלה בשירות המועדון, פרשת החומרים האסורים של סוני ווימס הייתה מתגלה בדיעבד אחרי כמה חודשים או שנים. כמו ה"שפעת" של אולסי פרי בזמנו.

אבל זמנים השתנו. גם המנהלים במכבי יודעים שזמנים השתנו. ומן הסתם ידעו מהרגע הראשון שגם הציבור יעשה את המתמטיקה הפשוטה: כשיש לך שחקן יקר מאוד (1.5 מיליון דולר בעונה), בעייתי מאוד, שהקהל לא רוצה, שלא מנצח לך משחקים, שמפרק לך את הקבוצה מתוך חדר ההלבשה, ודווקא הוא נבחר לבדיקת סמים "אקראית" שלא אחרי משחק אלא באימון - מישהו יחשוד שאתה מנסה לצמצם נזקים ועלויות.

להנהלת מכבי כבר תקופה ארוכה אין תקשורת שהולכת איתה יד ביד ומנהלת עבורה את סדר היום כפי שהיא רוצה. כמו פעם. יותר מזה - התפרקות הנכסים התקשורתיים מגיעה במקביל להתפרקות הכוח שלה במוקדי השליטה שהיו כל כך חשובים לה ונתנו לה את היתרון הלא מחיק, ובמינהלת הליגה בכדורסל החלטות מתקבלות היום, אלוהים ישמור, על פי רוב ולא על פי מה שטוב למכבי. ההחלטות נגד כמות הזרים, החלטות על שיטת המשחקים, החלטות על האולם שמארח את הפיינל-פור.

לא תהיה זו הפתעה אם מתישהו במהרה בימינו ייפול גם המעוז האחרון, אותם חוקי מיסוי שהושגו בזכות הזרועות הארוכות של אנשי מכבי ושמעון מזרחי, שהגיעו עד לרשויות המס ובזכות הקשרים הנפלאים עם איתן רוב קבעו מס מקסימלי של 25% לשחקנים זרים. כשזה יקרה, וזה יקרה, ההיסטוריה תזדכה על המיתוס "הקבוצה של המדינה".

2. לאן הגיעה מכבי ת"א? פרשת החומרים האסורים של ווימס היא לא הסיפור. היא אנקדוטה. העונש הגדול ביותר על תהליך המסחור שעברה הקבוצה הוא חוסר העניין שסובב אותה. האינצ'ים המדווחים על הקבוצה בעיתון הולכים ונעלמים. הפסד של מכבי הוא כבר לא רעידת אדמה. ניצחונות והצלחות גדולות כמעט אין, אז גם מהכיוון השני אין סיבה לחגיגה תקשורתית.

מי שיעקוב אחרי ההפסדים האחרונים של הקבוצה יראה שהם נדחקים הרחק בין הכותרות באותו ערב. הקבוצה כבר לא משודרת בערוץ ברודקאסט, אפילו נדחקה לערוץ בתשלום. ובשל השיטה החדשה של היורוליג היא אפילו כבר לא משחקת בימי חמישי הקבועים - "הימים של מכבי".

לקבוצות באירופה זה לא מאוד שינה, המעבר לאמצע השבוע, אבל מכבי נשענה מסורתית על ימי חמישי. היא נודדת לימי שלישי, לימי שישי. פתאום היא משחקת פעמיים בשבוע, איך אפשר לבנות תקשורתית את המתח המסורתי שנבנה בעבר כל השבוע בדקדקנות (יום שלישי: דיווח מהאימון המסכם בארץ; יום רביעי: הקבוצה ממריאה למשחק במדריד/אתונה/בלגרד; יום חמישי: הערב - המשחק הגורלי!; יום שישי: חצי עיתון על המשחק).

