ניסה לגנוב מהחברה סודות מסחריים - וישלם לה 100 אלף שקל

לאחר 12 שנים בחברת דקוליין ציפויים דקורטיביים, פרש אחד העובדים כדי להקים עסק מתחרה ■ החברה תבעה אותו בטענה כי גזל את סודותיה המסחריים בתכנון מדוקדק מראש ■ לאחר שחשף את מעלליו לחוקרת פרטית, ביה"ד חייב אותו בפיצויים

בתי הדין לעבודה אינם מטילים בנקל אחריות על עובדים שלאחר סיום עבודתם בחברה כלשהי, פותחים עסק מתחרה או פונים לעבוד בחברה שמתחרה בזו שעבדו בה. הנחת הבסיס של בתי המשפט היא שחופש העיסוק של העובד גובר על האינטרסים של החברה שעזב, וכי לעובד יש זכות להמשיך לעסוק במקצוע שרכש ולהשתמש בידע שצבר, גם אם הוא מתחרה במעסיקו הקודם.

עם זאת, השאלה היא מה קורה כאשר עובד עושה שימוש במידע ובסודות מסחריים שרכש בתקופת עבודתו בחברה? ואיפה עובר הגבול בין המותר לבין האסור בפגיעה בחברה?

סוגיות אלה עלו לאחרונה בסכסוך שהתגלע בין חברת "דקוליין ציפויים דקורטיביים" לבין עובד שלה לשעבר, בשם הוד סלאמה, שפרש וניסה להקים עסק מתחרה. סלאמה עבד ב"דקוליין ציפויים" משנת 2003 עד 2005, ולאחר מכן מיולי 2006 ועד פברואר 2016, ובסך-הכול יותר מ-12 שנה.

"דקוליין" מייצרת טיח דקורטיבי, צבעים, שליכט צבעוני וציפויים חיצוניים ופנימיים לבתי מגורים ולמבנים שונים. לחברה יש מפעל בעמק חפר שבו מועסקים כ-60 עובדים, והיא פועלת באמצעי ייצור מהמתקדמים בעולם.

"יש פה חומר חשוב ויקר"

בשנה שעברה הגישה החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה נגד העובד, סלאמה, בטענה כי הוא גזל את סודותיה המסחריים בתכנון מדוקדק מראש, מתוך כוונה להקים עסק משלו ולהתחרות בתובעת.

בפסק הדין שניתן בימים האחרונים קיבל בית הדין את תביעת החברה נגד סלאמה וחייב את העובד לשלם לה פיצויים בסך 85 אלף שקל וכן הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור, יוסף לוין וזהר אקשטיין, פסקו כי החברה הוכיחה שסלאמה גנב סודות מסחריים שלה, שבהם התכוון להשתמש לצורך הקמת עסק משלו. 

נוכח זאת, ניתן גם צו מניעה קבוע, שלפיו נאסר על הנתבע לעשות שימוש בסודות שגזל, וזאת למשך שנתיים ממועד מתן פסק הדין.

בתביעה שהגישה "דקוליין ציפויים" נגד העובד, כתבה החברה כי חששותיה שהוא גוזל סודות מסחריים מהחברה בכוונה להתחרות בה, התעוררו כשהוא פנה וביקש מהמנהלים שלה לקנות מערבל בטון ישן שלא היה בשימוש עבור קרוב משפחתו. החברה סירבה לבקשה, וזמן קצר מאוחר יותר הודיע העובד כי הוא מחפש מקום עבודה אחר.

לטענות "דקוליין", בהמשך גנב העובד מהחברה משקל מיוחד המשמש לשקילה ולכיול. בשלב זה שכרה החברה את שירותיו של מומחה לסייבר כדי שיבדוק את המחשב של סלאמה. מהבדיקה עלה, לטענתה, כי האיש העתיק וגנב נוסחאות השייכות לה.

החברה, ששכרה אף חוקרת פרטית, צירפה תמלילים ארוכים של שיחות טלפון שניהל סלאמה עם החוקרת, שמכונה "נטלי", שבהן היא ניסתה למשוך את סלאמה בלשונו ולהביא אותו לחשוף מידע לגבי תוכניותיו העתידיות.