הסכסוך בין חברת RGE לבין yes הביא בשבועות האחרונים לחוסר ידיעה לגבי המקום אליו נדדה הקבוצה - ערוץ 58? (יש לי בכלל ערוץ 58? זה ערוץ בתשלום? אה, אבל פתחו אותו בחינם למשחק? טוב, לא ידעתי). מי מראשי המועדון בעבר היה יכול לחשוב על אפשרות של נדידה לערוץ בתשלום. מעניין כמה צופים פוטנציאליים איבדה הקבוצה בשבועות האחרונים רק בגלל הסכסוך העסקי הזה.

3. מכבי מעמידה השנה את התקציב הגדול בתולדותיה - כ-100 מיליון שקל. כמובן שבתחילת העונה היה מי מראשי הקבוצה שדאג להוציא את המספר הזה החוצה, כאילו להראות לאוהדים את המאמצים ואת המחויבות של ההנהלה. אבל רגע - אל תקנו את זה. הכניסה לשיטה החדשה של היורוליג, שנולדה בגלל המאבקים בין פיב"א ליורוליג, מבטיחה גם ככה לקבוצות, החל מהעונה, הרבה יותר כסף. מכבי, שמייצרת כסף מהכנסות טבעיות (כרטיסים ומנויים, ספונסרים, תאי צפייה, זכויות שידור) ובונה תקציב מאוזן פחות או יותר, קיבלה עוד מקור הכנסה משמעותי מאוד מהיורוליג. רוצים להראות שבאמת השקעתם - תפרסמו כמה כסף שמתם מהכיס.

אין להניח שהבעלים של מכבי שינו משהו בהתנהלות האישית שלהם. חלקם גם ככה מסונדלים בגלל צרות עסקיות בגזרות אחרות. וגם אם בכל שנה הם חוזרים ומדברים על כך ש"הכנסנו יד לכיס", על כמה כסף מדובר במונחים של ספורט? גם אם השקעתם 2 מיליון דולר כדי לסגור בור תקציבי, כשזה מתחלק על חמישה בעלים - 400 אלף דולר לבעלים, במונחים של ספורט מקצועני, זה בדיחה. אפס. יעקב שחר כבר הגיע במכבי חיפה בעונות מסוימות ליותר מ-30 מיליון שקל מכיסו. שלא לדבר על מיטש גולדהאר ששם 50 מיליון שקל בעונה. לא ראיתי את גולדהאר מתבטא על זה ש"הכנסתי יד לכיס כשצריך". אפילו אורי אלון בהפועל ירושלים שם מהכיס הפרטי שלו יותר מכל הבעלים של מכבי יחד.

אתם יודעים מה, "השקעתם" 100 מיליון שקל תקציב. אבל זו המרקחה שיצאה בסוף מ-100 מיליון שקל? הכאוס בתוך המערכת, שמתחיל מחמישה בעלים שונים שלכל אחד אחוזי בעלות שונים (דייויד פדרמן, שי רקנאטי, ריצ'רד דייץ', בן אשכנזי, שמעון מזרחי), וכולם בעלי יכולות כלכליות שונות ושוני משמעותי בהבנת ההיסטוריה של המועדון (מה המשמעות ההיסטורית של המועדון עבור דייץ' ואשכנזי האמריקאים, לעומת המשמעות שלה למזרחי ופדרמן?).

האם אפשר היה לעשות טוב יותר עם 100 מיליון שקל? ברור שכן. התוצאות הן רעות כרגע. ובכל מקרה הכסף אינו חזות הכל. מכבי בעונות הטובות ביותר שלה רשמה הצלחות עם תקציבים נמוכים בהרבה, כי המערכת הספורטיבית, שלצד המערכת השיווקית, עבדה טוב יותר. כרגע נראה כי נותרה מעטפת שיווקית בלבד. קופסה ריקה.

4. בעיות ספורטיביות? נעזוב לרגע את עניין בחירת השחקנים, מי מתאים ומי לא וכו'. השנים הטובות ביותר של מכבי בעשור וחצי האחרונים היו כשאימנו אותה מאמני-על כפיני גרשון (בגרסה הרעבה שלו לכדורסל, לא השבעה והשחצנית) ודייויד בלאט. מי זכה לעמוד על הקווים בשנה וחצי האחרונות? גיא גודס, אבי אבן, ז'אן טבק, ארז אדלשטיין, רמי הדר, ליאור ליובין ועכשיו בגאצקיס. שבעה מאמנים בפחות מעונה וחצי. מילא תחנת רכבת. אלו בטח לא מהמאמנים מהטובים ביבשת. כנראה גם לא מובילים את מאמני הדרג השני. הם מאמנים שאמורים להיות ניתנים לשליטה וכנועים להנהלה (להוציא אולי את אדלשטיין - שלא היה מספיק כנוע וב"רוח המערכת" ונזרק אחרי שלושה משחקי יורוליג).

אתה לא משקיע במנוע פרארי 100 מיליון שקל ובסוף שם על הרכב נהג בינוני מינוס. זה פשוט לא יעבוד. במכבי מעולם לא הצליחו לשחרר את הגישה ולשלם כסף גדול למאמנים. מצד שני, אין בעיה לזרוק סכומי עתק על שחקנים. היתרון היחיד בנהג סוג ב' - הוא זול. לא עולה הרבה לפטר אותו.

5. מיעוט של ישראלים, יותר מדי זרים. זו סיסמה מקושקשת. הקבוצה הטובה ביותר של מכבי הייתה זו שבה שיחקו בחמישייה פארקר, וויצ'יץ', שאראס ובאסטון. לא חבר'ה שצנחו במתלה. אובדן הזהות מתקשר לתחנת הרכבת - 53 שחקנים עברו במכבי ב-4 העונות וחצי האחרונות. למי תתחברו שם?

6. זלזול בקהל. מכבי ת"א מתנהגת כמו עסק, שזה בסדר. אבל קבוצת כדורסל היא לא עסק רגיל. מכבי מקיימת יחסים מתוחים עם הקהל כבר לא מעט שנים. הפרט החשוב ביותר הוא כמובן מחירי הכרטיסים. המעבר לשיטת היורוליג החדשה, שבה לקבוצה יש 30 משחקים לפחות, מבטיח לקבוצה עוד משחקי בית. ככה יכלה מכבי להעלות את מחירי המנויים, אפילו אחרי העונה הנוראית של אשתקד. במכבי מוכרים היום מנוי במחירים שמגיעים ל-11,200 שקל לעונה.

העונה כבר מאוד קל להשיג כרטיסים למשחקי הקבוצה - גם בגלל מצבה על המגרש. אבל המועדון לא מראה שיש לו איזושהי מחויבות לאוהדים. מי שייכנס לאתר של הקבוצה או יתקשר לרכוש כרטיס למשחק הבא ביורוליג ביד אליהו נגד באסקוניה, יידרש לשלם עבור הכרטיס הכי זול בתקרת האולם 200 שקל, והמחירים יטפסו עד 1,500 שקל על הפרקט. למה? ככה. כי מכבי זה מותג.

ריאל מדריד שמדורגת בפסגת היורוליג, קבוצה קצת יותר אטרקטיבית כרגע ממכבי ת"א - מוכרת כרטיסים למשחק הבית הקרוב שלה ביורוליג ב-15 אירו (60 שקל). כרטיסי וי.אי.פי נמכרים ב-420 שקל. למה ב-NBA, שגם שם זה עסק לכל דבר, כל קבוצה מחויבת למכור מספר מסוים של כרטיסים ב-10 דולר?

זהו בדיוק חוסר התקשורת בין המערכת השיווקית של המועדון לבין המערכת הספורטיבית. יש תקציב ויעדים שצריך לעמוד בהם. הקהל הוא רק כלי לעמידה ביעדי התקציב. יום יבוא ואף אחד לא יקנה את הבלוף הזה.