בכתב הגנתו טען סלאמה, מנגד, כי מטרת התביעה נגדו היא למנוע ממנו להקים עסק עצמאי באותו תחום עיסוק שבו צבר ניסיון וידע רב, לאחר שנים של עבודה מאומצת. הוא ציין כי למעשה אין לו כל ניסיון וידע מקצועי בתחומים אחרים. עוד הוא טען כי הסודות שהחברה טוענת כי גנב ממנה כלל לא היו כאלה, אלא ידע כללי שהוא רכש במהלך עבודתו ושהפך לחלק מכישוריו המקצועיים.

העובד הפנה את בית הדין לפסיקות של בית הדין הארצי לעבודה ושל בית המשפט העליון, שלפיהן לא תהיה הגבלה של חופש העיסוק רק לשם מניעת תחרות.

אמנם בתחילת פסק דינו הבהיר בית הדין לעבודה כי "על פני הדברים אין מניעה שהנתבע יעזוב את העבודה אצל התובעת כדי להתחרות בה, אך זאת כל עוד מדובר בתחרות לגיטימית ולא בחוסר תום-לב תוך גזל סודות מסחריים, כפי שטוענת החברה".

בהמשך בחנה השופטת את הראיות ופסקה כי במקרה זה אכן גנב העובד סודות מסחריים.

בית הדין הסתמך בעיקר על תמלילי השיחות שערכה החוקרת הפרטית עם סלאמה. בשיחות הוקלט סלאמה כשהוא אומר ל"נטלי", בין היתר: "לפני שהורדתי אותה למחשב (את הטכנולוגיה לייצור הטיח), הוצאתי כבר את הדיסק-און-קי"; וכן אמר לה ש"יש פה חומר חשוב ויקר... אסור שזה ייצא".

בהמשך אמר סלאמה: "אני הולך לעבוד בטכנולוגיה שלו (של החברה. ח' מ') לפניו". כאשר נשאל סלאמה על-ידי החוקרת מה הוא יעשה אם יבואו אליו בטענות לגזילת סודות מסחריים ולכך שלקח את הנוסחאות מהחברה, הוא השיב: "אין בעיה... משנה נוסחה... משנה אחוזים... משנה שמות של חומרי-גלם, משתמש בה בעצמה ומשנה לה את השם... הוא יוכל להוכיח? לא".

בעקבות זאת, נקבע בפסק הדין כי "באמירות אלה יש הודאה ברורה בדבר גזל סודות מסחריים, כולל אלה שכביכול נרכשו לאחרונה על-ידי התובעת, והנתבע מתכוון להשתמש - וליהנות מפירות הגניבה - לפני התובעת".

"להרשים בחורה יפה על-ידי גניבה?"

סלאמה ניסה להסביר כי מה שהוא אמר באותן שיחות נאמר רק "כדי לנסות ולהרשים בחורה יפה" (החוקרת הפרטית). על טענה זו כתבה השופטת: "קשה להבין כיצד הנתבע מנסה להרשים בחורה יפה על-ידי הצגת מעשי רמייה וגניבה".

חברת "דקוליין ציפויים דקורטיביים" ביקשה לחייב את סלאמה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו וייגרמו לה, בסכום עתק של 2 מיליון שקל. בין היתר, היא טענה כי השקיעה עשרות מיליוני שקלים במפעל ובעסק שהקימה ובנתה לתפארת, שעלול להינזק באופן בלתי הפיך כתוצאה ממעשיו ומפעולותיו של העובד שגזל את סודותיה.

אך בנקודה זו עמדת בית הדין לעבודה הייתה רחוקה מאוד מעמדת החברה. לפי פסק הדין, החברה לא הציגה ראיות לגבי נזק ממשי שנגרם לה. "ייתכן שהדבר נובע משום שהנתבע לא הצליח להתחיל את פעילותו, מאחר שמיד לאחר הגשת הבקשה לבית הדין, ניתן צו מניעה (להפעלת העסק שלו)".

לפיכך, בית הדין פסק כי הפיצוי שיינתן לחברה יהיה פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 85 אלף שקל.

חברת "דקוליין ציפויים דקורטיביים" יוצגה בידי עורכי הדין דרור נאור וצבי הר-נבו. את סלאמה ייצג עו"ד תום למדן.